משנה
דמות צורות לבנה – ציורים שונים של הירח, היו לו לרבן גמליאל (נשיא הסנהדרין ביבנה ותנא בדור השני) בעלייתו בטבלה ובכותל (=שבכותל) – בטבלה (לוח) שהיתה קבועה בכותל בעלייתו, שהיה מקבל שם את עדי החודש, שבהן מראה את ההדיוטות – היה מראה את הציורים השונים לעדים ההדיוטות (פשוטים, שאינם מומחים), שלא הבינו את השאלות המפורטות במשנה לעיל או שלא יכלו להסביר כיצד ראו את הירח, ואומר – היה שואל כל אחד מהעדים: כזה ראית או כזה ראית? – כציור זה או כציור זה? וכך בדק את התאמת דברי העדים זה לזה.
מעשה שבאו שנים – שני עדים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב – ראינו את הירח הישן ביום העשרים ותשעה לחודש בבוקר בצד המזרח, וראינו את הירח החדש באותו יום בערב בצד המערב (לפני המולד הירח מקדים את השמש ואפשר לראות את הירח במזרח לפני זריחת השמש, ואחרי המולד השמש מקדים את הירח ואפשר לראות את הירח במערב אחרי שקיעת השמש). אמר רבי יוחנן בן נורי (שתי מילים אלו נשמטו בטעות מהמשנה שבירושלמי) (תנא בדור השלישי): עידי שקר הן – לפי שאי אפשר שייראה הירח באותו יום שחרית במזרח וערבית במערב. וכשבאו ליבנה – לבית הדין הגדול, קיבלן רבן גמליאל – קיבל עדותם במה שאמרו שראו את הירח בערב במערב, לפי שידע על פי חשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח באותו ערב, ומה שאמרו שראו את הירח בבוקר במזרח היה סבור רבן גמליאל שטעו העדים וראו ענן כדמות ירח.
ועוד באו שנים – ועוד מעשה שבאו שני עדים, ואמרו: ראינו בזמנו – ראינו את הירח החדש בליל שלושים (עד כאן דברי העדים), ובלילה בעיבורו (ובליל עיבורו) לא נראה – בליל שלושים ואחד (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש) לא נראה הירח לבית הדין ולעם שביקשו לראותו. וקיבלן רבן גמליאל – בליל עיבורו (בסוף יום השלושים סמוך לשקיעת השמש, שיש עוד שהות ביום לקדש את החודש), וקידש את החודש על פיהם, וקבע את המועדים לפי עדותם, ואף על פי שבאותה שעה לא נראה הירח, מכל מקום החזיק את החודש כמקודש מיום השלושים, מפני שידע על פי החשבון המולד שהיה אפשר שייראה הירח בליל השלושים, וזה שלא נראה הירח באותה שעה היה סבור שסיבה מסוימת גרמה כך, כגון שענן כיסה אותו. אמר רבי דוסא בן ארכינס (תנא בדור הראשון): עידי שקר הן – שהרי אי אפשר שייראה הירח בזמנו ולא ייראה בליל עיבורו. היאך מעידין על האשה שילדה, והרי כריסה בין שיניה – שהיא קרובה ללדת ועדיין לא ילדה? – אף כאן כך, אילו ראו העדים את הירח החדש בליל שלושים, היו רואים אותו בשמים בהירים גם בליל שלושים ואחד, ומכיוון שלא ראוהו, עדי שקר הם, ויש לעשות את החודש שעבר מעובר, ויום השלושים ואחד יהיה ראש חודש, כאילו לא באו עדים כלל. - אמר לו רבי יהושע (בן חנניה, מגדולי התנאים בדור השני) – לרבי דוסא בן ארכינס: רואה אני את דבריך – נראים לי דבריך שעדי שקר הם, ויש לקבוע ראש חודש ביום השלושים ואחד. - רבי יהושע לא קיבל את קביעת החודש כפי שנתקדש על ידי רבן גמליאל, וביקש לבטל אותה.
רבן גמליאל עמד בראש בית דין ביבנה. בית דין זה תיקן תקנות ופסק הלכות וכן קידש את החודש ועיבר את השנה.
רש"ש פירש, שקיבל רבן גמליאל את העדים לאחר ליל עיבורו, וקידש את יום השלושים למפרע, וכדעת רמב"ם (קידוש החודש ג,יח) שאם באו עדים בניסן ובתשרי לאחר יום השלושים ואמרו שראו את החודש בזמנו, בליל שלושים, מקבלים את עדותם ומונים את החודש מיום שלושים (מעשה זה היה בתשרי כאמור במשנה הבאה).
כריסה בין שיניה
במשנה נידה ה,א נאמר, שאישה נטמאת בטומאת נידה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, היינו לבית הערוה, אף על פי שלא יצא לחוץ. בבבלי נידה מא,ב ובירושלמי יבמות ו,א דנו בביאור המשנה ואמרו, שאישה נטמאת משיצא הדם מ"בין השיניים" (או מ"בית השיניים"). הרי שמקום כלשהו בעומק הנרתיק של האישה נקרא "בין השיניים".
הביטוי "כרסה בין שיניה" ביאורו, שהכרס המלאה, שבתוכה נמצא העובר שעתיד להיוולד בקרוב, כבר נמצאת כביכול בין השיניים, לקראת יציאתו של הוולד לחוץ.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: מעשה שבאו שניים ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי: עידי שקר הן.
מסבירים: אמר רבי שמלאי (אמורא בדור השני): טעמיה דרבי יוחנן בן נורי: – טעמו (נימוקו) של רבי יוחנן בן נורי (שאמר שעדי שקר הם): כל חודש שנולד קודם לשש שעות אין כח בעין לראות את הישן – אם מולד הירח החדש היה לפני שש שעות ביום (לפני חצות היום), אין העין יכולה לראות את הירח הישן באותו יום בבוקר במזרח. כמו כן, אם מולד הירח החדש היה אחרי שש שעות ביום (אחרי חצות היום), אין העין יכולה לראות את הירח החדש באותו יום בערב במערב. ולכן אי אפשר שנראה הירח הישן בבוקר במזרח ונראה הירח החדש באותו יום בערב במערב.
ומציעים סיוע: ותני כן: – ושנוי (שנו ברייתא) כך: נראה ישן בשחרית – אם נראה הירח הישן בבוקר, - לא נראה חדש בין הערבים – אי אפשר שנראה הירח החדש באותו יום בערב, מפני שהמולד היה אחרי שש שעות ביום. נראה חדש בין הערבים – אם נראה הירח החדש בערב, - לא נראה ישן בשחרית – אי אפשר שנראה הירח הישן באותו יום בבוקר, מפני שהמולד היה לפני שש שעות ביום.
המונח "טעמא דרבי פלוני" מציע טעמה של דעה מסוימת, על סמך פסוק ודרשתו או על סמך שיקולים הגיוניים שאינם תלויים בדרשות פסוקים.
המונח "ותני כן" מציע ברייתות המסייעות לאמור לפניהן ("הטרמינולוגיה של הירושלמי").
בבבלי ראש השנה כ,ב אמרו: נולד קודם חצות (היום) - בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, לא נולד קודם חצות - בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה. למאי נפקא מינה? - אמר רב אשי: לאכחושי סהדי (שאם נולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו שראוהו סמוך לשקיעת החמה - עדי שקר הם).
ובפסיקתא דרב כהנא ה,טו ובפסיקתא רבתי פרשה טו נאמר: רבי שמלאי תני בשם שמואל: כל חודש שלא נולד קודם לשש שעות (ביום, אלא שנולד אחרי שש שעות ביום) אין כוח בעין לראותו (את החדש) בערב (במערב).
ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת 'בוא' סימן י נאמר: רבי שמואל בר אבא אמר: כל חודש שהוא נולד משש שעות ולמטה - יש כוח בעין לראותו (בערב), משש שעות ולמעלה - אין כוח בעין לראותו. ואותו החודש שאמר הקב"ה למשה נולד משש שעות ולמעלה, ולא היה כוח בעין לראותו, והראהו לו הקב"ה באצבע, ואמר לו: "החודש הזה".
במשנה שנינו: וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.
אמר רבי חייה בר בא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): ולמה קיבלן רבן גמליאל? – מדוע קיבל רבן גמליאל את עדותם של העדים? שכן מסורת בידיו מאבותיו – משום שרבן גמליאל קיבל מאבותיו דבר שנמסר מדור לדור, והוא: פעמים מהלך בקצרה – לעיתים הירח נע בדרך קצרה, וממהר להיראות לאחר המולד, פעמים מהלך בארוכה – לעיתים הירח נע בדרך ארוכה, ומאחר להיראות לאחר המולד. הרי שהזמן שבין המולד ובין זמן ראיית הירח החדש משתנה בהתאם למהלך הירח, ורבן גמליאל שהיה בקי בחשבון מהלך הירח ידע שאפשר שייראה הירח באותו ערב כדברי העדים, ולכן קיבלם רבן גמליאל.
בבבלי ראש השנה כה,א אמרו: תניא, אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא בארוכה, ופעמים שבא בקצרה. - אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן גמליאל? - דכתיב: "עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו" (תהילים קד), שמש הוא ד'ידע מבואו', ירח לא ידע מבואו (מהלך הירח תלוי בכמה דברים וקשה לחשבו, שלא כמו מהלך השמש).
מסתבר שדרשה זו אסמכתא בעלמא היא. ועל פי עיקר פשוטו של מקרא, יש לתת את של זה בזה ואת של זה בזה. ושיעור הכתוב: עשה ירח ושמש למועדים, שמש וירח ידע מבואם (הנושא של הפועל "ידע" לפי פשט הכתוב הוא הקב"ה).
ובאוצר המדרשים עמוד רפ ועמוד תקמב ובבתי מדרשות חלק ב ברייתא דמזלות נאמר: אף על פי שחמה ולבנה הילוכן קבוע, לא כשבילי חמה שבילי לבנה, שבילי חמה קבועים ושבילי לבנה אינן קבועים, אלא פעמים שהיא (הלבנה) מהלכת את המזל בקצרה ופעמים שהיא מהלכת אותו בארוכה. הא כיצד? פעמים שהיא מצפנת (הולכת בצפון) את הילוכה, הרי בארוכה, ופעמים שהיא מדרמת (הולכת בדרום) את הילוכה, הרי בקצרה. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: "עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו" (תהילים קד,יט).
• • •