(554) לפנינו בגמרא איתא "רבה", אך בעין יעקב איתא "רבי אבא", וכדרכו מביא כגירסת העין יעקב [ראה למעלה הערה 27].
(555) לשון התוספות: "וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי - ואם תאמר, והא לא היה שם הבחנת שלשה חדשים, שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי אצלה. ויש לומר, שהיתה משמשת במוך".
(556) פירוש - מה שנאמר "ויושבת בחיקו של מרדכי" הכוונה היא ליחוד עם מרדכי, אך לא היתה ביאה עם מרדכי.
(557) מחמת שנבעלה לאחשורוש, ואיך מרדכי ואסתר התייחדו, הרי אסור לאיש ואשה להתייחד זה עם זו כאשר הם אסורים זה על זו [רמב"ם הלכות איסורי ביאה פכ"ב ה"ג], אף יחוד עם חייבי לאוין הוא אסור מהתורה [פרישה אהע"ז ס"ק א, ב"ש שם, ורש"ש סנהדרין כב.].
(558) עם מרדכי. ולפי זה מה שאמרו "היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי" לצדדין קתני; כי "עומדת מחיקו של אחשורוש" פירושו שעמדה מן ביאה [ולכך הוצרכה לטבול], ו"יושבת בחיקו של מרדכי" לא איירי בביאה, אלא ביחוד.
(559) לבוא על אסתר.
(560) שמרדכי בא על אסתר.
(561) סברה זו נכתבה גם במנות הלוי [פז.]. ויש להעיר, כי הואיל והסכנה היתה מרחפת באופן שוה על מרדכי ואסתר ["היתה הוא והיא נהרגין"], מדוע כתב "כי אין הדעת נותן שיהיה מרדכי מסכן נפשו", ולא כתב גם שאין הדעת נותנת שאסתר תסכן נפשה, ומדוע תלה זאת רק במרדכי. וצ"ע.
(562) כן כתב הרמ"ע מפאנו [במאמרי הרמ"ע מפאנו, מאמר הנפש ח"ב פרק שלישי], וז"ל: "אסתר היא שוכבת בחיקו של מרדכי ליחוד גרידא לצוות בעלמא, ותו לא, משום הבחנה... ודייק אומרה [מגילה טו.] 'כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך', לחיבה בעלמא, דומיה דבית אביה". ויש להעיר, שאם רק היתה מתייחדת עם מרדכי, לשם מה הוצרכה לטבול לפני כן. ובשלמא אי איירי בביאה, ניחא, שכדי להטהר למרדכי הוצרכה לטבול, וכפי שכתב רש"י [מגילה יג:] "וטובלת - מחמת נקיות, שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש". אך אם איירי ביחוד בעלמא, לשם מה הוצרכה לטבול. ובני האברך כמדרשו רבי חנוך דוב שליט"א אמר לי שאולי המהר"ל אינו לומד כרש"י, אלא שהטבילה היתה על פי המבואר באבות דרבי נתן ס"פ ח, שאמרו שם: "טבילה של ריבה זו במה חשדתוה, אמרו לו שכל אותן הימים שהיתה שרויה בין העובדי כוכבים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר". וראה תוספות פסחים צב. ד"ה אבל. הרי שכל הנבעלת לגוי צריכה טבילה. ונראה שטבילה זו היא משום תשובה, וכמבואר במגן אברהם סימן תרו סק"ח לגבי טבילת יוה"כ. וכן מבואר להדיא בשל"ה מסכת יומא הלכות תשובה (נד), שכתב: "ולעת ערב קודם בין השמשות [בעיוה"כ] יטביל את עצמו במים לשם תשובה...ונראה לי סעד לטבילה זו ממה שאמרו רבותינו ז"ל... מעשה בריבה אחת שנשבית לבין הגוים, וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין, עד כאן. הא קמן דאפילו מי שנאנס לעשות איסור צריך טבילה, קל וחומר מי שעשה איסור ברצון". ונמצא שאין טבילת אסתר מחמת מרדכי, אלא מחמת אחשורוש, שלאחר שהיתה עם אחשורוש היתה אסתר טובלת לאחר מכן. וכן מצאתי בספר חושבי מחשבות [עמוד צה], שכתב: "לענ"ד מה דאיתא במגילה די"ג גבי אסתר שהיתה קמה מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, דטבילתה לא היה משום מיאוס כמו שכתב רש"י שם, אלא משום שנאנסה לדבר עבירה לשכב עם אחשורוש. דאם הצריכו טבילה אחר אכילת איסור, קל וחומר שכיבת איסור".
(563) פירוש - "עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" אינו מתפרש כפשוטו שמרדכי בא עליה, אלא כוונת המאמר היא ששייכותה לאחשורוש היתה מקרית, ואילו שייכותה למרדכי היתה בעצם, וכמו שמבאר.
(564) כמבואר למעלה הערה 500.
(565) כמו שאמרו חכמים [יבמות קג:] "אלא הכא מאי רעה איכא, דקא שדי בה זוהמא". ונראה שכוונתו היא שהואיל ולא מדובר כאן על ביאה או יחוד [אלא מקרה ועצם], לכך הטבילה שהוזכרה כאן אין טבילה בפועל, אלא על "סילוק הטומאה שזרק בה", והסילוק הזה גופא מורה על מקריות הטומאה, שאל"כ, אי אפשר היה לסלק דבר שהוא עיקר ועצם. ובדרשת שבת תשובה [פג.] ביאר שביום הכפורים מתגלה שהחטאים אינם באים מצד נפשם של ישראל, כי נפשם קדושה וטהורה, אלא החטאים באים מחמת גרוי היצה"ר החיצוני להם, ולכך הם ניתנים לסילוק ולכפרה, והובא למעלה בפתיחה הערה 335. ועוד אודות שדבר שאינו שייך בעצם, הוא בר סילוק, כן כתב בהקדמה לדר"ח [יז:], וז"ל: "הדבר שנקרא 'חיים' אין לו הפסק, כמו 'מעיין מים חיים', שהוא מקור שאין לו הפסק. לא כמו האדם שנקרא 'אדם חי', שלשון 'אדם חי' רוצה לומר אדם שיש לו חיות... אם כן האדם מקבל החיות, ואפשר שיסולק החיות שקבל. אבל 'עץ החיים' [בראשית ג, כד], שהעץ הוא החיים עצמו, אין לו הפסק". ובסוף דרשת שבת הגדול [רלא:] ביאר כיצד יש לארבע המלכיות קץ ותכלית, ואילו למעלת ישראל אין קץ ותכלית, וז"ל: "אך אי אפשר לומר שיהיה זה [הצלחת מלכות רביעית] לנצח... אי אפשר שלא יהיה בטול לזה... אלו הארבע מלכיות, שקודם היו עם אחד, רק שקבלו המלכיות והחשיבות, כמו מי שמתיך העפר ונעשה ברזל, וכן הכסף וכן הזהב, ודבר זה אינו נחשב בריאה כלל, רק שנעשה דבר חשוב יותר. כך הם המלכיות, שקודם היו עם אחד, וקבלו החשיבות, וכשם שקבלו המלכות והחשיבות, כך יפסד מהם. אבל ישראל לא היו מקודם לעם, כי לא היו ישראל לשום עם קודם שיצאו ממצרים, כי קודם שירדו למצרים לא היו אפילו שבעים נפש שראוים לעם. וכאשר היו עבדים במצרים, אין שם 'עם' עליהם. וכאשר יצאו ממצרים היו כאילו נולדו, שלא היו קודם נחשבים לשום עם. ולא תוכל לומר עליהם כי קודם היו עם, וקבלו המלכות, רק כאשר יצאו ממצרים הגיע להם מעלתם העליונה. ואיך אפשר שיהיה דבר זה בטל מהם, כי לא היו ישראל בלא אותה המעלה". וכן ביאר בנצח ישראל פ"י [רנ.]. ובדר"ח פ"ג מי"ג [רפח.] כתב: "דבר שנקנה לאדם ולא נולד עמו, כשם שהוא נקנה לאדם, כך אפשר ההסרה ממנו, כי כל קנין אפשר ההסרה". דוגמה הפוכה לכך היא יחס יעקב אבינו לרוח הקודש, שנאמר עליו [בראשית לז, לג] "ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו וגו'", ופירש רש"י שם "נצנצה בו רוח הקודש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר". וכתב על כך בגו"א שם אות לט: "והא ד'נצנצה בו רוח הקודש' אף על גב שלא היה בו תועלת, דהא לא היה מבין דבר רוח הקודש שנצנצה בו, אלא מפני כי רוח הקודש קרובה אליו תמיד, בא אליו רוח הקודש, מרוב ההכנה שהיה לו לרוח הקודש" [הובא למעלה בהקדמה הערה 425].
(566) צרף לכאן שלשון "ישיבה" מורה על קביעות, וכמבואר בטושו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא, ושם סימן רעא סעיף י. וכן מבואר בגו"א בראשית פי"ח אות ז, ודר"ח פ"ג מ"ב [עא.]. ולמעלה פ"א [לאחר ציון 338] כתב: "כי ישיבה משמע דבר שהוא עיקר... אבל דבר שאינו עיקר... לא נאמר אצלו ישיבה". לכך "יושבת בחיקו של מרדכי" מורה על יחס של קביעות ועיקר.
(567) ראה למעלה הערות 425, 503. וכן למעלה [לאחר ציון 421] ביאר שלפני שאסתר נלקחה לבית אחשורוש היא היתה מיוחסת אחר מרדכי בלבד, אך לאחר שנלקחה לבית אחשורוש היא מתייחסת אחר אביה גם כן. ולהלן פ"ה [לאחר ציון 87] כתב: "ועד הנה אף שהיה לאסתר חבור לאחשורוש, היה לזה פירוד גם כן", וראה שם הערה 88.
(568) לאחר ציון 221.
(569) לשונו למעלה [לאחר ציון 221]: "ומפני כך באה הגאולה על ידי מרדכי ואסתר, כי אם לא כן, לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל, כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת, ואין האשה מוכנת לגאול את אחר. ולפיכך צריך שתהיה הגאולה גם כן על ידי מרדכי ואסתר, מפני שהיתה אשתו, נחשבו כמו אדם אחד, לכך באה הגאולה על ידם. ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים, אין גאולה אחת ראויה שתבוא על ידי ב' מחולקים, כי מה להם שייכות זה לזה. אבל כאשר היה אסתר זוג למרדכי, אם כן הם כמו דבר אחד, ועל ידי שניהם ראוי שתבא הגאולה".