משנה
כשם שאסרו חכמים לגלח בחול המועד, כך אסרו לכבס את הבגדים אפילו לצורך חול המועד, גזירה שמא ישהה אדם בכוונה את כיבוס בגדיו עד חול המועד וייכנס לרגל כשהוא מנוול. משנתנו דנה במי שאי אפשר היה לו לכבס בגדיו לפני החג.
ואלו מכבסין – בגדיהם, במועד – בחול המועד:
הבא ממדינת הים (ארצות רחוקות שמעבר לים) – שבא ממקום רחוק בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה, ולא היה יכול לכבס בגדיו לפני הרגל, ומבית השבייה – שהיה שבוי בידי גויים, ושוחרר מידם בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה,
והיוצא מבית האסורין (בית סוהר),
והמנודה – שנידוהו חכמים, והיה אסור בכיבוס בגדיו כל זמן שלא התירו לו, שהתירו לו חכמים – נידויו בחול המועד,
וכן מי שנשאל לחכם והותר – שנדר שלא לכבס, ושאל חכם על נדרו, שיתיר לו את נדרו, והותר נדרו בחול המועד;
מטפחות הידים – מגבות שמנגבים ומקנחים בהן את הידיים בשעת אכילה, שמפני ששימושן תדיר ומתלכלכות תמיד, מותר לכבסן בחול המועד, אפילו נתכבסו לפני החג,
ומטפחות הסְפָרים – מטפחות שעוטפים בהן את ספרי הקודש (תורה, נביאים וכתובים וחומשים), ומותר לכבסן בחול המועד, מפני שמשתמשים בהן כל שעה ומתלכלכות תמיד,
ומטפחות הספג – אלונטיות (מגבות) שמסתפגים (מתנגבים) בהן לאחר רחיצת כל הגוף, שאף על פי שנתכבסו לפני החג, מותר לכבסן בחול המועד, מפני שמתלכלכות תמיד;
וכל העולין (יוצאים) מטומאה לטהרה – בחול המועד, כגון מצורע וטמא מת שטהרו במועד, שהצריכה אותם התורה לכבס את בגדיהם הטמאים כשטהרו,
הרי אלו מותרין – לכבס בגדיהם בחול המועד;
ושאר כל אדם אסורין – לכבס בגדיהם בחול המועד, חוץ משלושה מיני מטפחות שנמנו במשנתנו שהכל מותרים לכבסם בחול המועד.
במשנה כלאיים ט,ג שנו: מטפחות הידיים, מטפחות הסְפָרים, מטפחות הספג - אין בהם משום כלאיים; רבי אלעזר אוסר. ומטפחות הסַפָּרים אסורות משום כלאיים.
עיין ירושלמי שם. מן המשנה שם מוכח שמטפחות הספרים שבמשנתנו הן מטפחות הסְפָרים ואין הן מטפחות הסַפָּרים.
יש ספרים (במשניות ובמשנה שבבבלי) שגרסו במשנתנו: הזבין והזבות והנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה. פירושה של גרסה זו, שהזבים והזבות והנידות והיולדות מכבסים בגדיהם בימי טומאתם, הואיל ובגדיהם מתלכלכים תמיד בזוב ובדם, או שהם מכבסים בגדיהם כשהם מתחילים לספור ימי טהרה וצריכים להחליף את בגדיהם. בכתבי יד של המשנה הגרסה כבירושלמי.
כל אלו שאמרו במשנתנו לא נאסרו לכבס בחול המועד משום מלאכה, לפי שהוא מלאכת הדיוט אפילו ביד הכובסים, ולצורך המועד מותרת.
• • •
גמרא
תני: – שנוי (שנו ברייתא): בלנרי (בגדי רחצה, שלובשים אותם ומתנגבים בהם) נשים מותר לכבסן במועד – בחול המועד.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי כלאיים ט,ג.
היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים – בלנרי נשים ובלנרי אנשים שווים, שמותר לכבסם בחול המועד.
ואומרים: מהו בלנרי נשים? – מה הם בלנרים? - רבנן דקיסרין אמרי: – חכמי קיסריה (עיר על חוף ים התיכון) אומרים: אנטינייא (המילה היוונית לבגדי רחצה. הגרסה במקבילה: אנטיטיה).
עד כאן המקבילה בירושלמי כלאיים.
מקור המילה 'בלנרי' בלטינית.
רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): מי שאין לו אלא חלוק (כותונת ארוכה) אחד מותר לכבסו במועד – שהרי אף אם כיבסו לפני החג, הוא צריך לכבסו שוב בחול המועד, מפני שחזר ונתלכלך בתוך ימי המועד, ואם לא יכבסו, יצטער, כיון שאין לו להחליף. אמר רבי יוסה בירבי בון (מגדולי ואחרוני אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי): ובלחוד תריי – ובלבד שניים (רק אם יש לו שני חלוקים), דיהא שלח חד ולבש חד – (כדי) שיהיה פושט אחד ולובש אחד (שהכוונה בדברי רבי יוחנן, שמי שאין לו אלא חלוק אחד מלבד החלוק שלובש, מותר לפשוט את החלוק האחד שלובש ולכבסו בחול המועד, כדי שיוכל ללובשו לאחר שיפשוט את החלוק השני שלובש במקום החלוק האחד, אבל מי שיש לו שני חלוקים מלבד החלוק שלובש, אסור לכבס את החלוק שלובש).
החלוק היה בגד תחתון שלבשו מתחת הטלית ומעל לאפיקרסין.
בעון קומי – שאלו לפני רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי-החמישי): בגדי קטנים מַהֶן (מה הן)? – האם מותר לכבס בגדים של קטנים בחול המועד? - אמר לון: – אמר להם (רבי יוסה): כמי שאין לו אלא חלוק אחד – דינם של בגדי קטנים כדין מי שאין לו אלא חלוק אחד, ומותר לכבסם בחול המועד, שאף על פי שנתכבסו לפני החג, יש צורך לכבסם שוב בחול המועד, הואיל וקטנים מלכלכים בגדיהם תמיד בטיט ובצואה וצריכים בגדים נקיים כל שעה.
בעון קומוי: – שאלו לפניו (לפני רבי יוסה עוד): תנינן: – שנינו (משנה מועד קטן ג,ז): אין קורעין – בחול המועד את הבגדים על המת, ולא חולצין – בחול המועד את הכתף (שהיו נוהגים בשעת לווית המת לסלק את החלוק מעל הכתף ולגלות את הכתף), ולא מברין – אין מאכילים בחול המועד את האוכל שאנשים מביאים לאבלים (שהאבל אינו אוכל משלו אלא אוכל משל אחרים), אלא קרוביו של מת – רק קרוביו של המת (אביו ואימו, אחיו ואחותו, בנו ובתו ואשתו של המת) האבלים על המת קורעים וחולצים ואוכלים בחול המועד את האוכל שאנשים מביאים להם. אבל אחרים שאינם אבלים אין קורעים ואין חולצים ואין אוכלים עם האבלים בחול המועד את האוכל שאנשים מביאים לאבלים. ושאלו את רבי יוסה בענין ההלכה ששנינו במשנה, שקרוביו של מת מברים בחול המועד: הוות מטלתיה זעירא וקריבויי בען מיעול לגביה – היתה סוכתו (סוכת החג של האבל) קטנה וקרוביו (של המת, האבלים על המת) מבקשים להיכנס אצלו (אצל האבל לשבת בסוכתו בחול המועד של חג הסוכות ולאכול את סעודת ההבראה, ואין הקרובים יכולים להיכנס כולם יחד, כיון שאין הסוכה מחזיקה את כולם), מהו דיתבון פלגון מן לגיו ופלגון מן לבר? – מהו שישבו חציים מלפנים (בתוך סוכתו) וחציים מלחוץ (מחוץ לסוכתו, ופטורים מן הסוכה, משום שעוסקים במצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה)? - אמר לון: – אמר להם (רבי יוסה): ייעלון פלגון יומא דין ופלגון למחר – ייכנסו חציים היום הזה וחציים למחר (שמטריחים עליהם שייכנסו למחר לשבת בתוך הסוכה).
אמר רבי מנא (מגדולי ואחרוני אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי): [הן דהוינן סברין דו מחמר - קלל, ו]הן דהוינן סברין דו מקללה - חמר (המוסגר נוסף על פי "שרידי הירושלמי". במסירה שלפנינו נשמט מ'הן' עד 'הן' בשל שוויון המילים) – היכן (במקום) שהיינו סוברים (חושבים) שהוא (רבי יוסה) מחמיר - הקל, והיכן (במקום) שהיינו סוברים שהוא מקל - החמיר (שבענין כיבוס בגדי קטנים בחול המועד הקל רבי יוסה, בעוד שאנו היינו סבורים להחמיר, ואילו בענין הבראת קרובים בסוכה החמיר רבי יוסה, בעוד שאנו היינו סבורים להקל. כך אמר רבי מנא על התשובות שהשיב רבי יוסה לשואליו ששאלוהו שתי שאלות לגבי חול המועד).
במשנתנו שנינו, שמכבסים מטפחות ספרים במועד.
ואומרים: תני: – שנוי (שנו ברייתא בענין כיבוס מטפחות ספרים בכל ימות השנה): מטפחות סְפָרים אין מכבסין אותן במי רגלים (שתן), אבל מכבסין אותן בנתר ובורית (חומרים שמשתמשים בהם לניקוי ולכביסה), מפני הכבוד – אין מכבסים מטפחות ספרים במי רגליים מפני כבודם של ספרי הקודש, שאף על פי שמי רגליים משמשים לכיבוס בשל חמיצותם, אין זה כבוד לספרים שיכבסו במי רגליים את המטפחות שעוטפים בהן את הספרים.
בבבלי מועד קטן יח,א אמרו: אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב רבי ירמיה: אלו מכבסים במועד, הבא ממדינת הים כו'. הני - אין, מי שאין לו אלא חלוק אחד - לא! - אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: אסברה לך, מתניתין (רש"י: דקתני אלו מכבסים) - אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי (רש"י: אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד - דכולי עלמא שרי).
לפי הבבלי, מי שיש לו שני חלוקים - אסור לכבס אפילו אחד מהם בחול המועד, מפני שיכול לכבס שניהם קודם המועד וללבוש אחד ולהניח אחד, שדי לו בשני חלוקים. ואילו לפי הירושלמי, אף מי שיש לו שני חלוקים - מותר לכבס בחול המועד.
• • •