משנה
רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, היו מפשיטין אותו – את הנידון לסקילה, את בגדיו. האיש - מכסין אותו מלפניו – את ערוותו, והאשה - מכסים אותה מלפניה ומלאחריה; דברי רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) – שהוא סובר שאף האישה נסקלת ערומה. וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום – ומכסים אותו מלפניו, ואין האשה נסקלת ערומה – אלא לבושה חלוק, משום בזיונה.
• • •
תלמוד
("אמר רבי אליעזר" כול'.) (בכתב יד ליידן מופיעה כאן בטעות פסקה מהמשנה הלכה ד)
אישה הנסקלת
במשנה שנינו: "האיש - מכסין אותו מלפניו, והאשה - מלפניה ומלאחריה; דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה".
כאן התחלת מקבילה בירושלמי סוטה א,ה.
במשנה סוטה א,ה שנינו: כוהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו, אם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את ליבה (החזה) וסותר את שערה (את קליעות שערה). רבי יהודה אומר: אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותרו.
מציעים סתירה מדבריו של חכם על עצמו: מחלפה שיטת (צריך לומר: 'שיטתיה ד-') רבי יהודה! – מוחלפת שיטתו של רבי יהודה! ומפרטים את הסתירה: תמן (צריך להוסיף: 'הוא') אמר: – שם (במשנה סוטה א,ה) הוא אומר: אם היה לבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותרו; וכא הוא אומר (צריך לומר: 'אמר') אכן?! – וכאן (בסנהדרין) הוא אומר כך?! (במשנה סנהדרין דעת רבי יהודה היא שהאישה נסקלת ערומה ומכסים רק את ערוותה מלפניה ומאחריה, ואילו במשנה סוטה דעתו היא שהכוהן הקורע את בגדיה של האישה הסוטה אינו מגלה את גופה!)
ומתרצים את הסתירה בהצעת הבחנה בין שני המקרים: הכא – כאן (בסנהדרין), - מכל מקום (בכל אופן) למיתה אזלה (לשון בבלי. אבל בקטע עסיס ובמקבילה: 'למיתה היא מתוקנת') – ואין לחשוש שהרואה את האישה הנסקלת ערומה יתגרה בה לאחר מכן, שהרי מתה, ולכן דעת רבי יהודה היא שהאישה נסקלת ערומה, ברם תמן – אבל שם (בסוטה), - שאם (בקטע עסיס ובמקבילה: 'שמא') תימצא טהורה ויתגרו בה פירחי כהונה – רבי יהודה חושש שהכוהנים הצעירים הנמצאים באותו מעמד בעזרה שבמקדש שיראו את הסוטה ערומה יעוררו על ידה את יצרם המיני לאחר שתימצא טהורה בבדיקת המים המאררים ולא תמות, ולכן דעתו היא שהכוהן אינו מגלה את גופה.
ומציעים סתירה מדבריהם של חכמים על עצמם: מחלפה שיטת (צריך לומר: 'שיטתהון ד-') רבנין! – מוחלפת שיטתם של החכמים! ומפרטים את הסתירה: תמן אמר (צריך לומר: 'תמן אינון אמרין'): – שם (במשנה סנהדרין) הם (החכמים) אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה; וכא אינון אמרין הכין?! – וכאן (סוטה) הם אומרים כך?! (במשנה סנהדרין דעת החכמים החלוקים על רבי יהודה היא שאין האישה נסקלת ערומה, ואילו במשנה סוטה דעתם היא שהכוהן הקורע את בגדיה של האישה הסוטה מגלה את גופה!)
ומתרצים את הסתירה בהצעת הבחנה בין שני המקרים: הכא – כאן (בסנהדרין), - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח) – אתה מצווה לאהוב את חברך כמו את עצמך; ויש ללמוד מהכתוב המצווה לאהוב את הרֵע תמיד בכל זמן ובכל מצב: - ברור (בחר) לו מיתה יפה! (הוא כלשון הבבלי בסוגיה. אבל בקטע עסיס: 'ברור לו מיתה קלה שבמיתות'. ובמקבילה (בטעות): 'מיתה קלה שבקלות') – אף כשבית דין מוציא אדם להורג, יש לו לבצע את ההמתה באופן שיסב למומת רק מעט צער וביזיון, ולכן דעת החכמים היא שאין האישה נסקלת ערומה, כדי למנוע את בזיונה, ברם תמן – אבל שם (בסוטה), - "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג,מח) – כל הנשים תלמדנה לקח ומוסר ולא יעשו כזימתכן (של הנשים הנואפות. - כך נאמר בעונש הנשים הנואפות, שהן משל למלכות ישראל ולמלכות יהודה החוטאות). מכאן למדים שיש לזלזל בכבודה של האישה הנחשדת בניאוף, כדי ללמד מוסר את הנשים הרואות את הסוטה בבזיונה, שלא יביאו עצמן לידי חשד של זימה, ולכן דעת החכמים היא שהכוהן מגלה את גופה של הסוטה (במשנה סוטה א,ו שנינו: "וכל הנשים מותרות לראותה (את הסוטה), שנאמר: 'וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה'").
עד כאן המקבילה בירושלמי סוטה.
מקורה של הסוגיה בסוטה, כמו שמוכיחים הציונים 'תמן' ו'כא' שבסתירה השנייה: 'מחלפה שיטתהון דרבנין! תמן (סנהדרין) אינון אמרין: האיש נסקל ערום...; וכא (סוטה) אינון אמרין הכין?!'. אלא שבסתירה הראשונה ויישובה וכן ביישוב הסתירה השנייה הותאמה הסוגיה לסנהדרין: בסתירה על ידי ציטוט משנת סוטה תחת משנת סנהדרין שם, וביישובי שתי הסתירות על ידי החלפת סדר הציונים: 'תמן... הכא...' שבסוטה ל'הכא... תמן...' שבכאן. ודע שאפילו היו מתאימים את לשון הסתירה השנייה לסנהדרין, והיו מנסחים כך: 'מחלפה שיטתהון דרבנין! תמן אינון אמרין: עד שהוא מגלה את ליבה וסותר את שערה; וכא אינון אמרין הכין?!', עדיין יכולים היינו לגלות מיישובי שתי הסתירות שמקורה בסוטה, שכן כלל גדול הוא בירושלמי, שבסתירה קודם 'תמן' ל'הכא' הן בקושיה הן בתירוץ: 'מחלפא שיטתיה דרבי פלוני! תמן הוא אמר... והכא הוא אמר הכין?! - תמן... ברם הכא...' ("קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 79).
בתוספתא סוטה א,ז שנו: כוהנים מטילים גורלות ביניהם, וכל מי שעלה גורלו, אפילו כוהן גדול, יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שמגלה את ליבה וסותר את שערה. רבי יהודה אומר: אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותרו, מפני פרחי כהונה.
בתוספתא מובאים דברי רבי יהודה בצירוף הנימוק "מפני פרחי כהונה" שהוא ההסבר לשיטת רבי יהודה בתלמודים.
בתוספתא סנהדרין ט,יא שנו: רבי יהודה אומר: הרי הוא אומר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) - ברור לו מיתה יפה.
בתוספתא רבי יהודה משתמש בדרשה זו ביחס למיתת הנהרגים, ובתלמודים משתמשים בדרשה זו ביחס לשאר המיתות.
בבבלי סנהדרין מה,א וסוטה ח,א-ב אמרו: למימרא דרבנן חיישי להרהורא (להרהור עבירה של הרואים אישה הנסקלת ערומה), ורבי יהודה לא חייש להרהורא? והא איפכא שמעינן להו, דתנן: הכוהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו - נקרעו, ואם נפרמו - נפרמו, עד שמגלה את ליבה וסותר את שערה. רבי יהודה אומר: אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותרו! אלמא רבי יהודה חייש להרהורא!
אמר רבה: התם (בסוטה) היינו טעמא שמא תצא מבית דין זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה (יתגרה על ידה יצרם של צעירי הכוהנים). הכא - הא מיקטלא (ואין היצר מתגרה). - וכי תימא: אתי לאיגרויי באחרנייתא (יבואו להתגרות באחרות מתוך ראייתם את זו)! - אמר רבה: גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות (וכיוון שאין עיניו רואות אישה אחרת בעירומה, שוב אין היצר מתגרה).
אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא? - אלא אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא - כדשנין. דרבנן אדרבנן לא קשיא, התם (בסוטה) משום: "וניווסרו כל הנשים ולא תעשינה כזימתכנה" (יחזקאל כג,מח) (וכדי שילמדו שאר הנשים מוסר ממנה מבזים אותה ברבים), הכא - אין לך ייסור (מוסר) גדול מזה (מהמיתה, ואין צורך גם לבזותה). - וכי תימא: ליעביד בה תרתי (גם ימיתוה וגם יבזוה)! - אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) - ברור לו מיתה יפה (ככל האפשר ולא תבזהו).
התירוצים של רבה ושל רבא בבבלי לסתירות בדברי רבי יהודה ובדברי החכמים הם כמו שתירצו בירושלמי בסתם.
• • •