משנה
המפטיר בנביא הוא פורס את "שמע", והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו – כלומר, אפשר שאותו אדם יעשה את כל הדברים הנעשים בבית הכנסת בידי אדם אחד: יפרוס את "שמע" ויעבור לפני התיבה ויישא את כפיו (אם העובר לפני התיבה הוא כוהן, ואין שם כוהן אלא הוא, והבטחתו היא שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו (ראה משנה ברכות ה,ד)) ויפטיר בנביא (המשנה באה להדגיש את הניגוד לקטן הנזכר להלן שאינו ראוי לעשות את כל הדברים. קריאת התורה נעשית בידי כמה אנשים). ואם היה קטן – אם האדם העושה את הדברים האלה הוא קטן, - אביו או רבו – של הקטן, עוברין על ידיו (בשבילו) – עוברים לפני התיבה במקומו של הקטן, שקטן אינו רשאי לעבור לפני התיבה, אבל הוא רשאי לעשות את שאר הדברים.
• • •
תלמוד
מציעים תיקון למשנה: לא צורכה דילא – אין צורך [לומר] אלא, הפורשׂ את "שמע" הוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו! – המשנה היתה צריכה להיות מנוסחת באופן אחר: 'הפורס את "שמע" הוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו והוא מפטיר בנביא'! שכן כך הוא סדר הדברים, שבתחילה פורסים את "שמע" ועוברים לפני התיבה ונושאים את הכפיים, ובסוף אחרי שקוראים בתורה מפטירים בנביא.
ומסבירים: רבי יוסי בן חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) אמר: כדי לזרזו – החכמים תיקנו שמי שיפרוס את "שמע" יעשה גם את הדברים הנעשים לאחר מכן: יעבור לפני התיבה ויישא את כפיו ויפטיר בנביא, והטעם שתיקנו כך הוא כדי לזרז את האדם שיסכים לפרוס את "שמע", שלא יאמר שהפריסה אינה חשובה כתפילת שליח הציבור וכנשיאת כפיים וכהפטרה (רבי יוסי בן חנינה בא להסביר את המשנה לפי הניסוח המתוקן שהוצע לפני כן. - בדרך כלל התלמוד מסביר אחר הצעת הקביעה החלופית מדוע בכל זאת יש לקיים את הקביעה שעליה מוסב המונח 'לא צורכה דלא'. אבל לא תמיד, וכנראה גם כאן ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 334 והערה 246)).
בבבלי מגילה כד,א אמרו: מאי טעמא? (מדוע המפטיר בנביא נותנים לו כל שאר התפקידים הללו?) - רב פפא אמר: משום כבוד (כיוון שאין זה כבוד לאדם להפטיר בנביא, תיקנו החכמים לכבודו שיפרוס גם את "שמע". והטעם שהוצרכו לפצות את המפטיר הוא משום שהמפטיר נחשב רק כמשלים את הקריאה ולא נחשב למניין הקוראים). רבה בר שימי אמר: משום אנצויי (קטטה, שלא יתקוטט מי שקיבל תפקיד שאינו מכובד עם מי שקיבל תפקיד מכובד, לכן נותנים את כל התפקידים לאדם אחד).
הירושלמי מתקשה בסדר התפקידים הנזכרים במשנה ומתקן את נוסח המשנה ומסביר מדוע הפורס את "שמע" נותנים לו כל שאר התפקידים. אבל הבבלי רק מסביר מדוע המפטיר בנביא נותנים לו כל שאר התפקידים.
• • •
במשנה שנינו: "ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו".
מציעים קושיה ממשנה: והא תנינן: – והרי שנינו (משנה מגילה ד,ו): קטן לא יפרושׂ את "שמע"! – הרי המשנה להלן סותרת את משנתנו שמשמע ממנה שקטן רשאי לפרוס את "שמע", שכן לפי הניסוח המתוקן שהוצע לפני כן, פירוש המשפט השני של המשנה "ואם היה קטן..." הוא, שאם הפורס את "שמע" היה קטן - אביו או רבו עוברים לפני התיבה במקומו, כי קטן אינו רשאי לעבור לפני התיבה!
ומציעים תירוץ לקושיה (בהעמדת המקורות הסותרים בשני מקרים): אמר רבי יודן (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי): כאן – במשנתנו, - בשהביא שתי שערות – מדובר במקרה של קטן שכבר נראו בו שתי שערות, שהן סימן ראשון להתבגרותו, שהוא רשאי לפרוס את "שמע" (אבל אינו רשאי לעבור לפני התיבה, משום כבוד הציבור שהוא שלוחם, עד שיתמלא זקנו העליון, שייראה כגדול), וכאן – במשנה להלן, - בשלא הביא שתי שערות – מדובר במקרה של קטן שעדיין לא נראו בו שתי שערות, שאינו רשאי אף לפרוס את "שמע".
במשנה נידה ו,יא שנינו: תינוק שהביא שתי שערות - חייב בכל מצוות האמורות בתורה.
ובתוספתא חגיגה א,ג שנו: תינוק שהביא שתי שערות - חייב בכל מצוות האמורות בתורה... נתמלא זקנו (העליון, שנראה כגדול) - ראוי ליעשות שליח ציבור לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו... - רבי אומר: אומר אני עד שיהא בן עשרים שנה (אפילו נתמלא זקנו, אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, עד שיהיה בן עשרים שנה), שנאמר: "ויעמידו את הלוויים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'" (עזרא ג,ח).
• • •