משנה
כל היום כשר לקריאת המגילה (התנא תפס את הדין הראשון שבמשנה הקודמת, והוא הדין לאחרים שנמנו שם), ולקריאת ההלל – במועדים ובחנוכה, ולתקיעת שופר – בראש השנה וביובל, ולנטילת לולב – בחג הסוכות, ולתפילת המוספין – בימים שיש בהם קורבן מוסף: בשבת ובמועדים ובראש חודש (במשנה ברכות ד,א שנינו: "ו(תפילה) של מוספים - כל היום"), ולמוספין – להקרבת קורבנות המוספים בשבת ובמועדים ובראש חודש (מוספים אין להם זמן וניתן להקריבם כל היום), לוידוי פרים – פר של כוהן משוח ופר של העלם דבר של ציבור, שהמביאים אותם מתוודים עליהם את החטא שהביאום עליו, ולוידוי מעשר – שמתוודים על מתן המעשרות בשנה הרביעית ובשנה השביעית של השמיטה (ביעור המעשרות נהג גם לאחר החורבן, שהרי המשיכו להפריש תרומות ומעשרות לאחר החורבן, אבל וידוי המעשר נהג בימי המקדש בלבד), ולוידוי יום הכיפורים – שהכוהן הגדול מתוודה על קורבנות היום (שני וידויים על פרו של הכוהן הגדול ווידוי שלישי על השעיר המשתלח), לסמיכה – שהמביאים קורבן סומכים את הידיים על ראש הקורבן לפני השחיטה, לשחיטה – של קורבנות בהמה, לתנופה – של האימורים והחזה בקורבן שלמים, ושל קורבנות מנחה, ושל קורבן העומר, ולהגשה – של קורבן מנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח, לקמיצה – מקורבן מנחה מלוא הקומץ, להקטרה – של הקומץ מקורבן מנחה, למליקה – של קורבנות עוף, לקבלה – של דם הקורבן במזרק, להזייה – לזריקת דם הקורבן על המזבח החיצון או על המזבח הפנימי בהיכל או על הפרוכת, ולהשקיית סוטה – שמשקים אותה את המים המאררים, ולעריפת העגלה – כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הרג אותו, ולטהרת מצורע – כל אלו שנשנו במשנתנו מצוותם ביום והם כשרים כל היום.
מן המעשים הנעשים ביום שנזכרו במשנה הקודמת לא הזכירה המשנה כאן אלא את קריאת המגילה, מפני שההלכות שבמשנה כאן נסדרו לפנינו במשנת מגילה. קריאת המגילה משמשת מעין כותרת להלכות במשנה הקודמת ובמשנתנו ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמוד 305).
תפילת המוספים נקבעה כנגד קורבן המוסף שקרב במקדש. מן הראוי היה להקדים את ההלכה על קורבן המוסף להלכה על תפילת המוסף, אלא שהמשנה שנתה תחילה את ההלכות שנהגו בימי חכמי המשנה, כגון קריאת המגילה וקריאת ה'הלל', ולאחריהן את ההלכות שנהגו במקדש ולא נהגו עוד לאחר החורבן (שם, עמוד 307).
• • •
תלמוד
במשנה שנינו: "כל היום כשר לקריאת המגילה".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (בנצחון היהודים על אויביהם): "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ... בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט,א) – באותו יום שבו קיוו אויבי היהודים להשמיד את היהודים, נהפך הדבר והיהודים השמידו ביום הזה את אויביהם. ויש ללמוד מכאן שקוראים את המגילה ביום ולא בלילה, שכן תיקנו את הקריאה כדי לזכור את הנס שהיה בימי מרדכי ואסתר, והנס היה ביום ולא בלילה, שכן בפסוק הזה כתוב "ביום" (פסוק זה הוצע לעיל כמקור לקביעה במשנה שאין קוראים את המגילה עד שתנץ החמה).
במשנה שנינו: "כל היום כשר לקריאת ההלל".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (במזמורי ה'הלל'): "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה י'י נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהילים קיח,כד) – זה היום שקבע אותו ה' ליום חג והודיה, ולכן עלינו לגיל ולשמוח ביום הזה. ויש ללמוד מכאן שקוראים את ההלל ביום.
במשנה שנינו: "כל היום כשר לתקיעת שופר".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (במוסף של ראש השנה): "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ... יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט,א) – באחד בחודש תשרי תתקעו בשופר. ויש ללמוד מכאן שתוקעים בשופר ביום.
במשנה שנינו: "כל היום כשר לנטילת לולב".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (בחג הסוכות): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג,מ) – כל אחד מכם ייקח ביום הראשון של חג הסוכות אתרוג ולולב והדס וערבה. ויש ללמוד מכאן שנוטלים לולב ביום.
במשנה שנינו: "כל היום כשר לתפילת המוספין, ולמוספין".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (בסיום פרשת הקורבנות): "...בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לה' בְּמִדְבַּר סִינָי" (ויקרא ז,לח) – (את תורת הקורבנות הזאת ציווה ה' את משה) באותו זמן שבו ציווה ה' את בני ישראל במדבר סיני שיקריבו לו את קורבנותיהם. ויש לדרוש את הכתוב, שה' ציווה את בני ישראל להקריב את קורבניהם ביום, ומכאן שמקריבים קורבנות ביום. ותפילת המוספים, שנקבעה כנגד קורבן המוסף שקרב במקדש, דינה כמוספים.
במשנה שנינו: "כל היום כשר לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, להקטרה, למליקה, לקבלה, להזייה".
מציעים פסוק כמקור לקביעה: דכתיב: – שכתוב (בסיום פרשת הקורבנות): "...בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לה' בְּמִדְבַּר סִינָי" (ויקרא ז,לח) – (את תורת הקורבנות הזאת ציווה ה' את משה) באותו זמן שבו ציווה ה' את בני ישראל במדבר סיני שיקריבו לו את קורבנותיהם. ויש ללמוד מכאן שכל עבודות הקורבנות נעשות ביום.
בספרא "צו" פרשה יא נאמר: "ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קורבניהם" - למדנו לכל הקורבנות שאין כשירים אלא ביום.
בבבלי מגילה כ,ב אמרו: "כל היום כשר לקריאת המגילה" - מנלן? - דכתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט,כח).
"ולקריאת ההלל" - אמר רבה / רבא: "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'" (תהילים קיג,ג). רבי יצחק בר אבדימי אמר: "זה היום עשה ה'" (תהילים קיח,כד).
"ולתקיעת שופר" - דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט,א).
"ולנטילת לולב" - דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג,מ).
"ולתפילת המוספים ולמוספים" - דתניא: "דבר יום ביומו" (ויקרא כג,לז) - מלמד שכל היום כולו כשר למוספים. ותפילת המוספים כמוספים שוויוה רבנן.
"ולווידוי פרים" - דכתיב: "ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכיפר עליהם" (ויקרא ד,כ), ויליף 'כפרה' 'כפרה' מיום הכיפורים.
"ולווידוי מעשר" - דכתיב: "ואמרת לפני ה' אלוהיך: ביערתי הקודש מן הבית" (דברים כו,יג), וסמיך ליה: "היום הזה ה' אלוהיך מצווך לעשות" (דברים כו,טז).
"ולווידוי יום הכיפורים" - דתניא: "וכיפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז,יא) - בכפרת דברים (בווידוי) הכתוב מדבר (ולא בכפרה שבהקרבת הקורבן), וכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז,ל).
"לסמיכה ולשחיטה" - דכתיב: "וסמך ושחט" (ויקרא ג,ח), איתקש סמיכה לשחיטה, וכתיב בשחיטה: "ביום זבחכם ייאכל" (ויקרא יט,ו).
"ולתנופה" - דכתיב: "ועשיתם ביום הניפכם את העומר" (ויקרא כג,יב).
"ולהגשה" - דאיתקש לתנופה, דכתיב: "ולקח הכוהן מיד האישה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח" (במדבר ה,כה).
"ולקמיצה ולהקטרה ולמליקה ולקבלה ולהזייה" - דכתיב: "ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קורבניהם" (ויקרא ז,לח).
"ולהשקיית הסוטה" - אתיא 'תורה' 'תורה'. כתיב הכא: "ועשה לה הכוהן את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל), וכתיב התם: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך" (דברים יז,יא), מה משפט ביום (שאין עושים דין אלא ביום), אף השקיית סוטה ביום.
"ולעריפת העגלה" - אמרי דבי רבי ינאי: 'כפרה' כתיב בה כקודשים (ובקורבנות כבר למדנו שכל מעשיהם ביום).
"ולטהרת המצורע" - דכתיב: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" (ויקרא יד,ב).
הירושלמי מביא כמקור לכל ההלכות בדיני הקורבנות את הפסוק "ביום צוותו...". אבל הבבלי מביא מקורות אחרים לכמה מההלכות האלו.
הירושלמי לא הביא מקורות לווידוי פרים ולווידוי מעשר ולווידוי יום הכיפורים ולהשקיית סוטה ולעריפת עגלה ולטהרת מצורע.
• • •