בהיות שההצלחה האנושית נתלית בעיון ובמעשה ולהיות הדעות האמיתיות והמעשים המשובחים א"א שיושגו על נכון מצד השכל האנושי להיותו לואה מהשיג הדברים על אמתתם לכן חוייב בהכרח שימצא דבר שהוא למעלה משכל האנושי על ידו יוגבלו המעשים המשובחים ויושכלו הדעות האמתיות בלי שום ספק כלל וזה לא יהיה אלא בהישרה אלהית ע"י נביאיו ע"ה והיינו ע"י התורה האלהית כי בה יושלם האיש הישראלי במה שהוא ישראלי לא במה שהוא אדם.
והענין כי האיש הישראלי מורכב מנפש ורוח ונשמה ושורשם מבי"ע כנודע וירדו ממקום מנוחתם כדי לקנות להם מלבוש ע"י התורה והמצות כאשר יתבאר בס"ד. אמנם סוד מהות המלבוש ותועלתו הוא כי כל דבר רוחני ודק לא ימצא כי אם בשורשו ומקומו ושם לא יצטרך אל מלבוש כלל אמנם הדברי' שהם חוץ ממקום הראוי להם בלי ספק יצטרכו אל לבוש ותיק יתלבש בו הדבר ההוא ולכך הנשמה להיותה חצובה ממקום הקוד' מלמעלה הנה במקומה אין לה לבוש ולא תתבייש מפני שמין במינו אינו חוצץ ואדרבה הלבוש שם יקרא היותה ערומה אבל בהתפשט הדבר הרוחני ההוא חוץ ממקום טבעו או הדבר הגשמי בהיותו עולה אל מקום הדקות יקרא ערום ויצטרך אל לבוש וזהו סוד אדם הא' דכתיב וידעו כי ערומים הם וכן ויבא משה בתוך הענן.
והנה הלבוש אין ספק שצריך שיהיה מעין המקום שמתלבש בו אם גשמי יעלה אל הרוחני יתלבש ברוחניות קצת ואם רוחני ירד אל הגשמי יתלבש בגשמיות קצת ולכך הנפש מתלבש בעולם הזה בגוף הגשמי ובצאתה מן העולם הזה ותכנס אל מקום הרוחניות הנה שם תתלבש מאויר העולם ההוא כדי שתתכסה בו מפני שטבעה יותר דק מג"ע והלבוש יהיה דבר מתייחס מעין יחס ואויר העולם ההוא. ודע שהנפש רוח ונשמה קודם בואם לעולם הזה השפל כל א' מהם הי' במקום מנוחתו הנפש בעולם האופנים והרוח בעולם היציר' והנשמה בעולם הבריאה ואז קודם רדתם לא היתה שום אחת מהם יכולה לצאת חוץ ממקום מחצבה לא הנפש לעלות לעולם היצירה מקום הרוח ולא הרוח לעלות לבריאה מקום הנשמה. ובזה ג"כ לא היה קשור העולמות ואין דרך לקיום העולמות כי חיות העולמות התחתונות הוא ע"י האור הנשפע להם דרך העולמות העליונות ואין דרך לירד אלא ע"י התקשרות העולמות זה בזה וזה בזה. ולכן גזרה חכמתו ית' בריאת האדם המורכב מכל העולמות כולם אבי"ע כנודע וע"י התקבצות כל ד' חלקי העולמות כנודע בזה יתקשרו העולמות יחד ויתקיימו.
אמנם בהיות הנפש ורוח ונשמה חוץ ממקום מחצבם כנזכר כמה יגיע להם מהצער להיותם חוץ ממקו' מנוחתם עד שמטעם זה אמרו נח לו לאדם שלא נברא להיות הנפש ורוח ונשמה חוץ ממקום מנוחתם אל ההעדר הזה התחתון דהיינו הכרת הנפש כנודע ודבר זה פשוט. ולזה הוכרח אליהם למשוך שפעם וחיותם הפך סדר המדרגות למלאות חסרונם והיינו ע"י התורה והעבודה ומצות בזמנים הידועים להיות על ידם סיבה להמשיך השכינה עלינו להיות חיותינו על ידה ובזה ימשך חיות לכל העולמות כלם יחד. גם נמשך תועלת לנפש ורוח ונשמה כי ע"י התורה והמצות נעשו ג' מלבושים לנפש ורוח ונשמה כאשר יתבאר ובזה ימשך חיות לכל העולמות כלם יחד כנזכר. גם יקנו שלימות הנפש והרוח והנשמה מה שלא היה להם קודם רדתם לזה העולם כי ע"י הלבוש שיקנו בעולם הזה מהתורה והמצות יוכלו לעלות למעלה ממקום מחצבם להתענג באור יותר עליון ולא יוזקו:
והענין דע כי מן התורה והמצו' נעשו ג' מיני לבושין. א' לנפש בהאי עלמא לתתא ואחד לרוח בגנתא דלתתא ואחד לנשמה בהיותה בג"ע הארץ קודם שתעלה תוך הי"ב ירחי ואחר שתעלה למעל' בכסא אור לבושו מהכונה שהיה לו במצות כנזכר בזוהר פ' ויקהל דף ר' ב'. ודע שמעשה המצות נחלק לג' חלקים וכן הדבור בתורה וכן הכונה. כי גם הנפש והרוח כשעולים בשבת ור"ח להתקשר עם הנשמה למעלה הם צריכים להתלבש בלבושים אחרים הנעשים מהכונה מחלק הנוגע להם והענין כי המצות נחלקים לג' חלקים בסוד המעשה בסוד משפטים ומצות וחקים וכנגדם ג' חלקים בסוד הדבור וכנגדם ג' חלקים בסוד הכונה. וכל זה לצורך הנפש והרוח כשיעלו להתקשר בנשמה ומשם ימשך להם מזון ומלבוש בהיותם למעלה בכסא הכבוד. וכן ג"כ מן הדבור נמשך לנשמה מזון ומלבוש בהיותה בג"ע הארץ ונרמז בפ' ויקהל ושאר החלוקות יבינם המעיין מעצמו ואין להאריך בזה.
ודע שבסוד הכונה הוא עסק הנשמה בעול' הנשמות והטעם שזה החלק הוא נשמת התורה. והענין דע שהתורה יש לה מלבוש וגוף ונשמה והסימן מגן. מלבוש התורה הוא ספורי המקראות ונק' מקרא ותורה שבכתב וגוף התורה הוא דיני התורה ונקראים גופי תורה והיא תורה שבע"פ משנה ותלמוד ונקראים עץ הדעת טוב ורע שבהם אסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול וכיוצא וז"ש בפ"ק דחגיגה הן הן גופי תורה לרמוז כי כל אלו הם גופי תורה. אמנם נשמת התורה הם רזי התורה חכמת הקבל' ונק' עץ החיים ונק' בינה שמשם סוד הנשמה בסוד ונשמת שדי תבינם. ודע שא"א לגוף בלתי נשמה ולא נשמה בלתי גוף כי לולי היה זה אפשר לא נבראו הגופות לנשמות ונמצא כי העוסק בזה בלתי זה כמעט אינם מתקיימים בעצמם תורת חכם מקור חיים כי אין חיים זולתי בהיות גוף ונפש יחד וזה ברור לאשר נגע אלדים בלבם.
ודע כי להשגת תורה שבכתב ותור' שבע"פ שהיא המשנה ותלמוד יש להם קצבה ולזה נמשלו למימי הבור שיש להם קצבה כאו' שתה מים מבורך. והענין כי כל מה שהאדם מתעסק להשיג בתורה שבכתב ובתו' שבע"פ ישאר לו יותר מעט והיינו מאמר התנא בן ה' שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן ט"ו לתלמוד. הנה התנא נתן זמן קצוב לעסוק במקרא ה' שנים ובמשנה ה' שנים ובתלמוד מט"ו עד מ' דקים להו לרבנן שבאלו הזמנים יבא האדם עד קץ המקרא ומשנה ותלמוד שיש להם קצבה כנזכר אמנם לחכמת הקבלה הנק' בינה אמר בן מ' לבינה ולא נתן להם קצבה כי אין להם קצבה בעבור שנמשלה למימי הבאר מים חיים שהיא נק' עץ החיים ומים נובעים שאין להם סוף ועליה נאמר ונוזלים מתוך בארך ולזה מארבעים שנה ואילך צריך לאדם להתעסק בחכמת האמת כל ימיו אפי' יחיה אלף שנים פעמים. והטעם שזה החלק הוא נשמת התורה והוא מזון הנשמה ועסקה בעולם הנשמות שכולו ארוך. ולכן ראוי לכל אדם שלא להסתפק בסיפורים ובדינים בלבד אלא צריך להשתדל להשיג ולהבין ברזי סתרי תור' שהם נשמת התורה הנרמזים לזהב כאומ' תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר והכוונה שצריך לאדם להעמיק בהם ולהבין אותם הבנה שלימ' והיינו אומ' דבר דבור על אופניו:
והענין דע שאם תהיה עוסק כל ימיך בתורה בלי להשכיל בה רק קורא בה לבד הנה אתה אוכל החטה עם הסובין שלה והמוח עם הקליפה כי קושיין דהלכתא אינון קליפין דילה ואתה חייב להקשות ולשבר הקליפות ולהוציא המוח ולתרץ ולדקדק המלה ולהבין נעלמה ועל המדקדק בה נאמר יעשה למחכה לו כנזכר בזוהר: ולהיות העוסק בה בלי הבנה כל מה שאפשר בידו הנה הוא מערב קדש בחול וחול בקדש ועליו נאמר ודלא מוסיף יסוף שח"ו חייב מיתה כיון שבידו לפלפל בתורה והוא אינו עושה הוא מחזיק הקלי' ומעמידם.
והענין דע שהתורה הוא עצם האצילות המתפשט והיא היתה המצאה אלהית להדביק האדם באלהותו להזדכך הנשמות לאור באור החיים האמתיים דהיינו הדבקות באלהותו בעולם הזה ובבא כנזכר לעיל וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלדיכם חיים כולכם אפילו היום בהיותכם בעוה"ז וכ"ש בבא. והדביקות בו צריך שיהיה בלי מסך מבדיל בינך ובין תורתו וכיון שאתה מעיין בתורתו והיא רחוקה מידיעתך ונעלמת ממך ע"י קושיות הם הקליפות המכסות התורה ומעלימין אותה מעין שכלך הרי הקליפות הם מחיצת ברזל בינך ובינו. ולזה אם חשק האהבה שקוע בלבך להדבק בו צריך שתחפש אחר הקושיא ותשבר אות' ותבטלה ותדבק בתורה הנעלמת בתוך אותם הקליפות והעושה כן הרי הוא דבק תכלית הדבוק וזו היא ההתבודדות הגדולה המקרב אותך אל קונך בלי מסך מבדיל בינך ובינו כנזכר בתיקונין כי כאשר יראה האדם הקושיות מתחזקות לפניו בהלכה ישכיל שהם הקליפות המבדילות בינו ובין קונו וצרי' לדעת שזה גרמו לו עוונותיו ויתחזק בתשוב' ובעסק מצוה וצדק' ויתמיד העיון ואז ישכיל. כי בהיות האדם חוזר ועוסק בדבר וחוזר עליו ומעיין בו פעמים הרבה הוא סיבת שבירת הקליפות מפני שהתור' בסוד הבל פה האדם ממש אותיות הקבועות בפה האדם מתגלמות באויר והם עולות בסוד אבי"ע ממציאות אל מציאות וע"י העלי' הזאת שהיא עולה להדבק בשורש' אין ספק שאותם האותיות עולות ובוקעות האויר ופותחות פתח ומדבקים בעל העסק באלהות ומשפיע בו ההבנה והדקות אשר לא הי' בכחו להשכיל וזה פשוט.
ומצאתי כתוב בשם המקובלי' שהמתרשלי' מלעסו' בחכמת האמת נחלקים לה' כתות. הא' אין מאמינים בה וחושבים בדעתם כי אין לתורה כי אם הפשט לבד ועל הכת הזאת אמר הרשב"י ע"ה תיפח רוחי' וגומר כנזכר בפ' בהעלותך דף קנ"ב. הכת השני' הוא שמאמינים בה אלא שחושבין שאינ' חייבים בלימוד' שאינ' העיקר ועל כת זאת כתב הרשב"י שם חכימין עבדין דמלכא עילא' וגומר לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עיקרי ממש. הרי מבואר כי לא נקרא חכם המסתפק ממלבושי התור' ומגופה בלבד אלא בידיעת נשמת התור' שהיא העיקר. הכת הג' מאמינים בה ויודעים שיש להם חסרון בהעדר' אלא שחושבין שאין בזמן הזה מי שיבין בה מסיבת עומק המושג וכנגד הכת הזאת כתב הרשב"י ע"ה בפ' קדושים דף פ"ה ועכ"ד מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפי' ממאן דלא ידע בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא באורח קשוט, ת"ח ישתדל בר נש בעלמא באורייתא ופקודוי אפילו דלא עביד לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולמדנו שחייב האדם ללמוד מכל אדם אפי' ממי שאינו יודע שמתוך כך יבא ללמוד ממי שיודע וג"כ למדנו שמי שאוהב חכמת האמת ואינו מוצא מי שילמדהו יקרא בה מעצמו אעפ"י שהוא שוגה בה כי מכל מלה ומלה נעשין אילנין רברבין ואיקרון ערבי נחל. הכת הד' מאמינים בה ומרגישים חסרונה ומאמינים שיש בזמן הזה מי שיבין בה אמנם חוששין על כבודם שלא להשפיל עצמן ללמוד מזולתן וכנגדם אמר התנא איזהו חכם הלמד מכל אדם וכן אמר דוד מלך ישראל מכל מלמדי השכלתי. הכת הה' מאמינים בה ויודעים שמגיע להם חסרון בהעדרה ואין חוששים על כבודם אלא שחושבין שאין בזמן הזה מי שראוי להכנס בהיכל המלך לעסוק במעשה בראשית ומעשה מרכב' ומביאין ראי' ממס' חגיגה פ' אין דורשין וז"ל א"ל ר' יוחנן לר' אלעזר תא ואגמרך מעש' מרכבה א"ל אכתי לא קשאי וגומר. וכנגד הכת הזאת דע כי גזרה חכמתו ית' שחיבור ספר הזוהר שמדבר בחכמת האמת לא יתפרסם ולא יתגלה אלא בדורו של הרשב"י ע"ה ועל ידו ונגזרה גזירה בפמליא של מעלה שלאחר דורו של הרשב"י ושל ר' אלעזר בנו לא יתעסקו בזאת החכמה בפרסום עד הדור האחרון דורו של משיח בן דוד והכי איתא בתיקונין בהרבה מקומות שאלו הסודות שבספר הזוהר לא יתגלו עד דרא דייתי מלכא משיחא ובמקום אחר אומר ובזכות האי חיבורא יתגלי מלכ' משיחא ר"ל בדור האחרון בשביל המתעסקים בחיבור הזוהר יתגלי מלכא משיחא. ומצאתי כ' כי שמים וארץ עולי' בגי' ה' אלפי' תתס"ג וזה באשר תחשוב מ"ם סתומה בו' מאות וצ' פשוטה בתת"ק בסוד אי"ק בכ"ר נמצא חסר לתשלום ו' אלפי שנה מספר קל"ז כחשבון קבל"ה לרמוז שכל מי שיעסוק בקבלה מקיים העולם שהוא שתא אלפי שני וההפך בהפך. ומצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלום שנת הר"ן ומשם ואילך יקרא דרא בתראה והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליציר' מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים כדאיתא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל. ומי שחננו האל ויגע ומצא והשתדל וזכה להשיג חלק החכמה המושג בעה"ז זכה לטעום בעה"ז קצת מתענוג העה"ב ועוד שע"י השגת זה החלק יתעוררו אליו הרב' ספיקות ושאלות שא"א להשיגם אלא בעולם הנשמות וכפי שיעו' השאלו' שמוליכה הנשמה מהעה"ז לעולם הנשמות כן הוא שיעו' השמחה שמשיג בעולם הנשמות כשיתורצו לו הספיקות שיהיו לו ועוד יתעוררו לו ספיקות אחרות הרבה מאד שא"א לתרצם וליישבם אלא בהשגת הנשמות אחר התחיה באלף השביעי:
ואני זעירא דמן חברייא אברהם נר"ו בן לא"א מאד נעלה כה"ר מרדכי זלה"ה בן לאדוני החסיד ועניו נעים זמירות החכם כהה"ר אברהם אזולאי זלה"ה המכונ' בודוך. שליו הוית בביתי ורענן בהיכלי מסתופף בצל החכמות החיצוניו' ארץ עיפתה כמו אופל ארץ מאפליה ויער ה' את רוחי ורוח קדשו נוססה בי לדרוש אחר חכמת האמת ודרשתי ממרי מדות הנמצאים בזמני להבינני קצת מפשר אמרי ספר הזוהר ומוצאו ומובאו ולא נכנסו הדברים באזני ופרשתי כי אמרתי כשם שקבלתי שכר על הדרישה קבלתי שכר על הפרישה וכאשר חפץ בי ה' בא לידי ספר פרדס רמונים להאלהי כמהר"ר משה קורדווירו זלה"ה והיה לי למשיב נפש ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וטעמתי כי מתוק האור אור החכמה האלדי"ת ואדור נדר לה' לעלות אל ארץ חמדה להתענג באור יקר אשר חבר הרב זלה"ה על ס' הזוהר.
ויהי כי הקיפו לי הימים ראש ולענה מנת כוסם מלא מסך במים אדירים משברי ים זועף ואני בתוך ההפיכה אשר הפך ה' באפו ובחמתו עיר קברות אבותי ע"ה עיר פא"ס יע"א המהוללה לתורה ולתעודה. אז אמרתי עתה אקום ואשלם את נדרי בס"ד. ובצאתי את העיר להתגורר בארץ אחרת כיום הזה בדיל ויעבור אל הארץ מחוצה לה בשינוי מקום המבדיל בין קדש לחול. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי מיום צאתי עד בואי אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקדש קרית ארבע היא חברון תוב"ב וכמו חלב ודשן תשבע נפשי על חבליה כי נפלו לה בנעימים הלא מזער היא ותחי נפשי בשבע שמחות נעימות כי הבא ליטהר מסייעין אותו. ומצאתי אין לי לשלם את נדרי וה' אנה לידי ספר אור יקר וזה היום בהר ה' יראה עם יתר ספרים כוננו ידיו של המחבר זלה"ה תלי תלים והמה מהפעולות המעולות הנגלות לנו ממעשה ידי אומן הנאמן מן הוא המחזיק כל הטעמים הנעימים ברזי תורה. זכו עינינו לראות שפוני טמוני קדש לא חול וכל מעשה תקפו כתוב למ"ר רבוי אחר רבוי. ישובו יתפלאו בו כל הלבבו' איך הספיק לו הזמן לשמור ולעשות זאת פעולתו לפניו ארוכה מארץ מדה ורחבה שכלה חכמה ולא מלאכה. ובשגם הוא היה שולט בשתי ידיו יום ולילה לא ישבותו מלכתוב בספר בדיו אינו דיו ואין די באר איך עלתה לו פעולה גדולה כזאת לא זאת בחק האפשר תחסרהו מעט היות האדם לבדו יכול עשוהו זולתי כל יכול ית' דבר צוה היות לו לעזרה:
ועתה אתה קורא חכם שואל כהלכה אודיעך מדוע בושש משה בספרו להגלות ולהתפשט הכרך הגדול והנורא עם יתר ספריו הגדולים ממנו. ואומר לך על כי המלאכה מרובה וארוכה והיום קצר לא יתן לאיש השיב רוחו כי הכרך אור יקר לבדו נחלק לשמונה חלקים וכל חלק לפחות קרוב לארבע מאות ניירים והמכתב דקה מן הדק' מעשה ידי הרב זלה"ה ועל ס' התיקונין חבר תלת בבי קרוב לאלף ניירים וכן ליתר ספריו עד כי תחדל לספור ותבהל. עוד הסיב' העצמית היא כי בימיו הציץ ופרח צמח צדיק וישר האלהי כמההרי"א זלה"ה אשר ממנו יראו ויחרדו הלבבות גדול כחן של מעשיותיו אותותיו ומשפטי פיהו כי נפל פחד יצחק על כל העולם. והעם ל"ו יחרדו כי נגלו אליו האלדי"ם וקרוב' הית' חכמתו להשגת מדבר ברוח הקדש בלי ספק דקים להו לכולי עלמא די רוח אלהין קדישין ביה כי קדושתו ופרישותו והתבודדותו נתנוהו עליון ועל פי מדותיו קנה במשיכ' רוח ממרום כי המדות כמו אבן המגניטש השואבת את הברזל ומי לא ידע בדורינו זה מפי השמוע' גם מעין רוא' המעד על פי הראי' כי לעולם אור חדש הוציא מנרתקו מהנץ החכמ' שנקד' לו. אז נבהלו אלופי תורת חכמת האמת וחם לבבם מיחם על גבי מיחם בתוכם לדבק' בדרך זו הישר' שיבור לו האדם הגדול הלזה. צום יבחרהו איש הנלבב לא חלי ולא מרגיש שלשת ימים ליל' ויום ענות אדם נפשו על פי הדרכים אשר במאמרו האיר.
אלה פסלו את הראשו' בעיני כל אדם ואין דורש ואין מבקש לספרי הרמ"ק זלה"ה. ומפי השמוע' שמענו כי לתלמידו העיקרי הרח"ו נר"ו לכתוב הדברים רשות יש אומרים ר' נתן ואחרים אומרים ר' מעיר היה לו אזן בלמודים על פה לא זולת וכן לשאר החבירים ומי החכם היה כותב בפאה מן הצד בלקט בטרם בא השכח' ברוח מצויה ויצא החצי מלבו ורבינו האלהי הרח"ו נר"ו ממנו קבל והוא היה הקרוב המתחמם כנגד אור חכמתו המרוב' ועליו האציל מאצילותו והשפעתו וזכ' ושאב את רוב חכמתו ומפי הרב זלה"ה גמר סבר וקבל:
ובחמלת ה' עלי באו לידי רוב ספרי הרב האלהי כמהרח"ו נר"ו אשר קביל מהרב אלהי הרי"א זלה"ה. עם ביאור קצת לשונות מספר הזוהר אשר חידש הוא נר"ו קודם שלמד עם האלהי הרי"א זלה"ה בכתב ידי הרב נר"ו והנם מחוקי' ומטושטשים וקרועים ומפוזרים בהרבה מקומות וקבצתי וקרבתי עצם אל עצמו כפי יכולתי ונטעתים סחור סחור לכרם ס' הזוהר אשר לי מזה ומזה הם שתולים בכתיב' דקה מן הדק' כדי להחזיק המעט את המרובה. ויהי בעוברי על ספרי האלהי הרב הרמ"ק זלה"ה על ס' אור יקרו ובראותי כי רב כחו וכי כביר מצאה ידו לבאר פשטי הזוהר דברים המתיישבים על הלב ונהי בעינינו כחייבים להרב המופלא הרמ"ק זלה"ה אשר במאמרו האיר לנו ממזרח שמש צדקה ומרפא לשום נפשינו בחיים בעולמות שברא אלדינ"ו בזה ובבא כי לו נאה דורש נאה מפרש לו נברא לב חדש דרש מבפנים בפנים של טעם וריח וכשמש זורח והרי אני לשמו ולכבודו להוציא לאור קצת תעלומות חכמתו הגנוזה זה ימים על שנים שנסתי מתני ולקטתי קצת מדבריו בלשון קצר ובמאמר בלתי מתהפך מכנגד כוונתו ובהשמר פן ואל עבור לשנות את תפקידו שלא שקעה שמש כוונתו במעלות אחז להאי' על הארץ ולדרים כי קרן אור פני משה באור החמה ונגה נגדו לכל אצילי בני ישראל יהי אור במושבותם. וכל דבר אשר הוא הולך בו מנגד לחכמת הרב אלהי הרב הרי"א זלה"ה השמטתיהו ולא כתבתיהו ולפרקים אף אם הוא נגד הרב הרי"א זלה"ה כתבתיהו לעורר המעיין שיוכל לפרשו בנקל כפי דרך הקדמות הרב הרי"א זלה"ה וכשתמצא כתוב בחיבור זה מלת הרמ"ק זלה"ה הכוונה שהעתקתי לשונו מלה במלה. אמנם כשתמצא כתוב מהרמ"ק זלה"ה הכוונה שקצרתי לשונו לפעמים רובו ולפעמים חציו ולפעמים מיעוטו וכן כשתמצא כתוב מהרח"ו נר"ו דע שקצרתי לשונו ולפעמים בראותי שהוא מסכים להרמ"ק זלה"ה השמטתי פירושו (וכאשר אינה ה' לידי ס' ירח יקר פי' על קצת ס' הזהר אשר חבר החכם השלם האלדי כמהרא"ג תלמיד מובהק של האלדי כמהרמ"ק זלה"ה צרפתי עמהם קיצור מביאורו):
ובזאת יאותו האנשים שלמים הם אתנו ויהי להם שלום במרומי קרת וכלם נזכרים בזכירה אחת ותהי' הרוחה והברכה מצויה בדבר שהיה סמוי מן העין וזה בבואי דרך חלק ולא דרך כל ובמקום שיש הלו"ל השם לרב הרמ"ק אין חולקים כבוד להר"ב. וכאשר ראיתי כי קצר מצע גיליון ספרי ספר הזוהר מהכיל הלקוטות אשר לקטתי מהמפרשים הנז'. אמרתי בלבי להעלותם על ספר בפני עצמו. ואם אנכי עמדי כקוף בפני כל אדם ואין קל דעת בישראל שאינו מלא דעת כרמון לגבי דידי והיה אם במאזנים ישאונו יחד מי יתן והיינו לאחדים תואמים כי אמת קטנתי מכל החסדים ולא בינת אדם לי ולהם לא יעלה ויבא יגיע מדרגתי כי משוגתי אתי ידעתי ביני ידעתי לבין עצמי ונפשי יודעת מאד בכל אלה. אמנם מה אעשה ונפשי חשקה בגדולות ונפלאות ממני ועל הר גבוהה מהכוסף החזק עליתי ובמגדל התשוקה בנוי לתלפיות בתבנית היכל החפץ חניתי ובגן בשמי מור ואהלות קציעות נטיעות בשמי הרצון חסון כאלונים להבין דברי חפץ הכתוב בכתב יושר דברי הרשב"י אריתי אשר בטרפי צמחי סודותיו ושיחיו ינוחו יגיעי כח הנפשות החלושות ואצא לחוץ לדבר בלי הידור שפה יהיה לפי ואם אין ידי רב לי כי מה' מענה לשון וגדול המעשה מן העושה ואנו שליחותיה דמרי' דעלמא קא עבידנא ולו אנחנו משועבדים היינו מעולם ועד עולם סלה:
והדור אתם ראו התמהמהו ותמהו הנהיה כדבר גדול הנעימות כזה או הנשמע כמוהו איך נתגלגל הגל הזה תל של מחמדים הגנוזים ונמשך להגלות עד בואו לידי. הביטו וראו כמה זווגם עולה יפה כי רוח ממרום העיר עלי להראות בו קצת מעמל האדם הגדול הרב האלהי הרמ"ק זלה"ה ולהוציא לאור קצת תעלומות חכמו' בחוץ תרונ' בחבו' קציר קטון הכמו' ורב האיכו'. אז תשמח נשמת כל חי תברך ברכת המוציא והמביא פעולה זו המעולה ליהודים היתה אורה. ועל כן יעזוב איש חן ארץ וחמדותיה לא יחונן והבל היופי מלא דופי כלה גרש יגרש האמ' נכרי' החכמה החיצונית בלתי ראויה ודבק באש דתו היפיפיה לשום נפשו בחיים בזה ובבא. גם צדקת רבותינו הקדושים המחברים רבותינו זלה"ה עומדת לעד יחד בשני העולמים.
והענין כי כאשר הלשון שליח הלב כן השליח עושה שליח ובמקום שאין איש יש קולמוסא ומגילתא להיות שלוחו של אדם כמותו מות כל האדם כי אז יעשן כפו קטרת והוא עומד בדברו נצחי קיים במאמרו כל ימי הארץ בדברים שבכתב וחי בהם. ואם הגשם חלף עבר ומקופל ומונח במעי אמו אם כל חי הארץ אשר אתה שוכב עליה פיו סתום ודבורו פתוח אז בקול זולתי קול מדבר והן אומן בלא כלים יראה וימצא וכלי קדש אינו יוצא מידי יופיו לעולם ולא בכסויו בעפר שמו יכוסה ולא ירד אחריו כבודו במקומו מונח נח ועלה מן הארץ ביתר שאת חי וקים באיש לא נעדר:
ואני טרם אכלה לדבר וטרם יהיה דברי ראשון קראתי בשם קרית ארבע את החבור הזה על שם ד' אנשי מדות מרי רזיא גדולים חקרי לב טהור ענקים לגרגרותם ארבע מפרשים שקבצתי בו והם הרב האלהי כמה"ר משה קורדווירו זלה"ה. והב' הרב האלהי כמהה"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. הג' הרב האלהי כמהה"ר חיים ויטאל נר"ו. הד' הרב האלדי כמהה"ר אברהם גלאנטי זלה"ה גם קצת פי' וגליונות שלא נודעו למי הם. גם נקרא על שם המקום הקדוש ארבע זוגות קברות התאוה הרי ישראל הררי קדם וגבעות עולם שזכותם היא שעמדה לי ושם חברתיו ת"ל:
ונחלק לג' חלקים החלק הא' ספר אור הלבנה בקראי שמו כי הוא המאור הקטן המאיר לאדם ההולך באשון חשך הטעיו' וחילוף הנוסחאות אשר נפלו בספר הזוהר יותר ממה שנפלו בשום ספר זולתו והטעם לחילוף הנוסחאות כתב הרמ"ק זלה"ה ששני סופרים היו להרשב"י ע"ה א' הוא ר' אבא וסופר אחר אמנם העתקת ר' אבא היא היותר נכונה. ואמנם סיבת רוב הטעיות שנפלו בו הוא לסיבת עומק המושג וקוצר המשיג בו:
ודע שאל יחשוב אדם שיש בספר הזה שום הגהה מסברא ח"ו אלא מספרי כתיבת יד המדוייקים וקדמונים ובקצת מקומו' שהוא מוגה בסברא כתוב עליו נ"ל או נ' או נלע"ד: גם הוגה מספרי האלהי הרמ"ק זלה"ה. גם הוגה קצת ממנו מספר א' שהובא ממצרים ששמעתי אומרים ונתאמת אצלי בראי' שהועתק מהגהת האלהי הרי"א זלה"ה שהיו לפניו ו' ספרים מכתיבת יד קדמונים גם מספר א' של זוהר מועתק ללשון הקדש שהעתיק ה"ר ישראל נקוא ז"ל. והנה בהיות האדם לומד מתוך ספר מוגהה ואם לא יבין עומק הענין הנה יאיר לו מעט אור כאור הלבנה. והחלק הב' נקרא שמו ספר אור החמה והוא מאיר המעיין באור החמה הבהיר להבין לשונות הזוהר הבלתי עמוקים ונהנים ממנו כל העם מקצה המבין והבלתי מבין כי הלשונות העמוקים יחדתים בחלק ג' בפני עצמו משום כבוד אלדי"ם הסתר דבר ע"כ נקרא שמו ספר אור הגנוז והוא מיוחד וגנוז ליחידי סגולה הנכנסים בפרדס דלאו כל מוחא ומוחא סביל דא עד שיורגל מעט מעט ולא יגיע לו נזק בס"ד. ואני בתומי אלך להחזיק במעט את המרובה לשלם את נדרי ובה' בטחתי כי הוא יעזרני לעשות חיל ובחסדו הגדול יעשה חסד לאברהם אכי"ר:
ואשא משלי לאמר
"אור זוהר אשר נהר / מככבי זבול אור עולם ׃
"באו דבריו מאין מבין / לא ידעו דרכם ומסלולם ׃
"רום סודם מאד גבה / לקרב לקצהו אין סולם ׃
"התבוננו בהם ולא ידעו / אין אנוש מבין במקהלם׃
"מרפא אור חמה עת זרח / בו ידעו יופים ומהללם ׃
ואוסיף עוד שאת משלי
"אדם מורכב מארבע / לך נא ולחם לחמי ושבע ׃
"זה ספר רזים יבע / בו תתבונן אהל תקבע׃
"לכן יחקור בו איש ידע / לשוט לא סכל פן יטבע ׃
"ימתק לחכו עת ידע / סוד ספר קרית ארבע׃
וכראות החכם השלם נעים זמירות ישראל יחיד בדורו כמהה"ר ישראל נגרא נר"ו תפארת הספר הנפלא הזה ומהללו וישא משלו כנגד המחבר נר"ו.
אמריך אל לברם / וזולתם כבדו כבוד
שמך אברם כנוייך רם / דומה לכסא הכבוד