משנה
משנתנו היא המשך המשנה הקודמת, והיא מוסיפה ללמד על סדר הקריאה בתורה בימי הקריאה שנשנו בפרק הקודם.
(ו)בראשי חדשים ובחולו של המועד קורין ארבעה – אנשים. אין פוחתין מהן – מארבעה קוראים, ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – אף על פי שנוסף קורא בימים האלה, מכל מקום אין מברכים אלא הקורא הראשון והקורא האחרון.
ביום טוב - קוראים חמשה – אנשים. ביום הכיפורים - קוראים ששה – אנשים. בשבת - קוראים שבעה – אנשים. אין פוחתין מהן – מחמישה קוראים ביום טוב ומשישה ביום הכיפורים ומשבעה בשבת, אבל מוסיפין עליהן – מותר להוסיף עליהם בימים האלה, ומפטירין בנביא – בימים האלה. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – אף על פי שנוספו קוראים בימים האלה ואף מותר להוסיף עליהם, מכל מקום אין מברכים אלא הקורא הראשון והקורא האחרון.
• • •
במשנה שנינו: "בשיני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה".
ובמשנה להלן ד,ד שנינו: "הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים".
כאן התחלת מקבילה בירושלמי תעניות ד,ג.
רב חונה (רב הונא, גדול אמוראי בבל בדור השני) אמר: שלשה קרויות (קוראים) שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים – כשקוראים בתורה בציבור שלושה אנשים, כגון בשני ובחמישי ובשבת במנחה, לא יקראו בין שלושתם פחות מעשרה פסוקים. עשרה פסוקים אלה שניים קוראים שלושה שלושה פסוקים ואחד קורא ארבעה, וכל אחד מהם יכול להיות זה שקורא ארבעה.
מה טעם הדבר, שלא יפחתו מעשרה פסוקים? -
ומציעים טעם: חזקיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון, בנו של רבי חייא) אמר: כנגד עשרת הדיברות – עשרה הפסוקים הללו הם כנגד עשרת הדיברות (הטעם העליון של עשרת הדיברות מחלק אותם לעשרה פסוקים. - קריאת התורה היא מעין מעמד של מתן תורה מחדש, וכמו שבמתן תורה היו עשרה פסוקים, כך גם בקריאת התורה).
בבבלי מגילה כא,ב אמרו: תני רב שימי מבירתא דשחורי: אין פוחתים מעשרה פסוקים בבית הכנסת.
הני עשרה כנגד מי? - אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד עשרה בטלנים שבבית הכנסת. רב יוסף / רבי יוסי בר חנינא אמר: כנגד עשרת הדיברות שנאמרו לו למשה בסיני. רבי לוי אמר: כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים (בכמה כתבי יד אין מאמר זה). רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.
רב שימי מבירתא דשחורי אמורא הוא ולא מן הראשונים. אם כן, איך ייתכן שרבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בר חנינא ורבי יוחנן, מן האמוראים הראשונים, ייתנו סימוכין לדברי רב שימי? ושמא כל דברי האמוראים הללו הועברו לכאן מבבלי ראש השנה לב,א ("הני עשרה מלכיות / עשרה כנגד מי?"). אלא שייצא שרבי יהושע בן לוי במקור אמר את דבריו על המשנה שם, אף על פי שלא הובאו שם ואף על פי שקשה להתאימם שם ("מקורות ומסורות", מועד ג, עמוד תצז, הערה 1).
גם בירושלמי קדם חזקיה המציע טעם להלכה לרב הונא המוסר את ההלכה.
הקטע שלפנינו "והא תנינן... סדורה של יום" נוסף במסירה שלפנינו על ידי מגיה על פי המקבילה בתעניות.
ומציעים קושיה ממשנה (על רב חונה כדי לפרוך את דבריו): והא תנינן: – והרי שנינו (משנה תעניות ד,ג): ביום הראשון – אנשי המעמד קוראים בתורה ביום הראשון בשבוע, - "בְּרֵאשִׁית" – ספר בראשית, פרק א, פסוקים א-ה (מעשה היום הראשון), ו"יְהִי רָקִיעַ" – פסוקים ו-ח (מעשה היום השני)! והא לית בהון אלא תמנייא! – והרי אין בהן (בשתי הפרשות האלו שקוראים שלושה אנשים) אלא שמונה (פסוקים)! נמצא שפוחתים מעשרה פסוקים, שלא כרב חונה.
ומתרצים את הקושיה בהצעת מחלוקת אמוראים: רבי אידי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) א(ו)מר: איתפלגון – נחלקו (באופן קריאת הפרשות של מעשה בראשית במעמדות שאין בהן שלושה פסוקים לכל קורא) כהנא (רב כהנא הראשון, אמורא בבלי בדור הראשון) ואסי (רב אסי, אמורא בבלי בדור הראשון). חד אמר: – (חכם) אחד אומר: חוזר – חוזרים על פסוקים שכבר קראו, וכך אין פוחתים משלושה פסוקים לכל קורא, וחורנא אמר: – ו(החכם) האחר אומר: חותך – פוסקים פסוקים לשניים, וכך אין פוחתים משלושה פסוקים לכל קורא. ומפרטים את עמדותיהם של שני האמוראים בקשר לעניין שהוצעה לגביו קושיה: מן דמר: – מי שאומר: חוזר - חוזר שני פסוקים – הקורא השני חוזר וקורא שני פסוקים שקרא הקורא הראשון, ונמצא שקוראים עשרה פסוקים, שהראשון קורא פסוקים א-ד, והשני פסוק ג-ה, והשלישי פסוקים ו-ח, ומן דמר: – ומי שאומר: חותך - "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" פסוק בפני עצמו – הקורא השני פוסק את פסוק ה לשניים, שחלקו השני של פסוק זה, שנאמר בו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", נחשב פסוק בפני עצמו, וכן הקורא השלישי פוסק את פסוק ח לשניים, שחלקו השני של פסוק זה, שנאמר בו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני", נחשב פסוק בפני עצמו, ונמצא שקוראים עשרה פסוקים, שהראשון קורא פסוקים א-ג, והשני פסוקים ד-ה (פסוק ה נחשב שני פסוקים, הרי שלושה פסוקים), והשלישי פסוקים ו-ח (פסוק ח נחשב שני פסוקים, הרי ארבעה פסוקים). רק המילים "ויהי ערב ויהי בוקר..." נחשבות פסוק בפני עצמו, משום שבמעשה בראשית הן באו שלוש פעמים כפסוק בפני עצמו (פסוקים יג; יט; כג), אבל פסוקים אחרים אין לחתוך אותם.
ומציעים קושיה נוספת ממשנה (על רב חונה כדי לפרוך את דבריו): והא תנינן: – והרי שנינו (משנה תעניות ד,ג): בשני – אנשי המעמד קוראים בתורה ביום השני בשבוע, - "יְהִי רָקִיעַ" – ספר בראשית, פרק א, פסוקים ו-ח (מעשה היום השני), ו"יִקָּווּ הַמַּיִם" – פסוקים ט-יג (מעשה היום השלישי)! – והרי אין בשתי הפרשות האלו שקוראים שלושה אנשים אלא שמונה פסוקים!
ומתרצים את הקושיה בפירוט עמדותיהם של שני האמוראים בקשר לעניין שהוצעה לגביו קושיה: מן דמר: – מי שאומר: חוזר - חוזר שני פסוקים – הקורא השלישי חוזר וקורא שני פסוקים שקרא הקורא השני, ונמצא שקוראים עשרה פסוקים, שהראשון קורא פסוקים ו-ח, והשני פסוקים ט-יא, והשלישי פסוקים י-יג, ומן דמר: – ומי שאומר: חותך - אפילו חותך אין בו! – אף אם הקרוא הראשון פוסק את פסוק ח לשניים, שחלקו השני של פסוק זה, שנאמר בו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני", נחשב פסוק בפני עצמו, נמצא שקוראים תשעה פסוקים ופוחתים מעשרה (משום שפסוק יג, שנאמר בו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי", הוא פסוק בפני עצמו בחלוקת הפסוקים, ואין כאן כדי לחתוך), שהראשון קורא מפסוק ו עד אמצע פסוק ח (הרי שלושה פסוקים), והשני מאמצע פסוק ח עד סוף פסוק י (הרי שלושה פסוקים), והשלישי פסוקים יא-יג (ברם, אין קושי בכך שפוחתים מעשרה פסוקים, כיוון ששתי הפרשות האלו הן הסדר שחייבים לקרוא באותו היום, כמו שאומרים להלן בעניין פרשת עמלק. ואף על פי שאפשר להוסיף עליהן ולקרוא עוד פרשה אחרת ("יהי מאורות" - מעשה היום הרביעי), מכל מקום, כיוון שבשאר הימים קוראים שתי פרשות - מעשה אותו היום ומעשה היום הבא, לכן גם ביום השני קוראים שתי פרשות בלבד. - בשאר ימי השבוע אין אנשי המעמד פוחתים מעשרה פסוקים, משום שיש בשתי הפרשות שהם קוראים עשרה פסוקים ויותר, ואין צריך לא לחזור ולא לחתוך).
ומציעים קושיה נוספת (על רב חונה כדי לפרוך את דבריו): התיב – השיב (הקשה) רבי פילפי בר פרוטה (אמורא זה נזכר רק כאן ובמקבילה וכן בירושלמי לעיל א,א) קומי – לפני רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי. - במקבילה: 'רבי זעורה'): הרי פרשת עמלק – פרשת מלחמת עמלק (שמות יז,ח-טז) שקוראים בפורים (משנה מגילה ג,ו)! – והרי אין בפרשה הזו שקוראים שלושה קוראים אלא תשעה פסוקים! נמצא שפוחתים מעשרה פסוקים.
ומתרצים בהצעת הבחנה בין העניינים שהושוו: אמר ליה: – אמר לו: שנייא היא – שונה היא (שונה הוא הדבר), שהיא סדורה (צריך לומר כמו במקבילה: 'סדרו') של היום – פרשה זו היא הסדר שחייבים לקרוא באותו היום, כיוון שהיא מעניינו של יום הפורים, ואין להוסיף עליה ולקרוא עוד פרשה אחרת שאינה מעניינו של היום, ולכן אין קושי בכך שפוחתים מעשרה פסוקים, כיוון שאי אפשר.
לא תירצו את הקושיה מפרשת עמלק כמו שתירצו לעיל את הקושיות מהפרשות של מעשה בראשית במעמדות על פי מחלוקת האמוראים שנחלקו האם חוזר או חותך. נראה להסביר זאת, שלעיל נחלקו האמוראים באופן קריאת הפרשות של מעשה בראשית במעמדות שאין בהן שלושה פסוקים לכל קורא, וכיוון שנחלקו האמוראים בזה, הציעו שהם נחלקו גם באופן קריאת הפרשות הללו שאין בהן עשרה פסוקים לשלושה הקוראים, אבל פרשת עמלק יש בה שלושה פסוקים לכל קורא, וכיוון שלא נחלקו האמוראים בזה, לא יכלו להציע שהם נחלקו רק באופן קריאת הפרשה הזו שאין בה עשרה פסוקים לשלושה הקוראים.
לא הקשו על רב חונה מפרשות אחרות שאין בהן עשרה פסוקים, כגון פרשת שקלים ופרשת זכור ופרשות של ראש חודש ושל חנוכה ושל כמה מהמועדים. נראה להסביר זאת, שכל הפרשות האחרות אין בהן שלושה פסוקים לכל אחד מהקוראים, וצריכים לקרוא אותן כמה פעמים כדי שלא לפחות משלושה פסוקים לכל קורא, ונמצא שאין פוחתים מעשרה פסוקים, אבל פרשת עמלק יש בה שלושה פסוקים לכל אחד מהקוראים (כשקוראים אותה שלושה אנשים בחול), וכיוון שאין צריכים לקרוא אותה כמה פעמים כדי שלא לפחות משלושה פסוקים לכל קורא, אין קוראים אותה כמה פעמים רק כדי שלא יפחתו מעשרה פסוקים.
לא נחלקו כהנא ואסי אלא במעמדות, שהיה הדבר קשה בעיניהם שבשביל פסוק אחד יחזרו ויקראו כל הפרשה כולה ("פירושים וחידושים בירושלמי" ג, עמוד 135).
ומציעים קושיה נוספת מברייתא (על רב חונה כדי לפרוך את דבריו): התיב – השיב (הקשה) רבי לעזר בר מרום (אמורא זה נזכר רק כאן ובמקבילה וכן בכמה מקומות במדרשי האגדה. - במקבילה נוסף: 'קומי רבי יונה'): והא תאני (צריך לומר: 'והא תני'. הכתיב 'תאני' כנראה בהשפעת הבבלי): – והרי (התנא) שונה: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים – התקינו לקרוא הפטרה בנביאים עשרים ואחד פסוקים, כנגד שבעה קוראים שקראו בתורה (בשבת קוראים שבעה (משנה מגילה ד,ב)), שכל אחד מהם צריך לקרוא לכל הפחות שלושה פסוקים (משנה מגילה ד,ד)! ויהיו עשרים ושלשה, תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד שלשה! – מדוע אמרו שהמפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים, ולא אמרו שלא יפחות מעשרים ושלושה פסוקים? שהרי לפי רב הונא שאמר ששלושה קוראים שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים, יש לקרוא הפטרה עשרה פסוקים כנגד שלושה קוראים, ועוד עשרה פסוקים כנגד עוד שלושה קוראים, ועוד שלושה פסוקים כנגד עוד קורא (השביעי), שהם בין הכול עשרים ושלושה פסוקים. ואם שנו ברייתא, שהמפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים, הרי שלכל אחד משבעה הקוראים בתורה בשבת לא יפחתו משלושה פסוקים, ולשלושה קוראים שבתורה לא יפחתו מתשעה פסוקים, שלא כרב חונה! - אין משיבים על שאלה זו.
אפשר להשיב על השאלה האחרונה כך: לא אמרו דין זה, ששלושה קוראים לא יפחתו מעשרה פסוקים, אלא כשהם שלושה קוראים, אבל כשהם ארבעה או יותר קוראים, שכל אחד מהם אינו פוחת משלושה פסוקים, לא אמרו דין זה, שהרי הם קוראים בין כולם יותר מעשרה פסוקים.
עד כאן המקבילה בירושלמי תעניות.
הסוגיה מקורה בירושלמי מגילה, כיוון שהיא דנה בדינו של רב חונה ששלושה קוראים צריכים לקרוא עשרה פסוקים, המוסב על המשנה כאן ש"בשיני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלושה". הסוגיה הועתקה מכאן לירושלמי תעניות, כיוון שמובאת בה המשנה שם בעניין הקריאה במעמדות.
בבבלי תענית כז,ב אמרו: "ביום הראשון - 'בראשית' ו'יהי רקיע'". - תנא: 'בראשית' - בשניים, 'יהי רקיע' - באחד.
בשלמא 'יהי רקיע' באחד - תלתא פסוקי הוו (ואין קוראים לאדם בתורה פחות משלושה פסוקים). אלא 'בראשית' בשניים - חמשא פסוקי הוו, ותנן (משנה מגילה ד,ד): הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים! (וכיצד יקראו שניים חמישה פסוקים?)
רב אמר: דולג (שהראשון קורא שלושה פסוקים, והשני חוזר וקורא פסוק אחרון שקרא הראשון ושני פסוקים הנותרים), ושמואל אמר: פוסק (מחלק את הפסוק השלישי לשניים, שהראשון קורא שני פסוקים וחצי, והשני קורא חצי השני של הפסוק שקרא הראשון ושני פסוקים הנותרים).
רב אמר: דולג - מאי טעמא לא אמר: פוסק?
קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה - אנן לא פסקינן ליה...
ושמואל אמר: פוסק - מאי טעמא לא אמר: דולג?
גזירה משום הנכנסים וגזירה משום היוצאים (שאם יבוא או ייצא אדם באמצע, לא יידע שקוראים שלושה פסוקים לכל אחד, וילמד מכאן שמותר לקרוא רק שני פסוקים בלבד).
מי שאמר בירושלמי 'חוזר' סבור כרב בבבלי שאמר 'דולג', ומי שאמר בירושלמי 'חותך' סבור כשמואל בבבלי שאמר 'פוסק'. בבבלי אמרו לפי שמואל שאמר 'פוסק', שפוסקים כל פסוק, אף שלא פסקו משה, משום שלא אפשר. אבל בירושלמי אמרו לפי מי שאמר 'חותך', שאין פוסקים אלא את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר...". ולכן בבבלי לא דיברו בקריאה ביום השני של מעמדות, משום שאופן קריאתה שווה לאופן הקריאה ביום הראשון, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. אבל בירושלמי דיברו בקריאה ביום השני, משום שלמאן דאמר 'חותך' אין אופן קריאתה שווה לאופן הקריאה ביום הראשון.
בבבלי שאלו על הקריאה במעמדות ממה שאמרו במשנה מגילה ד,ד: "הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים". ואילו בירושלמי שאלו על הקריאה במעמדות ממה שאמר רב הונא: "שלושה קרויות שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים". ולכן בירושלמי שאלו על הקריאה בפורים שיש בה תשעה פסוקים, אבל בבבלי לא שאלו על הקריאה בפורים שיש בה שלושה פסוקים לכל אחד מהקוראים.
מחלוקת רב כהנא ורב אסי נזכרה בירושלמי בהקשר שונה ממחלוקת רב ושמואל בבבלי. בבבלי רב ושמואל באים לענות על השאלה כיצד לחלק פרשה של חמישה פסוקים לשני קוראים. בירושלמי ההקשר הוא דינו של רב חונה ששלושה קוראים צריכים לקרוא עשרה פסוקים, והלא בפרשות 'בראשית' ו'יהי רקיע' יש שמונה פסוקים. משום כך הירושלמי מפרש, שלמאן דאמר 'חוזר' חוזרים על שני פסוקים, ולמאן דאמר 'חותך' יש צורך לחתוך דווקא את המשפט 'ויהי ערב ויהי בוקר...', כיוון שהוא נזכר הן ביום הראשון והן ביום השני כחלק מפסוק ארוך יותר, ואילו ביום השלישי (וכן ביום הרביעי והחמישי) משפט זה נזכר כפסוק בפני עצמו. זה גם הרקע לשאלת הירושלמי בהמשך ("פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה?", "תרביץ" עד, עמוד 171, הערה 10).
• • •