דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד,לה); דברי רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים). רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: עליהם – על דור המדבר, הוא – הכתוב, אומר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהילים נ,ה) – שכרתו ברית עם ה' (שמות כד,ח). עדת קרח – שירדה חיים שאולה, אינה עתידה לעלות, שנאמר: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז,לג); דברי רבי עקיבה. רבי אליעזר אומר: עליהם – על עדת קורח, הוא – הכתוב, אומר: "י'י מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א ב,ו).
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא
במשנה שנינו: "דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: 'במדבר הזה יתמו ושם ימותו'; דברי רבי עקיבה. רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר: 'אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח'".
מביאים ברייתא: דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא, ואינן רואין לעתיד לבוא – אינם חיים בתחיית המתים להיות נידונים על מעשיהם, שנאמר – בפרשת המרגלים: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד,לה) – ה' נשבע לכל האנשים של דור המדבר שיכלו חייהם וימותו במדבר. ויש לדרוש את כפל הלשון "יִתַּמּוּ" "יָמֻתוּ": "יִתַּמּוּ" - בעולם הזה – העונש שקיבלו במיתתם במדבר, "וְשָׁם יָמֻתוּ" - לעתיד לבוא – העונש שאין להם חלק לעולם הבא ואינם רואים לעתיד לבוא. וכן הוא – הפסוק, אומר – על דור המדבר שהכעיסו את ה': "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" (תהילים צה,יא) – ה' נשבע בכעסו שדור המדבר לא יבואו לארץ שנתן להם שבה ינוחו מתעיותיהם במדבר; ויש לדרוש את הכתוב על העתיד לבוא, שה' נשבע שדור המדבר לא יבואו לעולם הבא ("מנוחתי" היא מנוחת הנצח לעתיד לבוא); דברי רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים).
רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: עליהם – על דור המדבר, הוא – הכתוב, אומר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהילים נ,ה) – ה' מצווה לאסוף את בני ישראל שכרתו ברית עם ה' בהר סיני על ידי הקרבת קורבנות (שמות כד,ה-ח); ויש לדרוש את הכתוב על העתיד לבוא, שה' מצווה שדור המדבר שכרתו ברית עם ה' יבואו לעולם הבא, ומכאן שיש להם חלק לעולם הבא, שלא כדעת רבי עקיבה.
רבי יהושע (בן חנניה, מגדולי התנאים בדור השני) אומר: "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהילים קיט,קו) – קיבלתי על עצמי בשבועה לשמור את חוקי ה' הצדיקים, ויש ללמוד מן הכתוב: פעמים שאינו מקיים – יש שאדם נשבע ומקיים את שבועתו, ויש שאדם נשבע ונשאל על שבועתו ואינו מקיים אותה, ואף ה' שנשבע שדור המדבר לא יבואו לעולם הבא ביטל את שבועתו, ומכאן שדור המדבר יש להם חלק לעולם הבא, כדעת רבי אליעזר.
חנניה (תנא בדור השלישי) בן אחי רבי יהושע אומר: כתוב – על דור המדבר שהכעיסו את ה': "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" (תהילים צה,יא) – ומשמע מהכתוב: - באפי נשבעתי, חוזר אני בי – ה' חזר בו משבועתו על דור המדבר שלא יבואו לעולם הבא, משום שנשבע בשעה שכעס עליהם, כמו שאדם שנשבע מחמת כעסו יכול לחזור בו ולהישאל על שבועתו. ומכאן שדור המדבר יש להם חלק לעולם הבא, כדעת רבי אליעזר.
בתוספתא סנהדרין יג,י-יא שנו: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואינן חיים לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו" (במדבר יד,לה), "במדבר הזה ייתמו" - בעולם הזה, "ושם ימותו" - לעולם הבא. ואומר: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי" (תהילים צה,יא); דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: באים הם לעולם הבא, ועליהם הוא אומר: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח" (תהילים נ,ה).
מה תלמוד לומר: "נשבעתי באפי"? באפי נשבעתי וחוזר אני בי.
ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: עליהם (בירושלמי הוחלפו זה בזה תחילתו של מאמר זה ותחילתו של המאמר הבא, וצריך לומר כמו במקבילות בתוספתא ובבבלי: רבי יהושע בן קרחה (תנא בדור הרביעי) אומר: על הדורות הללו – על דורות התנאים בימי רבי יהושע בן קרחה) הוא – הכתוב, אומר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהילים נ,ה). ויש לדרוש את הכתוב: "חֲסִידָי" - שעשו עמי חסד – עשו חסד עם ה' על ידי שמסרו את נפשם על קידוש שם ה', "כֹּרְתֵי בְרִיתִי" - שנכרתו על ידי – מסרו את עצמם למיתה בשביל ה', "עֲלֵי זָבַח" - שעילו אותי ונזבחו על שמי – רוממו את שם ה' על ידי שמתו על קידוש שם ה'. לפי דעה זו, הכתוב הזה נאמר על רבי עקיבא וחבריו התנאים שנהרגו בידי מלכות רומי, ולא נאמר על דור המדבר, שלא כדברי רבי אליעזר (לשון זהה ללשון שבתחילת מאמר זה יש בבראשית רבה כ,י: "אמר רבי יצחק: על הדורות הללו הוא אומר: 'ואכלת את עשב השדה', שאדם משליף (שולף) משדהו ואוכלה עד שהיא עשב". רבי יצחק מדבר על דורות האמוראים בימיו שחיו חיי צער ודוחק בארץ ישראל, ומפני הרעב אין אדם יכול להמתין עד שתתבשל התבואה ואוכל אותה בעוד שהיא עשב).
ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי יהושע בן קרחה אומר: על הדורות הללו (בירושלמי הוחלפו זה בזה תחילתו של מאמר זה ותחילתו של המאמר הקודם, וצריך לומר כמו במקבילות בתוספתא ובבבלי: רבי שמעון בן מנסיא (תנא בדור החמישי) אומר: עליהם – על דור המדבר) הוא – הכתוב, אומר: "וּפְדוּיֵי י'י יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה" (ישעיהו לה,י) – בני ישראל שה' פדה אותם ממשעבדיהם ישובו לארצם ממקום גלותם. ויש לדרוש את הכתוב על דור המדבר שה' פדה אותם ממצרים, והם ישובו ויחיו לעתיד לבוא.
רבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) אומר: אֵילּוּ ואֵילּוּ – דור המדבר ועשרת השבטים, יש להן חלק לעולם הבא. ומה טעמא? – ומה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) - "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו כז,יג) - אֵילּוּ עשרת השבטים – שהוגלו לארץ אשור, "וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם) - זה דור המדבר – שהיו תחילה במצרים. אֵילּוּ ואֵילּוּ - "וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי'י בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (שם) – דור המדבר ישובו ויחיו לעתיד לבוא, ועשרת השבטים ישובו מן הגולה. כך יש לדרוש את הכתוב.
בתוספתא סנהדרין יג,יא-יב שנו: רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמרו דברים אלו (על דור המדבר) אלא כלפי דורות, שנאמר: "אספו לי חסידיי" (תהילים נ,ה) - על שום שעשו עימי גמילות חסד, "כורתי בריתי" - על שום שנכרתו על ידי, "עלי זבח" - על שום שעילו אותי ונזבחו על ידי.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הם (דור המדבר לעולם הבא), ועליהם הוא אומר: "ופדויי י'י ישובון ובאו ציון ברינה" (ישעיהו לה,י).
רבי אומר: אלו ואלו יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "והיה ביום ההוא... ובאו האובדים בארץ אשור" (ישעיהו כז,יג) - אלו עשרת השבטים, "והנידחים בארץ מצרים" - אלו דור המדבר, אלו ואלו - "והשתחוו לי'י בהר הקודש בירושלם".
בבבלי סנהדרין קי,ב אמרו: תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו" (במדבר יד,לה), "ייתמו" - בעולם הזה, "ושם ימותו" - בעולם הבא. ואומר: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי"; דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר: באים הם לעולם הבא, ועליהם הוא אומר: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח" (תהילים נ,ה). ואלא מה אני מקיים: "אשר נשבעתי באפי" (תהילים צה,יא)? באפי נשבעתי, וחוזרני בי.
רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה (על דור המדבר) אלא לדורות הבאים: "אספו לי חסידיי" (תהילים נ,ה) - אלו צדיקים שבכל דור ודור, "כורתי בריתי" - אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לתוך כבשן האש (על קידוש ה'), "עלי זבח" - אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמם לזביחה על דברי תורה.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הם (דור המדבר) לעולם הבא, שנאמר: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה" (ישעיהו לה,י).
• • •
עדת קורח אין להם חלק לעולם הבא
במשנה שנינו: "עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר: 'ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל'; דברי רבי עקיבה. רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר: 'י'י ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'".
מביאים ברייתא: עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא, ואינן רואין לעתיד לבוא – אינם חיים בתחיית המתים להיות נידונים על מעשיהם. מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) - נאמר בבליעת האדמה את קורח ועדתו: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ" (במדבר טז,לג) – לאחר שנבלעו באדמה, כיסתה אותם הארץ; ויש לדרוש: - בעולם הזה – שירדו אל השאול, "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם) – נעלמו מקהל ישראל ולא נראו עוד; ויש לדרוש: - לעתיד לבוא – שלא יעלו לנצח מן השאול שבלע אותם, ומכאן שאין להם חלק לעולם הבא.
ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי יהודה בן בתירה (השני, תנא בדור השלישי) אומר: ממשמע – ממשמעות הכתוב, שנאמר: "תָּעִיתִי, כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" (תהילים קיט,קעו) – אני תועה, אתה ה' בקש אותי כמו רועה המבקש את השה שהתרחק מן העדר, ויש ללמוד בגזירה שווה: מה אבידה האמורה להלן – בכתוב בתהילים, - סופה להתבקש – כמשמעות הכתוב, אף אבידה האמורה כאן – בעדת קורח ("ויאבדו מתוך הקהל"), - עתידה להתבקש – אף על פי שאבדו, יבקשו אותם לעתיד לבוא ויעלו אותם מן השאול. ומכאן שיש להם חלק לעולם הבא, כדעת רבי אליעזר.
בתוספתא סנהדרין יג,ט שנו: קורח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא, ואינם חיים לעולם הבא, שנאמר: "ותכס עליהם הארץ" (במדבר טז,לג) - בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" - לעולם הבא; דברי רבי עקיבא.
רבי יהודה בן פתירא אומר: באים הם לעולם הבא, ועליהם הוא אומר: "תעיתי, כשה אובד בקש עבדך" (תהילים קיט,קעו). נאמרה כאן אבידה, ונאמרה להלן אבידה. מה אבידה האמורה להלן - אבידה המתבקשת, אף אבידה האמורה כאן - אבידה המתבקשת.
בבבלי סנהדרין קט,ב אמרו: תנו רבנן: עדת קורח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ותכס עליהם הארץ" (במדבר טז,לג) - בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" - לעולם הבא; דברי רבי עקיבא.
רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר: "תעיתי, כשה אובד בקש עבדך" (תהילים קיט,קעו).
לקטע זה מקבילה בירושלמי לעיל י,א. ושואלים: מי נתפלל עליהן – על עדת קורח שנבלעה באדמה שיהיה להם חלק לעולם הבא (כדעת רבי אליעזר)? ומשיבים: רבי שמואל בר נחמן (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) אמר: משה נתפלל עליהן, שנאמר בברכת משה לראובן: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת" (דברים לג,ו) – שבט ראובן יחיה. ויש לדרוש את הכתוב, שזו תפילה של משה על עדת קורח שיהיה להם חלק לעולם הבא, שכן דתן ואבירם היו משבט ראובן (במדבר טז,א), וגם עדת קורח היו משבט ראובן (לפי מדרשי האגדה). ומשיבים עוד: רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמר: חנה נתפללה עליהן – על עדת קורח שיהיה להם חלק לעולם הבא, כאמור להלן. ומצביעים על זהות בין שתי אמרות של רבי יהושע בן לוי: היא (צריך להוסיף כמו במקבילה: 'דעתיה') דרבי יהושע בן לוי – היא דעתו של רבי יהושע בן לוי (מימרה אחת שאמר זהה למימרה שנייה שאמר), דאמר רבי יהושע בן לוי: כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת – בשאול שבו נבלעו, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן ואמרה – בתפילתה: "י'י מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א ב,ו) – ה' ממית ומשיב לחיים, הוא מוריד לקבר ומעלה ממנו. ויש לדרוש את הכתוב, שזו תפילה של חנה על עדת קורח שיעלה ה' אותם מהשאול שהוריד אותם אליו.