משנה
המשנה מתארת את מיתות ההרג והחנק.
מצות הנהרגין: – כיצד הריגתם? היו מתיזין את ראשו – של הנידון להרג, בסייף (בחרב), כדרך שהמלכות – מלכות רומי, עושה – כאופן הוצאת אדם להורג בנוהג הרומי. רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: ניוול (כיעור, גנאי) הוא זה – להמית אותו בהתזת ראשו, אלא מניח את ראשו על הסדן (בול עץ או גוש מתכת המשמש להקיש או לקצץ עליו), וקוצץ אותו – את ראשו, בקופיץ (סכין גדולה שקוצצים בה בשר ועצמות. מקור המילה ביוונית). אמרו לו – החכמים לרבי יהודה: אין מיתה מנוולת מזו – יותר מקציצת ראשו בקופיץ, מפני שהיא נראית כקציצת בשר בהמה.
תלמוד
מצוות הנהרגים
במשנה שנינו: "מצות הנהרגין: היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא זה, אלא מניח את ראשו על הסדן, וקוצץ אותו בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו".
מביאים ברייתא: מודה רבי יהודה שאין מיתה מנוולת מזו – ממיתה בקציצת הראש בקופיץ, כמו שאמרו לו החכמים, אלא שאמרה תורה – בפרשת איסורי גילוי עריות: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח,ג) – אסור לעשות את המנהגים הקבועים של הגויים. ומכאן שאין להתיז את ראשו של הנידון בסייף כדרך שהמלכות עושה, שהעיקרון שלא ללכת בדרכי הגויים גובר על העיקרון שלא להמית את הנידון במיתה מנוולת.
בתוספתא סנהדרין ט,יא שנו: רבי יהודה אומר: הרי הוא אומר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) - ברור לו מיתה יפה. כיצד עושים לו? מניח ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. - אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו. - אמר להם: ודיי אין מיתה מנוולת מזו, אלא משום שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג).
בבבלי סנהדרין נב,ב אמרו: תניא: אמר להם רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג).
ומציעים מימרה אמוראית שנשנתה גם כברייתא: אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) ותני כֵן: – אומר רבי יוחנן ושונה [התנא] כך: נאמר בדיני רוצח: "כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ" (במדבר לה,ל) – רק על פי שני עדים או יותר ימית בית דין את הרוצח במזיד את חברו (רצח בלשון המקרא ובלשון חז"ל הוא מעשה שתוצאתו מוות, ומורה אף על המתה בשוגג ועל המתה בידי גואל הדם או בית דין), - במה שרצח – יש ללמוד מן הכתוב הזה שממיתים את הרוצח בכלי שרצח בו את חברו, ומכאן שהורגים אותו בחרב, שכן הדרך לרצוח בחרב (התנא דרש את המילים "לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ" שכוונתן לומר, שלפי עדותם של העדים המעידים כיצד רצח הרוצח את הנרצח, יירצח (יומת) הוא עצמו. ואפשר שהלימוד "במה שרצח" הוא מהלשון "ירצח את הרוצח" (במקום "יומת הרוצח"), שהקיש את הרוצח לנרצח). יכול אם הרגו בסייף - יהרגנו בסייף, במקל - יהרגנו במקל – אולי יעלה על דעתך, שרק אם הרוצח הרג בסייף - ימיתו אותו בסייף, אבל אם הרוצח הרג במקל - ימיתו אותו במקל! - נאמר כאן – בדיני עונשים על גרימת מוות, נקימה (שמות כא,כ) – "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ, נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא,כ) – ההורג את עבדו (הכנעני) במקל ייענש, ונאמר להלן – בקללות לעם אם לא ישמרו את המצוות: "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (ויקרא כו,כה) – אביא עליכם מלחמה שתיפרע מכם על שהפרתם את הברית שביני לביניכם. מה נקימה שנאמר להלן - מיתה בחרב, אף נקימה שנאמר כאן - מיתה בחרב – יש לפרש בדרך של גזירה שווה את הנקמה שנאמרה בהכאת עבד למוות כעונש מיתה בחרב (בסייף) על ידי בית דין. הרי שדין הורג עבד שווה לדין רוצח בן חורין, ולכן דרשה זו היא מקור למיתת הסייף ברצח בן חורין, בין אם הרגו בסייף, בין אם הרגו במקל.
יכול יטלינו מבין האגפיים (בקטע גניזה: 'הגפיים' - הזרועות, הידיים) – אולי יעלה על דעתך, שייטול את דמו של הרוצח מבין זרועותיו עד שימות על ידי הקזת דם, ולא שיתיזו את ראשו (כך פירש ב"מחקרים בספרות התלמוד" עמוד 813, כמו שהוא במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה ד, ראה להלן)! - נאמר כאן – בעניין רוצח במזיד: "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (צריך לומר: "וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים יט,יג), וכן הגיה ריצ"ד) – בהמיתכם את הרוצח במזיד תסלקו מעם ישראל את עוון שפיכת הדם של איש זכאי (הנרצח), ונאמר להלן – בפרשת עגלה ערופה: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ" (דברים כא,ט) – בעריפתכם את העגלה תסלקו מתוככם את עוון שפיכת הדם של איש זכאי. הבערה הבערה – בעניין רוצח במזיד נאמר: "וּבִעַרְתָּ" (דברים יט,יג), ובפרשת עגלה ערופה נאמר: "תְּבַעֵר" (דברים כא,ט), כאמור לפני כן, עריפה עריפה – בפרשת עגלה ערופה נאמר: "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן... וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (דברים כא,ד), ובעניין חטאת העוף נאמר: "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ" (ויקרא ה,ח). ויש ללמוד בדרך של גזירה שווה, כאמור להלן. מה הבערה (צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'עריפה') שנאמר להלן – כמו שבחטאת העוף, - מול העורף – יש למלוק (לחתוך) את ראשו של העוף מהצד של העורף (אחורי הצוואר), ולא מהצד הקדמי של הצוואר ("מול" = אצל, בצד של), אף כאן – כך גם בעגלה ערופה, - מול העורף – יש לערוף את ראשה של העגלה מהצד של העורף. מה עריפה (צריך לומר: 'הבערה') שנאמר להלן – כמו שבעגלה ערופה, - התזת הראש – יש להתיז את ראשה של העגלה, אף כאן – כך גם ברוצח במזיד, - התזת הראש – יש להתיז את ראשו של הרוצח (בעגלה ערופה התזת הראש היא בקופיץ ומהצד של העורף, אבל ברוצח במזיד התזת הראש היא בסייף ומהצד הקדמי של הצוואר. ראה בבלי להלן).
במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה ז נאמר: "נקום יינקם" (שמות כא,כ) - מיתה. אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון! - היה רבי נתן אומר: נאמר כאן נקימה, ונאמר להלן נקימה: "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית" (ויקרא כו,כה), מה להלן - חרב, אף כאן - חרב.
ושם פרשה ד נאמר: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת" - בסייף... עדיין אני אומר: יקיז לו דם משני איברים (משני זרועותיו) וימות! (אפשר שהוא דורש כפילות של "מות יומת") - תלמוד לומר: "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך" (דברים כא,ט) - הקיש שופכי דמים לעגלה ערופה. מה עגלה ערופה - בהתזת הראש, אף כל שופכי דמים - בהתזת הראש.
במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי כא,יב נאמר: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת" - אין אנו יודעים במה תהא מיתתו של זה. תלמוד לומר: "כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח" (במדבר לה,ל) - במה שרצח זה יירצח זה. יכול המיתו בסכין - ימיתנו בסכין, המיתו בקנה - ימיתנו בקרימות של קנה! - נאמר כן הבערה, ונאמר להלן הבערה (דברים כא,ט: "ואתה תבער הדם הנקי"). מה הבערה האמורה להלן - התזת ראש, אף כאן - התזת ראש. - רבי נתן אומר: נאמר כן נקימה (שמות כא,כ: "נקום יינקם"), ונאמר להלן: "והבאתי עליכם חרב נוקמת" (ויקרא כו,כה). מה נקימה האמורה להלן - בסייף, אף כן - בסייף.
במכילתות למדו התזת הראש בגזירה שווה הבערה הבערה, כמו שהיגהנו בירושלמי.
במכילתות למדו הריגה בסייף בגזירה שווה נקימה נקימה, ובירושלמי למדו גם כן בגזירה שווה זו שהריגתו בסייף אף אם הרג שלא בסייף.
בבבלי סנהדרין נב,ב אמרו: תניא: "נקום יינקם" (שמות כא,כ) - נקימה זו איני יודע מה היא. כשהוא אומר: "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית" (ויקרא כו,כה) - הווי אומר: נקימה זו חרב.
ובבבלי סנהדרין נב,ב וכתובות לז,ב אמרו: תניא: מניין למומתים בסייף שממיתים אותם (בהתזת הראש) מן הצוואר? שנאמר: "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך" (דברים כא,ט) - הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה. מה להלן - מן הצוואר, אף כאן - מן הצוואר.
אי מה להלן בקופיץ וממול העורף, אף כאן בקופיץ וממול העורף? - אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: "ואהבת לרעך כמוך" - ברור לו מיתה יפה.
• • •