(175) עומד על ההבדל בין "ככה יעשה לָאיש" לבין "מה לעשות בָּאיש", שמדוע כאן נאמר עם אות למ"ד, ולמעלה באות בי"ת. וכן העיר המנות הלוי [קסט:].
(176) כי "באיש" מורה שאין התועלת מהכבוד לאיש עצמו, אלא שהכבוד נעשה בו ועובר דרכו, אך התועלת היא למלך. מה שאין כן "לאיש", שזה מורה שהתועלת מהכבוד היא לאיש עצמו. וראה הערה הבאה.
(177) כי אות למ"ד היא כמו "בשביל", וכמו שכתב רש"י [במדבר כה, יג] "לאלקיו - בשביל אלקיו, כמו 'המקנא אתה לי' [במדבר יא, כט], 'קנאתי לציון' [זכריה ח, ב], בשביל ציון". וכן "לאיש" יתפרש "בשביל האיש".
(178) מלשונו משמע שנתינת כתר מלכות בראשו של איש אחר היא פעולה שאין בה שום כבוד למלך, ואף יש בה מיעוט כבוד למלך.
(179) בדפוס ראשון נוספו כאן המלים הבאות: "כדכתיב לה (?) 'ככה יעשה לאיש', כי בשביל האיש נעשה לו".
(180) קצת קשה, שלמעלה [לאחר ציון 129] ביאר שהמן טרח לציין לאחשורוש שכל הכבוד והיקר שינתנו לאיש זהו בשביל המלך, וכלשונו [שם לאחר ציון 131] "לכך אמר כי לא יהיה לו דבר זה אליו מפני חשיבותו, רק מפני שהמלך חפץ ביקרו, לכך היקר שנעשה לו כאילו נעשה למלך עצמו". ואילו כאן מבאר שהמן אומר "יעשה לָאיש" משום שכוונתו "שיהיה נעשה לאיש בלבד, ולא בשביל המלך כלל". ולכאורה הדברים סותרים זה לזה. ואולי יש לומר, שהמן אכן מדגיש למעלה שכל הכבוד של אותו האיש בא לו מהמלך, ואינו איש חשוב מצד עצמו. אך לאחר שכל כבודו של האיש בא לו מן המלך, עדיין יש מקום לומר שהכבוד שינתן לו נעשה בשביל עצמו, ולא שהוא רק צנור להעברת הכבוד למלך. דוגמה לדבר; בגו"א שמות פי"ב אות נ [רכג:] כתב: "כאשר שר או חשוב של המלך פועל דבר מה, לא יתיחס הפעל אל המלך עצמו, ויאמר ששר הזה פעל דבר זה. אבל אם עבד אחד שהוא אצל המלך פעל על ידי צואת המלך, יאמר כי המלך בעצמו עשה הדבר". הרי שחשיבותו של השר היא הנותנת שהשר חולק מקום לעצמו, ואין לו התבטלות למלך, לעומת העבד, שדוקא מפאת שפלותו אזי אין הוא חולק מקום לעצמו, אלא בטל לגמרי למלך. וראיה לדבר, שאומרים "עבד מלך - מלך" [שבועות מז:], ולא אומרים "שר מלך - מלך". לכך המן נתן לעצמו כבוד של שר, בעוד שאחשורוש מעונין לתת לו חשיבות של עבד.