דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה – אפילו הנמצאים בבית הדין בשעת הדיון, ודיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה – אלא הדיינים. דיני ממונות - המלמד חובה מלמד זכות, המלמד זכות מלמד חובה – הדיין שהביא ראיות לחובת הנתבע רשאי לחזור בו מדעתו וללמד עליו זכות, וכן להפך; ודיני נפשות - המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה.
חזרה מזכות לחובה בדיני נפשות
במשנה שנינו: "דיני ממונות - המלמד זכות מלמד חובה, המלמד חובה מלמד זכות; ודיני נפשות - המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה".
מצמצמים את תחולת הדין למקרה מסוים: רבי (צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'רב' - אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) אמר: ובלבד שלא יהו (נראה שצריך לומר: 'ובלבד שיהו') מחוסרין לומר: איש פלוני אתה זכאי ואתה – או אתה חייב – הדין בדיני נפשות, שדיין שהביא ראיות לזכות הנידון אינו רשאי לחזור בו מדעתו וללמד עליו חובה, חל רק לאחר המשא והמתן של הדיינים, לפני גמר הדין, כשכבר גמרו הדיינים לשאת ולתת בדינו של הנידון, ועדיין לא פסקו את דינו ואמרו שהוא זכאי או שהוא חייב. אבל אם היו מחוסרין במשא (צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'משא') ומתן - לא בדא (=בהדא) – לא בזאת (לא בדין זה. - בשעת המשא והמתן של הדיינים, כשעדיין לא גמרו לשאת ולתת בדינו של הנידון, לא חל הדין הזה, והמלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה אף בדיני נפשות).
ומביאים דעה חולקת: רבי יוסי בן חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) אמר: אפילו מחוסרין במשא (צריך לומר: 'משא') ומתן – אף בשעת המשא והמתן של הדיינים, כשעדיין לא גמרו לשאת ולתת בדינו של הנידון, חל הדין הזה, והמלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה בדיני נפשות.
בבבלי סנהדרין לד,א אמרו: "דיני נפשות - המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה". - אמר רב: לא שנו (שהמלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה) אלא בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין - המלמד זכות חוזר ומלמד חובה.
דעתו של רב בבבלי הפוכה מדעתו בירושלמי.
• • •