וגונב נפש מישראל אינו חייב – מיתה, עד שיכניסנו לרשותו – קודם שמוכרו. רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו – קודם שמוכרו, שנאמר: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ" (דברים כד,ז) – ובהכנסה לרשותו בלבד אינו חייב (תנא קמא מפרש "והתעמר בו" - עשה בו סחורה. לשיטת תנא קמא, הווי"ו במילה "ומכרו" היא וי"ו החילוק, שכן כמה אופני סחורה נקט הכתוב: והתעמר בו (נתנו במתנה או בטובה), או מכרו. רבי יהודה מפרש "והתעמר בו" - השתמש בו. לשיטת רבי יהודה, הווי"ו במילה "ומכרו" היא וי"ו החיבור, שכן הוא צריך גם להשתמש בו וגם למוכרו (ראה "לשון 'התעמר' בפרשנות התנאים", "לשוננו" נח, עמודים 201-213)).
והגונב את בנו – ומוכרו, - רבי יוחנן בן ברוקה (תנא בדור השלישי) מחייב – את האב מיתה, וחכמים פוטרין.
גנב את שחציו עבד וחציו בן חורין – כגון שהיה עבד של שני שותפים ושחררו אחד מהם, והגנב מכרו, - רבי יהודה מחייב – את הגנב מיתה, וחכמים פוטרין.
• • •
הגונב נפש מישראל
במשנה שנינו: "המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל".
כאן התחלת מקבילה בירושלמי סנהדרין ח,ג.
אזהרה לגניבה הראשונה – לגניבה שגנב בן סורר ומורה בפעם הראשונה, מניין? - "לא תגנוב" (צריך לומר: '"לֹא תִּגְנֹבוּ"' (ויקרא יט,יא)) – הרי זה אזהרה לגונב ממון, והוא גם אזהרה לגניבה הראשונה של בן סורר ומורה שהוא לוקה עליה. אזהרה לגניבה השנייה – לגניבה שגנב בן סורר ומורה בפעם השנייה, מניין? - "ולא תגנובו" (צריך לומר: '"לֹא תִּגְנֹב"' (שמות כ,יג, והוא הכתוב הנאמר בעשרת הדיברות) – הרי זה אזהרה לגונב נפש שעונשו מיתת בית דין, דבר הלמד מעניינו, והוא גם אזהרה לגניבה השנייה של בן סורר ומורה שהוא נענש עליה במיתה (ראה משנה לעיל פרק ח הלכה ד, שבן סורר ומורה לוקה לאחר שגנב פעם אחת, ונידון למיתה לאחר שחזר וגנב פעם שנייה. - כך פירשו ב"אור שמח" הלכות ממרים ז,א וכן ב"יפה עיניים" בבלי סנהדרין עא,א).
בבבלי סנהדרין פו,א אמרו: תנו רבנן: "לא תגנוב" (שמות כ,יג) - בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב נפשות, או אינו אלא בגונב ממון? אמרת: צא ולמד משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר? - בנפשות, אף כאן - בנפשות.
תניא אידך: "לא תגנובו" (ויקרא יט,יא) - בגונב ממון הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב ממון, או אינו אלא בגונב נפשות? אמרת: צא ולמד משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר? - בממון, אף כאן - בממון.
ומביאים ברייתא: "לא תגנוב" (צריך לומר: '"לֹא תִּגְנֹבוּ"' (ויקרא יט,יא)) - על מנת למקט – אסור לגנוב ממון אפילו כדי לצער את חבירו, שרוצה להקניט את חבירו וגונב ממנו על דעת שיחזיר לו. "לא תגנובו" (ויקרא יט,יא) - על מנת לשלם תשלומי כפל – אסור לגנוב אפילו כדי לשלם תשלומי כפל, שרוצה לתת לחבירו מתנה בדרך זו, על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה – אסור לגנוב שור או שה ולטבוח או למכור אותם אפילו כדי לשלם תשלומי ארבעה וחמישה (אף שאינו מתכוון לגנוב, ולא עוד אלא שמשתדל לטובת הנגנב, עם כל זה נצטווינו שלא להרגיל עצמנו לגנוב).
בן בגבג (מחכמי תקופת הזוגות, בדורו של הלל הזקן) אומר: לא תגנוב את שלך מאחר הגנב – מן הגנב שגנב ממך, שלא תֵרָאֶה גונב – שלא יחשדו בך שאתה גונב.
רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) שאמר בשם רבי הושעיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון): בן סורר ומורה אינו חייב – סקילה, עד שיגנוב מעות – מאביו ויקנה בהן בשר ויין ויאכל וישתה. רבי זעירא (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן שאמר בשם רבי הושעיה: בן סורר ומורה אינו חייב – סקילה, עד שיזלזל מעות – שיגנוב מעות מאביו ויזלזל בהן, כמו שמפרשים בסמוך. ושואלים: מהו עד שיזלזל מעות? – באיזה אופן הוא מזלזל במעות של אביו? (כך נראה לפרש כאן בשל המשך הדברים. - נראה שלעיתים רחוקות המונח 'מהו' מתפרש במובן 'איזה אופן' ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 419)) ומשיבים: מה נן קיימין? – [ב]מה אנחנו עומדים (עוסקים)? (באיזה אופן יש להעמיד את המקור האמוראי שאינו חייב עד שיזלזל?) - ומציעים שתי אפשרויות שנדחות: אם באו (=בההוא) דאמר: – אם באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך חמשה והב לי תלתא – הנה לך חמישה ותן לי שלושה (קח חמישה דינרים ותן לי בשר בשווי שלושה דינרים), - שוטה הוא – שדרך שוטים לקנות בהפסד! – ולכן במקרה זה אינו נידון בדין בן סורר ומורה. ואם באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך תלתא והב לי חמשה – הנה לך שלושה ותן לי חמישה (קח שלושה דינרים ותן לי בשר בשווי חמישה דינרים), - בר נש הוא – אדם הוא, שדרך בני אדם לקנות ברווח! – ולכן גם במקרה זה אינו נידון בדין בן סורר ומורה. - ומציעים פתרון: אלא כי (כן) נן קיימין – [ב]כך אנחנו עומדים (עוסקים) (באופן זה יש להעמיד את המקור האמוראי שאינו חייב עד שיזלזל), באו (=בההוא) דמר: – באותו (בן) שאומר (למוכר בשר): הא לך חמשה והב לי חמשה – הנה לך חמישה ותן לי חמישה (קח חמישה דינרים ותן לי בשר בשווי חמישה דינרים, שכיוון שאינו קונה בממון אביו ברווח או בהפסד, אין זו קנייה עסקית אלא קנייה לשעשוע בלבד, ובכך הוא מזלזל בממון אביו, ולכן במקרה זה הוא נידון בדין בן סורר ומורה).
ושואלים: היידינו – איזהו גנב? היידינו – איזהו גזלן? – מה ההבדל בין גנב וגזלן?
ומשיבים: אמר רבי הילא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): גנב בפני עדים – ושלא בפני הבעלים, - גנב, בפני הבעלים - גוזלן הוא – ההבדל בין גנב וגזלן אינו בעצם המעשה שלהם אלא האם עשה את המעשה בפני הבעלים או שלא (גנב משלם כפל, וגזלן אינו משלם כפל).
ומציעים קושיה (כדי לפרוך את הדעה של רבי הילא): אמר רבי זעירה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) (במקבילה: 'רבי זעורה בעי'): מעתה – אם הדברים שלפני כן נכונים, מתעורר קושי כמוצע בהמשך, אפילו נתכוון לגוזלה ולבעילה (במקבילה: 'ולבעליה') (נראה שצריך לומר: 'אפילו נתכוון לגזול לבעליה') - אזלה אין גוזלן (במקבילה: 'אין זה גוזלן') (נראה שצריך לומר: 'הרי זה גוזלן', וכך הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל")! – אם הגוזל גזילה התכוון לגזול עימה גם את בעליה של הגזילה - הרי זה גזלן ולא גנב לפי רבי הילא, שכן גנב בפני הבעלים, והרי הגוזל נפש נקרא בתורה גנב! (כפירושנו פירשו ב"שערי תורת ארץ ישראל" וכן ב"על הירושלמי" עמוד 35. - אין מתרצים את הקושיה)
ושואלים: והיידינו – ואיזהו גוזלן על דרבי זעירא – על של (על דעתו של) רבי זעירא? – מה ההבדל בין גנב וגזלן לפי רבי זעירא, שלפיו אף בפני הבעלים - הרי זה גנב?
ומשיבים: רבי שמואל בר סוסרטא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): לעולם אינו גזלן עד שיגזול בפני עשרה בני אדם – אינו נקרא גזלן אלא אם גזל בפני עשרה אנשים לפחות. אבל אם גזל בפני תשעה או פחות - נקרא גנב.
(נראה שחסר כאן בשל הדמיון למשפט הקודם, ויש להשלים על פי בראשית רבה נד,ג: 'לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו' – אפילו גזל בפני עשרה, אינו נקרא גזלן אלא אם גזל מידו של הנגזל ממש.) בניין אב שבכולן – המקור העיקרי שממנו לומדים כלל זה הוא הכתוב (במעשי בניהו בן יהוידע): "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ" (שמואל ב כג,כא) – הכתוב היה יכול לומר: 'ויגזול את החנית מהמצרי', אלא ללמדנו שאינו גזלן אלא אם גזל מידו של הנגזל ממש.
עד כאן המקבילה בירושלמי סנהדרין לעיל.
המשנה בסנהדרין לעיל מדברת בבן סורר ומורה.
חלקה הראשון של הסוגיה (אזהרות לגניבה הראשונה ולגניבה השנייה) עוסק בבן סורר ומורה.
חלקה השני של הסוגיה (דרשות הכתוב "לא תגנובו") עוסק בגניבת ממון.
חלקה השלישי של הסוגיה ("אינו חייב עד שיגנוב מעות") חוזר ועוסק בבן סורר ומורה. מקורם של שלושת חלקי הסוגיה האלה לעיל, ומשם הועברו לכאן.
חלקה הרביעי של הסוגיה עוסק בהבדל בין גנב וגזלן. חלק זה אינו שייך לעיל אלא לכאן, כי שאלת רבי זעורה עוסקת בגניבת נפש (כך נכתב ב"על הירושלמי" עמוד 35).
• • •
במשנה שנינו: "והגונב את בנו - רבי יוחנן בן ברוקה מחייב, וחכמים פוטרין".
מציעים את טעמיהם של רבי יוחנן בן ברוקה והחכמים.
מה טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה? – מה הטעם של רבי יוחנן בן ברוקה? "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כד,ז) – הגונב נפש מתחייב על כל גניבה של אדם מישראל, וגם בנו הוא בכלל זה, ולכן הגונב את בנו ומוכרו חייב.
מה טעמון דרבנין? – מה טעמם של החכמים? "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו" (דברים כד,ז) - לא מבניו – הגונב נפש מתחייב רק על גניבת אדם מאחיו, אבל בנו אינו מאחיו, ולכן הגונב את בנו ומוכרו פטור.
הטעם של רבי יוחנן בן ברוקה בירושלמי ישנו בספרי דברים פסקה רעג.
בבבלי סנהדרין פו,א ישנו טעם אחר של החכמים.
במשנה שנינו: "גנב את שחציו עבד וחציו בן חורין - רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין".
מציעים את טעמיהם של רבי יהודה והחכמים.
מה טעמא דרבי יהודה? – מה הטעם של רבי יהודה? "מֵאֶחָיו" (דברים כד,ז) - אפילו מקצת אחיו – הגונב נפש מתחייב גם על גניבת אדם שהוא אחיו במקצת, ולכן גנב את שחציו עבד וחציו בן חורין ומכרו חייב, שמשום שחציו בן חורין הוא אחיו במקצת (רבי יהודה דורש "גונב נפש מאֶחָיו" - גונב נפש שהיא מן אחיו, אפילו שהיא אָחִיו במקצת, ולא רק שהיא אָחִיו בכול. מ"ם השימוש נדרשת בהרבה מקומות: אפילו מקצת ולא כול).
מה טעמון דרבנין? – מה טעמם של החכמים? "מֵאֶחָיו" (דברים כד,ז) - עד שיהא כולו אחיו – הגונב נפש מתחייב רק על גניבת אדם שהוא אחיו כולו, ולכן גנב את שחציו עבד וחציו בן חורין ומכרו פטור (החכמים דורשים "גונב נפש מאֶחָיו" - גונב נפש מן מי שהם אחיו בכול, ולא מן מי שהם אחיו במקצת).
בספרי דברים פסקה רעג ישנו טעם אחר של החכמים.
גם בבבלי סנהדרין פו,א ישנם טעמים אחרים של רבי יהודה ושל החכמים.
• • •