משנה
קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס את "שמע" ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו – אם הוא כוהן, מפני שפריסת "שמע" ואמירת התפילה לפני התיבה ונשיאת כפיים הם תפקידים ציבוריים, וקטן אינו ראוי לתפקידים ציבוריים.
פוחח (לבוש בגדים קרועים) פורס את "שמע" ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה – משום כבוד התורה, ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו – אם הוא כוהן, משום כבוד הציבור שהוא שלוחם.
סומא (עיוור) פורס את "שמע" ומתרגם – שהרי כל מתורגמן מתרגם בעל פה. וכן הוא עובר לפני התיבה ונושא את כפיו, מפני שסומא חייב בכל המצוות, אבל אינו קורא בתורה, כי הקורא בתורה אסור לקרוא על פה. רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו – שנולד עיוור, לא יפרוס את "שמע" – שאינו יכול לברך ברכת המאורות (הברכה הראשונה שלפני קריאת "שמע"), משום שמעולם לא היתה לו הנאה מן האור.
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס את "שמע".
מציעים משנה ממקום אחר (כדי להקשות ממנה על המשנה כאן): תמן תנינן: – שם שנינו (משנה מכות ב,ג): סומא – שהרג אדם בשוגג, אינו גולה – לעיר מקלט; דברי רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) – שלדעת רבי יהודה סומא פטור מכל המצוות האמורות בתורה (כך אמרו בירושלמי מכות על משנה זו). רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) אומר: גולה.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי מכות ב,ג.
ומציעים מקור לשתי הדעות: ושניהן – רבי יהודה ורבי מאיר, מקרא אחד (פסוק אחד מסוים) הן דורשין. נאמר (בפרשת ערי המקלט ודיניהן): "אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת" (במדבר לה,כג) – אם ההורג הרג באבן שיש בה כדי להמית, אבל ההורג לא ראה את ההרוג - הריהו רוצח בשגגה וגולה, - רבי יהודה (לפי נוסח המשנה צריך לומר: 'רבי מאיר', וכן הוא במקבילה) אומר: לרבות – יש להוסיף את הסומא – שהוא גולה, מכיוון שאף הוא לא ראה את ההרוג. רבי מאיר (לפי נוסח המשנה צריך לומר: 'רבי יודה', וכן הוא במקבילה) אומר: פרט לסומא – יש להוציא את הסומא, שאינו גולה, מכיוון שמהכתוב משמע דשההורג יכול לראות אלא שבמקרה זה לא ראה, ולכן יש למעט סומא שאינו יכול לראות כלל.
ומציעים את המשנה כאן (כדי להציע סתירה): וכא תנינן: – וכאן שנינו: רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרושׂ את "שמע" – סומא כל ימיו אינו פורס את "שמע". ויש לדייק: הא – אבל אם ראה – מי שראה מאורות מימיו ונעשה סומא, - פורשׂ – את "שמע". הרי שלדעת רבי יהודה כאן סומא חייב בכל המצוות?! – הרי סתירה משיטתו של רבי יהודה על עצמו!
ומציעים סתירה (משיטתו של רבי יהודה על עצמו): רבי חגיי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) בעא קומי רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) (במקבילה נשמטו מילים אלו): מחלפה שיטתיה דרבי יהודה! – מוחלפת שיטתו של רבי יהודה! ומפרטים את תוכן הסתירה: תמן הוא אמר: – שם (משנה מכות) הוא אומר: פרט – "בלא ראות" - פרט לסומא, שאינו גולה. הרי שלדעת רבי יהודה שם סומא פטור מכל המצוות, והכא הוא אמר: – וכאן (משנתנו) הוא אומר: לרבות – אם ראה מאורות מימיו ונעשה סומא - פורס את "שמע". הרי שלדעת רבי יהודה כאן סומא חייב בכל המצוות?! (הלשון 'לרבות' המשמש בדרשות כתובים אינו מתאים בהקשר לסומא שפורס את 'שמע', כיוון שהדין בזה אינו נדרש מכתוב. נראה שהלשון 'לרבות' בא בהקבלה ניגודית ללשון 'פרט' שנאמר לפני כן באותו משפט בהקשר לסומא שאינו גולה. ואפשר שהמשפט 'תמן הוא אמר: פרט, והכא הוא אמר: לרבות?!' הוא אשגרה מסוגיה דומה בירושלמי חגיגה א,א ומקבילות בירושלמי שבת יט,ג ויבמות ח,א, וכאן צריך לומר: 'תמן הוא אמר: פטור, והכא הוא אמר: חייב?!', וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל")
ומיישבים את הסתירה: אמר רבי חנניה (אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) בריה ד- – בנו של רבי הילל: ביושב בבית אפל (חסר אור, חשוך) היא מתניתא (צריך לומר: 'תמן כיושב בבית אפל הוא' ("סוגיות מקבילות בירושלמי" (עבודה), עמוד 138; "הגהות ופירושים בירושלמי שבת", 48 HUCA, עמוד ט, הערה 56)) – במשנתנו, לדעת רבי יהודה, מי שראה מאורות מימיו ונעשה סומא פורס את "שמע", לפי שהוא דומה לפיקח (שאינו עיוור) שנמצא בשעת קריאת "שמע" בבית אפל ואינו רואה את המאורות, שדינו שהוא חייב לפרוס את "שמע". ומציעים תמיהה (כדי לחזק את האמור לפני כן): כך אנו אומרים: היושב בבית אפל לא יפרושׂ את "שמע"?! (בתמיהה) – וכי יש להעלות על הדעת, שפיקח (שאינו עיוור) שנמצא בשעת קריאת "שמע" בבית אפל ואינו רואה את המאורות, ייפטר מלפרוס את "שמע"?! והרי ודאי שהוא חייב לפרוס את "שמע", לפי שראה מאורות מימיו, והוא הדין מי שראה מאורות מימיו ונעשה סומא. אבל סומא כל ימיו אינו פורס את "שמע" (וזהו שאמר רבי יהודה במשנתנו: "כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס את 'שמע'"). ברם הכא – אבל כאן (במשנה מכות), - "בְּלֹא רְאוֹת" (במדבר לה,כג) - לרבות את הסומא (צריך לומר כמו לעיל: 'פרט לסומא', וכן הוא בהבאת הירושלמי ברמב"ן ובריטב"א) – לדעת רבי יהודה, כל סומא שהרג בשוגג פטור מגלות כפי שהוא דורש מהכתוב הזה, ואין סברה לחלק בין סומא כל ימיו ובין מי שראה ונעשה סומא, שהרי מכל מקום אינו רואה עכשיו.
רבי חגיי חוזר בניסוח שונה על אותה קושיה שהוצעה לעיל ('תמן תנינן... וכא תנינן...?!'). ושמא נסמכו כאן שתי סוגיות מבתי מדרש שונים או מעריכות שונות בלי ציון המעבר מסוגיה אחת לסוגיה שנייה, כפי שהוא במקומות אחרים בירושלמי. הסוגיה הראשונה הציעה מקור לדעות התנאים במשנה מכות והציעה סתירה משיטתו של רבי יהודה על עצמו ('תמן תנינן... וכא תנינן...?!') ללא יישוב הסתירה. הסוגייה השנייה הציעה סתירה משיטתו של רבי יהודה על עצמו ('מחלפה שיטתיה דרבי יהודה! תמן הוא אמר... והכא הוא אמר...?!') ויישבה את הסתירה (ראה "תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ד" עמוד 163, וראה עוד שם עמודים 169-170).
עד כאן המקבילה בירושלמי מכות.
אין גרסות הירושלמי מכוונות לא במכות ולא במגילה (תוספות בבבלי ראש השנה לג,א ד"ה 'הא'). יש הבדלים בין הסוגיה כאן ובין הסוגיה במקבילה במכות, ויש שיבושים בשתי הסוגיות.
נוסח הסוגיה המקורי הוא כמו שנשתמר במגילה. שכן אם נחליף "וכא תנינן" שבמגילה, שהוא כנראה מעשה ידי המעתיקים, ב"תמן תנינן", אנו מקבלים את נוסח הסוגיה המקורי כמו שהיה במכות לפני שהועתקה למגילה. שכן מתחילה פירש התלמוד טעם מחלוקתם של רבי מאיר ורבי יהודה, ואחר כך הביא משנת מגילה להקשות ממנה מרבי יהודה על רבי יהודה. וזה הרגיל בתלמוד זה ("סוגיות מקבילות בירושלמי" (עבודה), עמוד 139).
• • •