הקדמה להדפסה החדשה מתלמידו הרב המלקט והמסדר
החכם מכל אדם אמר: הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה בראש מרומים עלי דרך וגו' הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים, כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת (משלי ח', א'-ט').
ויען ידענו כי ממשפט המתהלל שלא יתהלל מפי עצמו רק מפי אחרים כמאמר החכם בעצמו יהללך זר ולא פיך וגו' (שם כ"ז, ב'). נפשי שמתני עויין בכתבי קודש האלה. כי איך תתהלל החכמה מפי עצמה? אכן עיני ראתה כי אין במאמרים האלה דברי התפארות, אבל רק דברי התנצלות, כי כבר יזדמן חכם בא לעיר ויבשר צדק בקהל רב ודבריו לא נתקבלו על לב השומעים, ויענה הוא ויאמר הלא אנכי החכם הנודע לשם ולתהלה אשר כל דברי זכו משמן, אין זה כי אם לאשר לא הטו אוזן ולא שמו לב להתבונן בדברי היקרים כמשפט לדברי חכמה ותבונה. והם לעומתו יאמרו, מה לך תדכא עמי, לכוף את השומע להתבונן ולהאזין כל פרטי הדברים אשר תדבר ולהעמיק בהם, מה יועילו לנו ההתבוננות אם ראינו בתחלת הענין שאין בהם מה לשמוע. ואם יחדו יעמדו למשפט דברי מי יאמנו אם דבריו יאמנו או דברי העם. אכן פשר דבר זה כך הוא. למשל אם אנשי העיר ההיא המתווכחים עם החכם, נתקיים בהם מאמר כלנו חכמים כלנו נבונים וכו' עם כל זאת באין מנוס ימצאו בעיר ב' וג' אנשים מצויינים מעולים בחכמה יתר על כלם, הנה על פי שני אנשים האלה ועל פי דבריהם ראוי להוציא לאור משפט, אם גם הב' או הג' הנבונים האלה יאמרו כי דבריו דלים ורקים, אז הדין עמהם. אולם הם הב' וג' אנשים הבחירים האלה יפליגו בשבחו יביעו תהלתו אז צדיק החכם בהתווכחו ונאמן במלאכתו. ויפה צווח ואמר הלא אמרתי אליכם האזינו לקולי התבוננו ושימו לב לרדת אל עומק הדברים.
זאת ראיתי כפי השערתי אשר על דרך זה היה ענין הצעת המאמרים אשר לפנינו: הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה וגו' הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב, לאמר: שמעו והתבוננו מאד. שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים, כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע בצדק כל אמרי פי גו' ואין דבר חסר, רק אם תאבו ושמעתם ותשימו לב להתבונן. והמופת: כי הלא כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. שאל נא את המבין האמתי מה משפטו על דברי, כי לכל תכלית הוא חוקר, שמע נא מה יאמר הוא על דברי היקרים. כן וכן אקרא בקול, לעומת כל פותח שער המחברת הזאת. הבינו אנשים ערמה וקוראים הבינו לב. לא כמשפט הממהרים לעבור על מחברת חדשה משער לשער ברגע קטן יקראוהו ובשאט נפש יניחוהו.
אחי אל תרעו כי בעוה"ר גם אנכי ידעתי את העם הזה אשר בדורנו כי נתקיים בנו מאמר החוזה: כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה כו' ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום כו' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעיה כ"ט, י', י"א, י"ד). והשרידים בעם אשר כרתו ברית עם החכמה החמודה לפתוח שעריה ולבקר בהיכליה ראיתי אותם והמה מעטים. לכן זה חסדכם אשר תעשו עמדי ועם מו"ר הצדיק וחסיד נ"ע אם תקחו מועד לקרוא בספר זה התבוננו והתבוננו מאד, כי לא לקלי המרוץ לשפוט, ולא להולך בחפזון מעגל ופלס. אבל שימו ושימו לב, אם גם אחר ההתבוננות לא יערבו הדברים אצל קוראים ידועים וענתה בי צדקתי מאמר החכם הנבחר ע"ה: כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת (משלי ח', ט'). כי בחסד צורי וגואלי הייתי בחצרות קודש של החכמים האמתים גאוני הדור, ראשי אלפי ישראל, שרי התורה והתעודה, החכמה והמדע. הייתי במעונות אריות גדולי החוקרים בין הררי נמרים אבירי הפילוסופים שמה צדק בשרתי, שמה חידתי חדתי, בשלום נכנסתי ובשלום יצאתי, כלם ענו אחרי: בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש. לא יחשדוני מליצי רעי כי העתרתי דברים להתפאר חס ושלום, אבל כתבתי זאת לעומת השופטים הנזכרים כי כמשפטם לא ישפטוני. פלס ומאזני צדק בידם לא נתנו, ישרים דרכי החכמה לישרים בלבותם אך לא לנלוזים במעגלותם.
וכמליצת מו"ר ז"ל: כמו שאין להכניס חרב עקומה תוך תער ישרה כן אין להכניס חרב ישרה אל תוך תער עקומה. כי בהיות החרב ישרה מהצורך לתתה לתוך תער ישרה. כן וכן יושר החכמה לא יערב אך לנפש ישרה. וכבר אמר החכם ע"ה: חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב (משלי כ"ב, כ"ט). ר"ל הלא ראית ובחנת כי איש מהיר במלאכתו הוא לפני מלכים יתיצב, שמה יהיה לו מצב כי המה יכבדו אותו ומבינים על שלמותו. אבל בל יתיצב לפני חשוכים, כי המה לא יעריכו את ערכו ולא יטעמו את מתקו ויהיו דבריו אצלם כמו שר בשירים על לב רע (עי' בהקדמתי לספר דבר אליהו כי שם כתבתי באור נכון ונעים על מאמר זה).
אמנם ההבחנה בין טוב החכמה הטהורה לאשר איננה טהורה נאבדה מקצת אנשים לאשר בלקחם מועד למישרים לעיין בספרים לא יבחרו בספרי הראשונים ז"ל, רמב"ן, רשב"ם, ראב"ע, אברבנאל, וכדומה, הנקיים כסולת, טהורים בעצם השמים, פשטנים, מבארים, חוקרים על תכלית כל דבר. אבל בחרו להם החדשים אשר מקרוב באו ומדרך הפשט המה רחוקים מאד.
אמת מה נהדר היה פני התורה הטהורה ומה גדול היה כבודה בימים הראשונים אשר המבארים הקדושים הראשונים שמו הצניף הטהור על ראשה, באור הרמב"ן והרשב"ם וכו', הוד והדר שוו עליה, כל דרכיהם דרכי נועם ונתיבותיהם שלום. בכל כחם חתרו לבאר בדרך קרוב סלול וישר. ומאז החלו המחברים לרוב על פני האדמה, וחבורים יולדו להם, נתבלבלו הענינים ברוב ההצעות וההקדמות שעושים הדרשנים וכל אחד בונה על קמת חבירו בדרכים רחוקים למרבה ההצעות והאופנים אשר ינשאו לעומתם. וכבר אמר החוקר: אם נחזה אופנים רבים אל השגת חפץ מבוקש, לא מרוב חכמה הוא, כי אם מחסרון ידיעת האופן הנבחר להשגת החפץ ההוא. כמ"ש הגאון מו"ה שלמה איגר ז"ל בהקדמתו לספר דרוש וחידוש עיין עליו.*אשר על זאת יתפלל כל חסיד: שלח אורך ואמתך המה ינחוני במעגלי צדק ומישרים. המה יורו לפנינו דרכי התורה והחכמה. המה יאירו עינינו על דבר אמת וענוה צדק, ולא יוסיפו עוד לשגות באמרי דעת, להעמיס בהם כל העולה על רוחם, ומזה ימצאו מקום לסור מדרך סלול וישר דרך דרכו בו אבותינו מעולם. הלא במרירות תואנת נפש מבקש אמונה על קרן אור התורה והמצוה בסתר המדרגה, אשר לדעתי היה זה עתירת שהע"ה: מי יתנך כאח לי וכו' אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח וכו' (שיר השירים ח', א'), אשר אות ת' ממלת תלמדני אינה נוכח אל דודה כמשפט נוכח לזכר, רק אות ת' הוא פה לנקבה נסתרת, ר"ל כאלו הרעיה מבקשת פני דודה שילך מפה ממקום שהוא בו, רק ילך עמה לבית אמה. ואמה ברוב חכמתה ובטוב לקחה תלמד את בתה איך לעשות מטעמים אשר יערבו לחכו, וזהו: אנהגך אביאך אל בית אמי. והיא תלמדני, איך אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, וכפי הנמשל: היתה בקשתו להשיב נדחים ממקום שהם, להביאם אל בית אמם ירושלים עיר הקדש עיר ואם בישראל, אשר על ירושלים נאמר: כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב', ד'), ואז יאירו עינינו באור האמת, ואז נדע מה נעבוד את ה' הנכבד. וזהו: אנהגך אביאך אל בית אמי והיא תלמדני אשקך מיין הרקח וכו':
ומה גדלו חסדי ה' עלינו אשר הטיב עמנו בדור האחרון הזה, בשלחו אלינו אביר יעקב הוא אדמו"ר הצדיק נ"ע הוא החזיר העטרה ליושנה לקח לעצמו דרך הקודש אשר אל הראשונים ז"ל, להבין כל דבר קשה על עומק פשוטו, בלא הקדמות בלא אריכות והצעת ענינים. וישא משלו, והניף ידו אל המקום סגור חותם צר, והנה אור האמת נגה עליו כאשר ראיתם ושש לבכם, בחידושיו היקרים אשר לקטתי מבין כתבי הליקוטים אשר כתב לעצמו להיות לו למזכרת. כי הוא ז"ל לא כתב כדרך מחבר ספר להוציאו לאור, רק כתבי רשימות לזכרון דברים.
והן אמת כי גדול אחד מגאוני הזמן שאל אותו על כך מדוע אינו כותב כסדר על התורה או על נביאים ומדרשים. השיב בחכמתו ואמר, כי זה ההבדל בין איש עשיר וחשוב האוכל על סעודת מרעים, ובין איש עני הנמצא שם ומשיג גם כן ממאכל שלחנם. כי העשיר והחשוב הלא הוא מהקרואים, ובבואו קורא המשמש בקול "ברוך הבא ר' פלוני" ויתן לו כסא להסב אל השלחן, ומגישים אליו מאכלים כסדרן, תחלה דגים, ואחר כך צלי וכדומה מן המאכלים העולים על השלחן, אשר ראשון ראשון ואשר אחרון אחרון. לא כן העני, הוא בבואו אל המשתה הלא בין הקרואים לא היה, הוא לא ישמע קול קורא ברוך הבא, ואל השלחן לא יזמינוהו, רק יעמוד מרחוק וצופה ומביט אולי יתעורר אחד ויושיט לו דבר. הנה זה נותן בידו חתיכת צלי הוא חוטף ואוכל. אחר כך בא זה ונותן לו חתיכת דגים מלוחים, וזה נותן לו דגים מבושלים, את הכל יקח מן הבא בידו. איככה יוכל הוא לסדר לו סדר אל המאכלים.
כן הדבר בגאון ישראל אשר אותו הזמין יתברך כביכול אל השלחן הטהור אשר לפני ה', לפניו הלא יערכו מערכת מנת כוסם על הסדר תחלה תורה שבכתב תורת משה, תורת הנביאים, אחר כך תורה שבעל פה הכל כסדר. לא כן אנכי כי עני ואביון אנכי עיני נשואות רק להושיט לי רק מזמרת הארץ על דרך נדבה וחסד, על כן כאשר מושיטים לי חידוש בדברי חבקוק הלא באהבה רבה אקבלהו, ואחר כך בדברי ישעיה, ואחר כך בפרשת בלק ובפרשת נח. (שמעתי אשר הדברים האלה אמר אל רבינו הקדוש הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע). אמנם את כל חדושיו רשם רק לעצמו בקיצור כפי שעלו ברעיוניו. וכל הרואה עתה החיבורים אשר חברתי מתוך הליקוטים ההם ויראה גם כן הכתב יד ממו"ר ז"ל לא יאמין אשר הוצאתי חבורים יקרים כאלה מתוך מעט הרשימות. אבל ראיתי כי חסדי ה' גברו עלי, לבוא על עומק כוונת מו"ר ז"ל ולחבר ולקשר מאמר אל מאמר, עד כי קבצתי כל לקוטיו ועשיתי מכלם חיבור יקר ונעים על התורה.
וקראתיו בשם "אהל יעקב" ע"ש מו"ר ז"ל. ולרגל המלאכה הבאתי חדושים הרבה אשר שמעתי מאחרים דבר בשם אומרו. כלם חדשים מקרוב באו. כי בכתבי מו"ר ז"ל לא נזכר זולת הגר"א מווילנא ז"ל. וכבר נדפס הספר ב"ה כמה פעמים ויצא שמעו בכל הארץ לשם ולתהלה ולתפארת, וכלם יענו ויאמרו מה טובו אהליך יעקב.
ותודות לגואלי חי, הנמצא שם ומשיג שהחייני וקיימני עד שמצאתי את שאהבה נפשי ה"ה הרב החריף השלם בחכמה ומדע מוהר"ר נפתלי בן הרב הגאון הגדול בעל משכיל לאיתן ז"ל, ונדבה רוחו אותו להדפיס עוד הפעם ספר "אהל יעקב" על כל חמשה חומשי תורה. ומכרתי לו את כל זכותי והתעוררתי לתת לו הוספות, קראתים בשם: "יריעות האהל". "שפת היריעה". החדושים אשר באו להוסיף מיא וקמחא אל אותו הענין המדובר בפנים. תוספת הסבר והמתקה, או באורי כתובים ומאמרי חז"ל חדשים העולים בקנה אחד עם הענין הנאמר בפנים ורוח אחד להמה. אותם קראתי "יריעות האהל". והחדושים אשר אין להם כל יחש אל הדרוש הפנימי כי אם נזכרים ובאים דרך אגב יען כי החדושים נמשכים ומתיחשים אל המאמרים המובאים פנימה, על דרך השתא דאתית להכא נימא בה מילתא. אותם קראתי "שפת היריעה". גם החדושים הבאים למלאות הדברים הנאמרים ביריעות האהל ע"ד הגה"ה ג"כ תחת דגל שם "שפת היריעה" יבואו, שם יחנו ושם יסעו. גם נתתי כעת הוספות חדשות לפנים הספר חדושים ממו"ר ז"ל שלקטתי מחדש מלקוטיו המפוזרים שלא נדפסו עוד.
גם זאת לדעת כי להיות אשר סדור כל חלקי ה"אהל יעקב" נמשכו כמה עשרות שנים ומהדפסת חלק אחד עד השני עברו רבות בשנים מפני דלותי ועניי, ומפני חולשתי ורפיון כחי. וכשהדפסתי חלק אחד הייתי כמתיאש מהדפיס עוד חלק אחר כי מאין יבוא עזרי, ומפני הרחק השנים מהדפסת חלק אחד עד השני באו כפולים הרבה בהדפסות הקודמות חדושים שנכפלו ונשלשו במקומות הרבה ומה שנאמר בחלק אחד נשנה גם בחלק אחר. גם הרבה חדושים נסדרו ונדפסו שלא על מקומם העקרי מחמת הסבות הנזכרות. ואת כל אלה תקנתי בחסד ה' בפעם הזאת כל החדושים נדפסו על מקומם ונעתקו ממקום למקום אחר, היותר ראוי ונאות להם. גם מחקתי את הכפולים ולא יזכרו ולא יפקדו רק פעם אחת. ומעתה יהיו כל החלקים מזוקקים שבעתים. ולאשר ידי אסורות וכבדות לא אוכל עוד לעבוד עבודתי כבימים מקדם בימי נעורי. וקשה עלי גם לאחוז קסת הסופר בידי. על כן קם ידידי הרב ר' נפתלי הנזכר לעיל והתעודד לעזור לי בכל התקונים ההם. ואתה רוכב שמים עזרת ללא כח, עד הנה עזרני ולא תטשני גם לנצח. מלא את ידי ואמץ את זרועי לעבוד עוד עבודתך בקדש, למען אוכל להוציא לאור כל יתר החיבורים אשר חננתני.
וזכות מו"ר קדוש יעקב ז"ל יעמוד לי ולידידי הרב מוהר"ר נפתלי נ"י הנ"ל. יתברך בגופו ומאודו וכל בית כבודו. יהיה באושר ועושר בברכה וחיים. ממעוני שמים. מעמל נפשו יראה, ישבע נעימות. עוז ותעצומות. יהי שלום חילו, שלוה בארמונו. ברכה בהונו, הצלחה בממונו, ויהי ביתו נאמן עד עולם. עד ישובו בנים לגבולם.
ולי אני עבדך עני וכואב, עיני נשואות השמים לעורר עלי זכות מו"ר ז"ל וזכות אבותי הקדושים. ולעת זקנה אל תשליכני. ואחר כבוד תקחני. שלח נא עזרי מקודש ומציון תסעדני להשיב הנדחה לחבוש הנשברת לאסוף הצולעה. וחנני בבינה השכל ודעה לפ"ק, לובלין.
אלה דברי עבד עבדי ה'
אברהם בערוש פלאהם מ"מ פ"ק הנ"ל
נין ונכד להגאון מוהר"ר שאול וואהל ז"ל והגאון מהר"מ פאדווא ז"ל והגאון מהר"י מינץ ז"ל. ומגזע קדוש ה' מכובד הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר אברהם אבוש ז"ל אבד"ק פראנקפורט דמיין, זכותם יגן עלי לקיים בי מאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו' אמר ה' מעתה ועד עולם.
אמר הכותב
אציגה נא עמכם הגיון לבי על מאמרים אחדים, למען יהיו לי כסות עינים. לבל יפטירו בשפה, להתגולל ולהתנפל עלי, כי אלה הדברים אשר אני נותן לפניכם היום מחדושי הרב המנוח ז"ל, ריחם נמר וטעמם לא עמד בם כאשר יצאו מפי חכם זה, על אשר שניתי ואשר הרעותי.
שמעו נא אשר הכתוב אומר: ואת ברוך שאלו לאמר הגד נא איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו. ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיה ל"ו, י"ז). וההרגש מבואר, מה שאלו אותו ומה ענה להם. הידוע לא נדע כי כל הכתוב בספר, אם לשבט ואם לחסד, שמועה טובה או חזות קשה, בדיו חרות על הגליון לא במים. עוד טעמו וראו: ואלה דברי דוד האחרונים וגו' רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני (ש"ב כ"ג, ב') אשר המבארים יחדוהו לכפל ענין במ"ש.
אמנם דע כי כל חומר מוכן לקבל צורה ולפשוט צורה ולקבל צורה אחרת. עץ היער, מוכן לקבל צורת השלחן ולפשוט צורה זאת וללבוש אחר כך צורת הכסא. וכן שארי חומריים. ומוחלט גם כן, כי בעת קבלתו את צורתו השנית בהכרח ישתנה החומר או בכמותו או באיכותו, כי יפצל בו פצלות מחשוף הלבן, יתארהו במחוגה. כן דבר העתקת ספר מלשון אל לשון, שהוא הפשטת צורתו הראשונה לעדות צורה אחרת תחתיה, הנה בהכרח יגיע אליו אותו השתנות, המחוייב לחומר ששינה צורתו, אשר באין מנוס ישתנה או בכמותו או באיכותו.
לכן יפה שאלו עתה את ברוך בן נריה, הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו, כי כבר יש לחשוב אשר ירמיה בלשון אחרת הגיד לו ניב שפתיו, אך ברוך בן נריה בחר לשון ערומים מליצה וחידות. ואם כן יקרה את הספר ההוא כמקרה החומר ששינה צורתו. ועל זאת ענה ואמר: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה. ר"ל מלה מלה באו אלי הדברים מסורים מפי ירמיה ואני (רק) כותב על הספר בדיו, ר"ל כי אני לא נקראתי רק למעשה הכתיבה עצמה. והנה הוא גם כן מאמר משיח ה': רוח ה' דברי בי ומלתו על לשוני ר"ל לא תחשבו כי אנכי אדברה רק את העולה על רוחי, וערום בא אלי הרוח ממרום מבלי לבוש ומעטה המלות הנאותים אל הרעיון ההוא. רק: רוח ה' דבר בי וגם מלתו, בעצם תומו על לשוני.
עתה ברוכי ה' הנכם רואים כי לא אל איש גם מאנשי הרוח להתהלל כי יעשה כוונים אל רעיון זולתו לבלי יטה ימין ושמאל, בשנותו את חמרו ולבושו, כי באין מנוס פעם ישים נוספות ופעם יגרע וכדומה מהשנויים ההווים. ומה אומר אני, כי כבר ידעתם אשר החידושים ההיו לי למורשה ממו"ר המנוח זלה"ה המה כעיר פרוצה אין חומה, ערום התיצבו מבלי לבוש. ואלהי יעקב היה עמדי כי אספתים כעמיר גורנה. את האובדים אבקש, ואת הנדחים אקבץ, והבאתי אותם אל מקומם ואל אהליהם אהליך יעקב. ומפני קצור דברי הרב ז"ל היה ההכרח אתי להרחיב העניינים כפי כחי פעם בהרחבת החקירה עצמה ופעם בהוספת מאמרי הנביאים ומדרשי חכמים לחזק יסודותיו ולאמץ פנותיו אהל בל יצען.
דברי עבדכם
אברהם דוב בערוש פלאהם.