הקדמה מבן המחבר בהדפסה הראשונה
ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה
קול קורא
שמעו רודפי צדק מבקשי אמת מוצאי חכמה ומפיקי תבונה האמונים עלי התורה והחוזים תמונתה מבעד לצמתה, כי המכתב מכתב אלהים. האמנם הוא שפה אחת ודברים אחדים, המה נושאים כוונות שונות כפולות ומכופלות צפונות וגנוזות. וכדברי המשורר האלהי ע"ה: אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים ס"ב, י"ב). ויתחלפו בהבנתם כהתחלפות השכלת המעיינים, והשתנות הכרתם איש איש לפי השגתו ורוח מבינתו, הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו.
ולהורות נתן הוא יתברך, בלב השרידים אשר חלק להם בבינה, העומדים בסוד אלוה, אשר נטע ה' אותם ושתלם בכל דור, דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, להטעימנו מנועם המושכלות הפנימיות הגנוזות בחדרי משכיתה, והטמונות בסתר אהלה. זה יכתוב ידו לה' בפשטי התורה, וזה ברמזים, זה נאה דורש, וזה מגלה סוד ומוציא לאור תעלומה, כאשר בספרתם שמו אותותם אותות, איש לפי אכלו לחם אבירים, ושתותו מפלג אלהים מים האדירים.
ומחמלתו יתברך, לא אפס לנצח חסדו יביע אומר לדור ודור, עד כי גם לעת כזאת ברדתנו פלאים ממעלת בני קדם, היותנו עניי הדעת דלי ההשגה רזי הבינה שוכני צחיחה, דבר שלח ה' ביעקב, ה"ה כבוד אא"מ הרב הדרשן הגדול מו"ה יעקב זללה"ה, וימלא אותו רוח אלהים ביתרון דעת החכמה להיות משוטט בבינתו צפונה וימה, הן קדם יהלוך ויבין תעלומות חכמה, במקראות סתומים ובמדרשים נעלמים, מצא את לבבו הרחב מני ימים ביאורים נפלאים ורמים, השמיע חדשות ונצורות לא שערום הראשונים, מתוקים מדבש, נעימים מנופת, משמחים לב, מאירים עינים, עתקו וגם גברו חיל לירות תוך לבב איש, חץ מוסר ודעת. תבערת מוסריו כל סיג לב צורפת, לבת תוכחתו כאש תחתוף חתף וכל ערב שואפת, והיה כל אשר יצא מדלתי שפתיו מפתחי פיו, יעשיר עניי הדעה אביוני הבינה, ירפא משובת פתיים, הוללות אוילים.
הן רבים מישני אדמת עפר האולת, הקיץ לחיי עולם, נשב באפם רוח חיים וימטר עליהם גשם נדבות, מארובות שמי השגתו, טל אורות ממבוע חכמתו, ויחליפו כח לרעות על שדי תבונתו.
אהה אבי נועם, אהה! הגיתי בכל פעלך, חכמתך, ותום דרכך, באנחתי אתהלך תמס אתכם בצעיף יגונים ואתעלף, כי מה אני, ומה חיי, הלהוכח מלים אחשוב, לרעות ביעקב עם ה' אלה. האקו תת שמחה בלבם, מאת דגן תבונתי, האוחיל לרוות נפשות הצמאים מיין מסכתי, הלא נפשי כארץ עיפה בחרבוני קיץ, נבערה מדעת, ולולא תורתך שעשועי כו', כי רבות עשית אתה אבי הפלאת אמרי נועם, בזרועך אספת המה מדרשיך הנעימים, חקותם בספר לזכרון לך, לזכר עולם היו, במו מצאתי און לי ומעט מזור לרפיון בינתי, כי בקראי הרשום בכתב אמת ליעקב, כמו בין עפאים דמות מראהו על פני יחלוף, וכאלו כבוד הדרתו וזוהר יפעתו עומד ממולי ויורני בר לקחו ומלמדני להועיל.
מה טובו אהליך יעקב, מה נעמו משכנותיך אבי, בהם עולם אשב, לחזות בנועם אמריך ללמד מהם ארחות יושר, כל מעגל טוב, ולבשר צדק בקהל רב, לכל באי שער עירי. ה' עליהם יחיו.
עתה קוראים מאושרים ידידים נעימים! נפשי יודעת מאד, כי מוזר הוא בעיניכם אשר אחרתי עד כה לשלם את נדרי אשר פציתי פי לה', ומראש הבטחתי, במגלת ספר כתוב עלי בהקדמתי לספר "קול יעקב" על חמש מגילות ממר אבי המנוח זללה"ה לאמר: בשיגמר ה' בעדי לבצע מעשי הדפסתו, אשובה אראה לאסוף באמרים, וללקט אורות הענינים המאירים אל עבר פני תורת משה, ולקבעם בדפוס על סדר פרשיות התורה, ואנכי הכחדתיה עד כהיום. דעו לכם אחי, כי אפסה המנוחה, כי הכביד עלי משא הטורח, כתרוני עסקים שונים, סבבוני מניעות רבות, מאורעות ופגעי הזמן, לא נתנוני השב רוחי, לא הרפוני עד מעט מזער. (גם כי התעוררתי פעמים רבות להשליך העסקים מנגד, עם כל זאת לא יכולתי הפיק זממי הטוב אל הפועל להיות הענין כבד ממני עשוהו. כי מכתבי מר אבי ז"ל בלתי ערוכים בסידור נכון, כאשר הודעתי מלפנים בהקדמה הנזכרת) עד כי היה מרצון האל ה' לתור לי מנוחה, בעיר מגורי אבי זללה"ה היא העיר ההוללה מעזריטש (הסמוכה לבריסק) יע"א. כי זה חמש שנים שנתקבלתי אליהם לדובר צדק מגיד מישרים. כי יבוא אלי העם לדרוש להם מדי שבת בשבתו דבר בעתו מחידושי מר אבי ז"ל, אשר הניח לי מורשה, המונים המונים, חבלים נפלו לי בנעימים, אף נחלת יעקב אבי שפרה עלי, כי מלפנים היה הוא ז"ל מגיד מישרים בעיר העליזה הלזו, וגם אותי צוה ה' למלא לכהן תחת אבי ועל משמרתו העמידני, לפרוש להם, על פי תורת אמת ליעקב, ובחסדו יתברך שמו נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר ולדלות מים עמוקים ממקור בינתו, כהקיר ביר מימיה וכפלגי מים בציון.
ואף גם בג' שנים הראשונות עדן הייתי עמוס הטרדות, נבוך בסבכי הרעיונות בלתי שאננות, עד הניח ה' לי לתתי שלו בביתי שאנן באהלי, אמרתי כעת בא העת לעשות את נדרי, ואקח מועד, זה שנתים להיותי עוסק בעסק הנכבד הזה, לאסוף ולכנוס הדרושים השייכים לפרשיות התורה ולסדר אותם בסידור נכון ויאות לחובר חבר, והעתקתיו על ידי איש מהיר ומבין ה"ה האברך הישר הרבני מוהר"ר אברהם דוב נ"י מילידי קהלתנו, הנה ארשו ארש מטוהרה ולשונו נעים וצח, כאשר עיני הקורא יחזו מישרים. הוא כתב על הספר, כאשר מלאתי לו בפי ובשפתי בע"ה, כי מכתבי מר אבי ז"ל הנם כתובים בתכלית הקיצור, ככותב רק למזכרת עצמו.
והנה בהתחלת ההעתקה היה בדעתי לסדר על כל התורה ולעשותו כרך אחד, אולם בגמר ההעתקה מספר בראשית ראיתי והנה הוא לבדו כדי ספר עולה לכרך בפני עצמו, ואם אוסיף עליו עוד, יכבד עלי הוצאות הדפוס בל אוכל שאתם, ומה גם על כל התורה, על כן אמרתי: אחלקם ביעקב ואשימם לשלשה חלקים. ספר בראשית, להיותו גדול ורב מכולם יהיה כרך בפני עצמו, הוא החלק הראשון, והחלק הב' יהיה ספר שמות ויקרא בכרך אחד. והחלק השלישי במדבר דברים בכרך אחד.
וקראתי שם הספר "אהל יעקב" ע"ש מחברו "יעקב" שהיה יושב אוהלים אהלי תורה, ועוד כי סדר הדפסת ספרנו זה, יבוא ממש על דרך עשיית האהל שהוא עומד להתרחב בנקל, עם המשכת יתדות היריעות מהלאה לארבעת צדיהם, כן אהל זה נטעתי, אקוה לאלהי מושיעי, כי יתנני מהרה מרחיב אהלי, וחפצי ישלים חיש קל להוסיף עליו עד כי אפרוש האהל על כל חלקי התורה והיה האהל אחד.
אחלי מאת כל קורא בספר זה שלא יקראנו במרוצה כדרך הקוראים בספרי אגדה, קורא ודולג ומקפץ בינות העמודים, אבל יקראם בשום לב ובעיון נמרץ, ידעתי, כי כל עוד יוסיף להעמיק בהם ירוה נפשו דשן ולבו יקבץ דעת, ואף גם זאת עתירתי, כי כל קורא בו יעיין במדרש בפנים, על כל מאמר הבא מבואר בספר הלזה. כי מרוב הוצאות הדפוס לא העתקתי זולת ההכרחי, אבל המעיין בפנים יוסיף דעת בקודם ובנמשך.
עוד זאת ראיתי להודיע אודות החיבורים אשר מקרוב באו בדפוס ממחברי זמננו בהם מצאתי איזה ענינים מחידושי מר אבי המנוח זלה"ה. אשר כתבם מפי השמועה מאנשים אחדים ממהדורי מילי, ואנכי לא רציתי למשוך ידי גם מהחידושים ההם מבלי לקבעם בדפוס, כי למה אחדול את מתקי שמצאתי באמתחות מכתביו (גם אם מצער הוא), זולת אותם שלא מצאתי במכתביו הנחתים. ויהיו כמו שהם בספרתם, ודי בהערה זו.
ואני תפלה מהעוזר האמתי, יהיה בעוזרי לבצע מהרה מעשי החבור הנחמד הלז על כל התוה"ק. אשיב ידי, אכתוב לכם עוד רובי תורה, מבטן תם יצאו, כמה חבורים מועילים נוסדו על מוסרים ותוכחות לקחת חכמה ומוסר השכל, הגדתים והשמעתים במקהלות בעז"ה.
דברי בן המחבר עבד ליראי ה'
יצחק קראנץ מ"מ בק"ק מעזריטש יצ"ו.
אמר בן הרב המחבר הגליון הזה הנשאר חלק הנה הוא נשה בי כתוב דבר מה שהגבלתי לו מקום בפתח האהל ועתה פה יבוא.
הנה מר אבי ז"ל ביאר מאמר המשורר ע"ה: פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמ"ה, ט"ז). אשר מלת ומשביע היא חסרה הביאור, אבל הנה, ממשפט איש נדיב ושוע כי יתן מלחמו לדל ויפיק לרעב נפשו בבואו על ביתו רעב ועיף. ובאם יקרה שישיב אותו הדל (בשישאלנו הבעה"ב אולי תאכל בלחמי) אינני תאב לאכול כעת, בלתי אם רצונך הנדיבה לתת לי כוס יין חמר, או אז אולי יערב לי אכול. הלא יעננו, למה אעשה כזאת לתת לך מה שירעיב אותך. הוא הוא ממדת ה' יתברך להשפיע טובו להמיחלים לחסדו ולנפש תדרשנו, והוא אך באם הדורש הוא מהשמחים בחלקם, מה שאין כן באם הוא רחב לבב כאותו שאמרו רז"ל יש לו מנה רוצה מאתים וכו' הלא הוא יתברך יקפוץ ידו ממנו, כי מה שיתן לו יהיה הסבה להוסיף תאותו, וזהו: ומשביע לכל חי רצון והבן.
והנה מו"ר, אנכי לא נהגתי את עצמי במנהג הישר ההוא עם הספר הנכבד הזה שהבאתי לכם היום כי ירהיב אתכם באכלכם מפרי תבונתו, לומר מי יאכילנו עוד, ומה ימריצנו החבור על ספר בראשית לבד. אבל אחי ורעי תדעו ותאמינו כי עוז לי בה' אלהי יעקב שיהיה עמדי, להשלים החבור היקר הזה על כל חמשה חלקי התורה. ואתם קחו לכם ברכה כהיום ממה שהחלותי תת לפניכם ובקרוב אי"ה אשלים חפצכם וה' יגמר בעדי.