משנה
אין נוטלין עצים – ביום טוב להסקה, מן הסוכה – מן הסכך של צריף (ולאו דווקא מסוכה של חג הסוכות), משום שהוא סותר את האוהל, אלא מן הסמוך לה – מותר ליטול מן העצים הסמוכים לסכך, שאינם מגוף הסכך.
מביאין עצים – תלושים ביום טוב להסקה, מן השדה מן המכונס – רק מן העצים שכינס וצבר בערימה מסודרת לפני יום טוב, מפני שדעתו להשתמש בהם והם מוכנים, ומן הקרפף – שטח פרטי גדול מאחורי הבית ומאחורי החצר או מחוץ לעיר שהקיפוהו מחיצות בלי קירוי, כדי לשמור בו עצים וכיוצא בהם, אפילו מן המפוזר – מותר להביא אפילו מן העצים המפוזרים בקרפף, שכל מה שנמצא בקרפף נחשב מוכן.
אי זה הוא קרפף – שמביאים ממנו אפילו עצים מפוזרים? – מה הגדרתו ההלכתית בהקשר של ההלכה שבמשנתנו? כל שהוא סמוך לעיר – ולכן דעתו על העצים שבו להשתמש בהם ביום טוב ואינם מוקצים; דברי רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי).
רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: כל שנכנסין לו בפותחת – מקום שיש לו כניסה נעולה, שצריכים לפותחו כדי להיכנס לתוכו, ולכן הוא נחשב כחצר והעצים שבתוכו אינם מוקצים, אפילו בתוך תחום שבת – אפילו הוא רחוק מהעיר, אבל בתוך אלפיים אמה מהעיר, שאפשר להגיע אליו ביום טוב (רבי יוסי אינו חולק על הגדרת הקרפף אלא על ההיתר להביא עצים מרחוק ("משנת ארץ ישראל", מסכת ביצה, עמוד 174)).
• • •
תלמוד
נטילת עצים מן הסוכה ביום טוב
במשנה שנינו: "אין נוטלין עצים מן הסוכה, אלא מן הסמוך לה".
מציעים פרשנות מצמצמת למשנה: שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) אמר: בשלא נתכוון לעבותה – יש להעמיד את המשנה, שמתירה ליטול ביום טוב עצים מן הסמוך לסכך, במקרה שלא התכוון שהעצים האלה יעשו את הסכך עבה, אבל אם נתכוון לעבותה – במקרה שהתכוון שהעצים האלה יעבו את הסכך, - אסור – ליטול מהם, משום שבמקרה זה העצים האלה נעשים חלק מן הסכך ואינם מוכנים לשימוש ביום טוב. - ומציעים פרשנות מצמצמת נוספת למשנה: בשלא היתנה – אסור ליטול ביום טוב עצים מן הסוכה, רק במקרה שלא התנה מערב יום טוב תנאי שיוכל להשתמש בהם גם להסקה, אבל אם היתנה – במקרה שהתנה תנאי שיוכל להשתמש בהם גם להסקה, - מותר – ליטול מהם, משום שבמקרה זה העצים האלה מוכנים לשימוש ביום טוב.
ומציעים קושיה: רב נחמן בר יעקב (רב נחמן, אמורא בבלי בדור השני והשלישי) בעי – שואל (מקשה): ויש אדם מתנה לסתור אוהלין?! (בתמיהה) – אומנם התנאי שהתנה מועיל שהעצים מוכנים לשימוש ביום טוב, אבל כשהוא נוטל מהם הוא נחשב כסותר אוהל, והרי סתירת אוהל היא מלאכה האסורה ביום טוב מן התורה, וכיצד תנאי שהתנה מועיל להתיר איסור זה?
ומתרצים את הקושיה: ואומרים בפני (צריך לומר כמו בהבאת הירושלמי בראב"ד ובעוד ראשונים: 'אמרין בשם' ("שערי תורת ארץ ישראל"; "אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 442, הערה 5)) – יש אומרים בשם שמואל: בטפול לה – תנאי מועיל להתיר ליטול עצים מן הסכך, במקרה של עצים המחוברים לסכך אבל אינם מן הסכך עצמו, שבמקרה זה אינו נחשב כסותר אוהל, והתנאי שהתנה מועיל שהעצים מוכנים לשימוש ביום טוב.
והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה – והיה רב נחמן בר יעקב הוֹוֶה בה (מקשה על דברי שמואל. - מסתבר ש'והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה' אינו אלא 'לישנא אחרינא' ל-' רב נחמן בר יעקב בעי'. לפי הלשון הראשון (המצוי לפנינו במקום הנכון) הוצעה הקושיה על ידי המונח 'בעי', ואילו בלשון השני הוצעה קושיה זו על ידי הביטוי 'הוי בה', ואין בין שתי הגרסאות אלא הלשון בלבד ("'לישני אחריני' בירושלמי", "סידרא" ח, עמוד 72). - ברם נראה שצריך לומר: 'והוה רב נחמן בר יעקב חדי בה' - והיה רב נחמן בר יעקב שמח בה (בתירוץ שתירץ שמואל את קושייתו של רב נחמן בר יעקב), וכן הגיה רח"ק. לשון זה יש בכמה מקומות בירושלמי).
• • •
הבאת עצים מן השדה ומן הקרפף
במשנה שנינו: "מביאין עצים מן השדה מן המכונס, מן הקרפף אפילו מן המפוזר".
מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: אמר רבי לעזר בירבי שמעון (תנא בדור החמישי): לא נחלקו בית שמיי ובית הלל שמביאין – ביום טוב, עצים מן המכונסין שבשדה ומן המפוזרין שבקרפף – ובוודאי שלדעת הכול מביאים מן המכונסים שבקרפף. על מה נחלקו? על המפוזרין שבשדה, שבית שמיי אוסרין – להביא, ובית הלל מתירין – להביא.
אמר רבי נתן (הבבלי, תנא בדור הרביעי): מודין בית שמיי לבית הלל שמביאין עצים מן המכונסין שבשדה ומן המכונסין שבקרפף. ועל מה נחלקו? על המפוזרין שבקרפף, שבית שמיי אוסרין – להביא, ובית הלל מתירין – להביא. אבל לדעת הכול אסור להביא מן המפוזרים שבשדה.
ופוסקים הלכה: רבי יוסה (נראה שצריך לומר: 'רבי יסה' - רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רב ירמיה (בר אבא, אמורא בבלי בדור השני); רבי חנינה (בקטע גניזה: 'רבי חנניה' - רבי חיננא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) מטי בה – מגיע בה בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) – מציע את שם המוסר הקדום ביותר של המסורת ומייחס אותה לרב: הלכה כדברי מי שהוא מחמיר – הלכה כדברי רבי נתן, שהמסורת של רבי נתן מחמירה יותר מהמסורת של רבי אלעזר בירבי שמעון, ובלבד (מילה זו נוספה במסירה שלפנינו על ידי מגיה, וישנה בקטע גניזה) מן המפוזרים שבקרפף – מותר להביא עצים רק מן המפוזרים שבקרפף כדעת בית הלל, אבל אסור להביא מן המפוזרים שבשדה (והוא כסתם משנתנו).
תוספתא ביצה ג,י: אמר רבי שמעון בן לעזר: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על המכונסים שבקרפיף שיביאו ועל המפוזרים שבשדה שלא יביאו. על מה נחלקו? על המפוזרים שבקרפיף ועל המכונסים שבשדה, שבית שמיי אומרים: לא יביאו, ובית הלל אומרים: יביאו.
אמר רבי נתן: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על המפוזרים שבקרפיף ועל המכונסים שבשדה שיביאו. על מה נחלקו? על המפוזרים שבשדה, שבית שמיי אומרים: לא יביאו, ובית הלל אומרים: יביאו.
לפי גרסת התוספתא, משנתנו כרבי שמעון בן אלעזר, וכדעת בית הלל. המקרים הנזכרים במשנה הם המקרים שיש בהם מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.
בירושלמי לא הובאה דעת רבי שמעון בן אלעזר, אלא שנו שם בשם רבי אלעזר בירבי שמעון מה שנשנה בתוספתא בשם רבי נתן.
השמות רבי אלעזר בירבי שמעון ורבי שמעון בן אלעזר מתחלפים במקורות לעיתים קרובות.
בבלי ביצה לא,א: אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאים עצים אלא מן המכונסים שבקרפף (אבל לא מן המפוזרים, ובשדה אין מביאים אפילו מן המכונסים).
והא אנן תנן: מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים! - מתניתין יחידאה היא (כדעת יחיד היא, רבי שמעון בן אלעזר, ואין לסמוך עליה, ודעת הרבים אינה כך). דתניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות שאין מביאים, ועל המכונסים שבקרפף שמביאים. על מה נחלקו? על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסים שבשדות, שבית שמאי אומרים: לא יביא, ובית הלל אומרים: יביא.
רב בירושלמי ושמואל בבבלי חלוקים בפסק ההלכה.
דעת רבי שמעון בן אלעזר בבבלי כדעתו בתוספתא.
בבבלי לא הובאה דעת רבי נתן.
במשנה שנינו: "אי זה הוא קרפף? כל שהוא סמוך לעיר; דברי רבי יהודה".
כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין ב,ה.
מציעים סתירה מדבריו של חכם על עצמו: מחלפה שיטתיה דרבי יודה! – מוחלפת שיטתו של רבי יהודה! (דבריו במקום אחד סותרים את דבריו במקום אחר!) דתנינן תמן: – ששנינו שם (משנה עירובין ב,ה): ועוד אמר רבי יהודה בן בבא: הגנה והקרפף שהיא – הגינה או הקרפף, שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים – שיעור בית סאתיים, מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים - מטלטלין בתוכה – בשבת, ובלבד שיהא בה שומירה – סוכת שומרים, או בית דירה – לבעל הבית, או שתהא סמוכה לעיר. רבי יהודה אומר: אפילו אין בה – בגינה או בקרפף, אלא בור ושׁיח (שוחה) ומערה – או שיח או מערה לשימוש במימיהם, ואין בה שומירה או בית דירה, - מטלטלין בתוכה – מותר לטלטל בה בשבת, אפילו רחוקה מן העיר, אבל בסמוכה לעיר אין צורך בבור ושיח ומערה. - רבי יהודה סובר שגם בור ושיח ומערה הם כשומירה ובית דירה. הרי שלדעת רבי יהודה, שטח נחשב קרפף אף אם אינו סמוך לעיר. והכא הוא אמר הכין?! – וכאן הוא אומר כך?! (לדעת רבי יהודה במשנתנו, שטח נחשב קרפף רק אם הוא סמוך לעיר)
ומתרצים את הסתירה: אמר רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי): כבית דירה עביד לַהּ רבי יודה – עושה אותה רבי יהודה (לעניין טלטול בשבת, מותר לטלטל בקרפף בשבת אם הוא נחשב כבית דירה (מקום שהוקף לדירה), ולדעת רבי יהודה קרפף שיש בו בור ושיח ומערה נחשב כבית דירה אף אם אינו סמוך לעיר (בקרפף הסמוך לעיר מותר לטלטל אף אם אין בו בור ושיח ומערה). - אבל לעניין הבאת עצים ביום טוב, מותר להביא עצים מקרפף שדעתו על העצים שבו להשתמש בהם ביום טוב, ולדעת רבי יהודה רק קרפף שהוא סמוך לעיר דעתו על העצים שבו).
עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין.
אין להכריע על המקום העיקרי של הסוגיה המקבילה כי היא שייכת לשני המקומות באותה מידה ("ירושלמי ביצה עם פירוש ר"א אזכרי", מבוא, עמוד 38).
• • •