משנה
המנהג בסיום הסעודה היה לסלק את המיטות שהיסבו עליהן ולטאטא את המקום שאכלו שם משיירי האוכלים (קליפות, עצמות, פירורים) שהשליכו על הארץ.
בית שמי אומרים: מכבדין את הבית – מטאטאים את פירורי האוכלים מן המקום שאכלו שם, ואחר כך נוטלין לידים – רוחצים את הידיים (מים אחרונים) לפני ברכת המזון. ובית הלל אומרים: נוטלין לידים, ואחר כך מכבדין את הבית.
בכתבי היד של המשנה, משנה זו היא הלכה ג והמשנה הבאה היא הלכה ד, וכן הוא הסדר בקטעי גניזה של המשנה. הסדר המקובל במשנה הוא הפוך, והוא מתאים לסדר ההלכות בתוספתא. סדר פסקאות התלמוד בשתי ההלכות הללו שבמסירה שלפנינו ושבכתב יד רומי מתאים לסדר שבכתבי היד של המשנה.
• • •
תלמוד
מציעים סברה לדברי בית שמאי: מה טעמהון דבית שמי? – מה טעמם של בית שמאי? - מפני אובדן אוכלין (מאכלים) – אם ייטלו לידיים מים אחרונים בעוד שהפירורים נמצאים, שמא יישפכו עליהם מן המים ויימאסו, והואיל ולפעמים מונחים גם פירורים שיש בהם כזית, הרי מפסידים בזה את האוכלים.
ומציעים סברה לדברי בית הלל: ומה טעמון דבית הלל? – ומה טעמם של בית הלל? - אם (בכתב יד רומי נוסף 'היה') השמש (משרת) פיקח (חכם ונבון) - הרי זה מעביר פירורין (נראה שנשמט כאן בטעות הדומות, ויש להוסיף כמו בבבלי: 'שיש בהן כזית ומניח פירורין', וכן גרס רש"ס) פחות מכזית – השמש מסלק לפני הנטילה פירורים שיש בהם כזית, ומשאיר פירורים שאין בהם כזית, שאף אם יימאסו מחמת המים האחרונים - אין בכך כלום, שכן מותר לאבדם, ולכן אין לחשוש להפסד אוכלים, ונוטלין לידים, ואחר כך מכבדין את הבית.
בתוספתא ברכות ה,כח שנו: בית שמיי אומרים: מכבדים את הבית, מפני אובדן של אוכלים, ואחר כך נוטלים לידיים. בית הלל אומרים: אם היה שמש תלמיד חכם - מלקט פירורים שיש בהם כזית, ונוטלים לידיים, ואחר כך מכבדים את הבית.
ובבבלי ברכות נב,ב אמרו: תנו רבנן: בית שמאי אומרים: מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים לידיים, שאם אתה אומר נוטלים לידיים תחילה, נמצא אתה מפסיד את האוכלים. ובית הלל אומרים: אם היה שמש תלמיד חכם - נוטל פירורים שיש בהם כזית ומניח פירורים שאין בהם כזית. - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורים שאין בהם כזית - מותר לאבדם ביד.
• • •