(ה"ג) ירושלמי (שם) הני שחט בחוץ חייב חפן בפנים פטור וכתב הק"ע שחט הפר בחוץ חייב כרת משום שחוטי חוץ וזה לא צריך לאשמועינן אלא משום סיפא תני לה. חפן הקטורת בפנים ולא חפן תחלה בחוץ פטור דחפינה שבחוץ אינו אלא למדה בעלמא ויותר נראה דהכי גרסינן חפן בחוץ פטור וטעמו לפי שאינו גמר עבודה:
[ולי נראה לגרוס זרק בחוץ חייב ואשמועינן דאעפ"י שיש אחרי' עבודה דהיינו עוד הזאות ומתנות הפר ע"ג המזבח אפ"ה חייב וכמו דאמרינן ביומ' (ד' (ד"כ"ד) ורב ההוא לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע וכתבו התו"י ורב לא חשיב להו דבכלל זריקה הן ואמרינן שם תני כוותי' דרב עבודות שזר חייב עליהן מיתה זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים כו' וכתבו החו"י לאתויי שבע הזאות שבפנים דס"ד דלאו עבודות תמות הן שאחר שהזה ז' פעמים מן הדם כתיב ונתן מן הדם על קרנות המזבח קטורת הסמים לפני ה' וא"כ אין זו עבודה תמה שבאותה שעה עוש' עבודה מן הדם קמ"ל דעבוד' תמה היא שמאותו דם שהזה אין אחרי' עבודה דלא דמי להולכה ולקבלה שמאותו דם שקיבל ושזרק והוליך יש אחרי' עבודת זריקה כו' הילכך איצטריך לאשמועינן דעבודות תמות הן ולהכי לא ממעט להו מועבדתם עבודת מתנה כו' אין עבודה שיש אחרי' עבודה לא אלא ש"מ דעבודות תמות נינהו עכ"ל ומשמע מהתו"י שכולהו שבע הזאות הוי חדא וזר מחייב עליהם אבל לא על מתנה אחת:
ולכאורה איפשר לבאר בזה הירו' (ספ"ה דיומא) רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול ר"א ור"ש אומרים ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול (פי' שהוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"א) נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם מביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים ר' אלעזר ור"ש אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק) וע"כ אומר דרבנן סברי דשלש לכושר ושלש לפסול דהיינו מתנות שלפני ולפנים ומתנות שלפנים ומתנות המזבח דאם נשפך מתחיל ממתנות שבפנים וכן שבהיכל מתחיל מתחילה ממתנות ההיכל וכן במתנו' המזבח ור"א ור"ש סברי דמתחיל ממקו' שפסק ע"כ סברי דארבעים ושלש לכושר וארבעים שלש לפסול ואח"כ אומר רבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה ר"א ור"ש אמרי כל א' וא' כפרה בפני עצמה ולכאורה הוא מיותר דהא כבר אמר דלרבנן שלש לכושר ושלש לפסול ר"א ור"ש אומרים ארבעים ושלש לכושר וארבעי' ושלש לפסול. ע"כ נ"ל דקאמר לענין אם זר חייב עליה' מיתה דרבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפ"ע ע"כ אינו חיי' רק אם מזה כל שבעה ור"א ור"ש אמרי כאו"א כפרה בפני עצמה וא"כ מתחייב על הזאה א'. אך משמעות הרמב"ם דלכ"ע חיי' על מתנה א' וכמו שכ' הרמב"ם (פ"ט מה' ביאת מקדש ה' ב') אעפ"י שהזרות כו' כיצד על הזריקה בין שזרק בפנים בין שזרק בחוץ בין שהזה הזאה א' מכל הזיות הדם בין שהזה הזאה א' מכל הזיות הקרבנו' שבמצורע ה"ז חייב מית' עכ"ל והכי משמע קצת מהא דאמרינן בזבחים (ד' מ"ב) והאמר רבא ומודה ר"א בדמים וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"י) הזורק מקצת דם בחוץ חייב כו' אמר רבא ומודה ר"א בדמים ופירש"י ואפי' במתנות הפנימית דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה א' מהני הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק משמע דמודי לרבנן וא"כ אי אמרינן דלרבנן אינו חייב מיתה אלא על שבע מתנות א"כ מחמיר ר"א יותר דחייב על מתנה א'.
וע"ז אומר הירושלמי זרק בחוץ חייב וקאי על מתניתין דתנן (שם) שחטו וקיבל במזרק את דמו וע"ז אומר זרק בחוץ חייב דהוי עבודה שאין אחרי' עבודה וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ב דיומא) ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהן מבפנים ואיזו זו הקטרה וזריקה וניסוך היין וניסוך המים וא"כ שחיטת חוץ דומה לעבודה שזר מתחייב עליהם מיתה בפנים שבעינן עבודה שאין אחרי' עבודה וכמו דאמרינן בזבחים (ד' קט"ו) ת"ר מניין למעלה מבשר חטאת כו' ת"ל אשר יעלה עולה או זבח מה העלאה שהוא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה. וע"ז אומר זרק בחוץ חייב פירוש על מתנות שבפנים אע"פ שצריך להזות עוד או שיתן על המזבח אעפ"כ מאותו הדם שהזה אין אחרי' עבודה דלא דמי להולכה ולקבלה שמאותו הדם שקיבל שהוליך יש אחריו עבודה זריקה וע"ז אומר אח"כ חפן בפנים פטור דהיינו אם חפן זר בפנים פטור והיינו משום שיש אחריו עבודה והאי פטור היינו זר וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"ט) מאי פטור זר ועיין לקמן (ספ"ד דיומא ה"ה) תני הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מפרס (לפי הגהתי שהגהתי שם) פטור והגהתי שם ר יוסי בר' בון בשם ר' ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע פחות מכזית חייב כו' וביארתי שם שהיה סבור מתחילה דפטור היינו פטור זר אבל עדיין צריך לבאר דמפני מה נקט דוקא חפן מבפנים והלא יש כמה עבודות שיש אחרי' עבודה כמו דאמרינן בזבחים (ד' קט"ו) מניין שאף היוצק והבולל כו' הקומץ והמקבל בחוץ פטור:
ע"כ נראה לי לבאר דהטעם דחייב על הזריקה אע"ג דהזיות שבפנים יש אחרי' עבודה ליתן על המזבח אעפ"כ חייב דילפינן פנים מחוץ וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"ט) אלא אמר אביי בהקטרה דפנים כ"ע לא פליגי כי פליגי בהקטרה דחוץ מר סבר ילפינן פנים מחוץ ומר סבר לא ילפינן פנים מחוץ כו' רב שי אמר ניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן אע"ג דחוץ מחוץ לא ילפי הקטרה מהקטרה ילפי אע"ג דחוץ מפנים הוי:.
וא"כ איפשר לומר דהטעם דחייב בזריקה הוא דכיון דמצינו בחטאות החיצינות דאם נתן במתנה א' כיפר וא"כ חייב על הזריקה דהא מצינו כה"ג דהוי עבודה שאין אחרי' עבודה וא"כ אם חפן מבפנים והקטיר אח"כ כזית בחוץ ליחייב נמי דהא דהקטרת חוץ נמי מחייב כה"ג אכזית דהא אי עביד בפנים נמי נפטרו הציבור ידי חובתן וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (ספ"ד דיומא) הני הקטיר כזית בחוץ חייב וכמו דמסיק (לפי הגהתי שם) דפחות מפרס נפטרו הציבור ידי חובתן וא"כ אי ילפינן פנים מחוץ יתחייב נמי אכזית. אך הטעם דחפן בפנים פטור אכזית בחוץ הוא דכיון דחפן בפנים הוי כמו קביעותא דמנא ובהקטרת חוץ נמי אי קבענהו במנא לא מיחייב אכזית בחוץ וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"ט) אלא אמר רבא כגון דקבעינהו שני חצאי פרס במנא מר סבר קביעות מנא מילתא היא ומר סבר קביעות מנא לאו מילתא היא וא"כ כיון דחפן בפנים א"כ קבעינהו במנא. וכמו שביארתי לקמן דחפנים עשו אותה בכלי שרת לקודש וע"כ אם הקטיר כזית בחוץ פטור אך שאינו מבואר בירושלמי דאם חפן בפנים והקטיר כזית בחוץ חייב ועוד דכיון דילפינן פנים מחוץ והואיל והוי הקטרה במקום אחר ע"כ מתחייב בחוץ וא"כ אפילו אם חפן מלא חפנים נמי יתחייב אכזית (אך איפשר לומר דסובר דלא ילפינן פנים מחוץ). וע"כ אם חפן והקטיר כזית בחוץ פטור ובזריקה מתחייב אפילו אהזאה אחת או שלא נתן על המזבח משום דכיון דהזה אין באותה הזאה עוד עבודה וע"כ אמר חפן בפנים פטור אם לא הקטיר כל החפנים משום דאין למידין פנים מחוץ ואע"ג דהזה חייב אינו משום דילפינן פנים מחוץ אלא משום דאין באותה הזאה עוד עבודה:
שם חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו. עד שלא הקטיר נשפך הדם חתיה פסולה היא והוא צריך לחות בתחילה כו' וכתב הק"ע בבבלי (ד' ס') גרסינן אמר ר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום ופריך תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים ואם איתא יחזיר ויחפון מיבעי' ליה. בקטורת לא קמיירי ופרש"י בקטורת לא קמיירי ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר הזה ע"כ ולפום סוגיין נראה דה"פ בקטורת לא קמיירי דכיון שנקטר כראוי והיה שם דם א"צ לחזור ולחפון ולהקטיר שנית בשלמא אם שחטו קודם שחיטת הפר דמעיקרא בפיסול נעשה פסול אבל הכא שנעשה בכשרות לעולם בכשרות עומד וכן משמע ברמב"ם (פ"ה מה' עבודת יוה"כ):
[והק"ע שגה בזה במאי שפי' בהירו' (שם ה"ג) שחטו ומת אחר מהו שיכנס בדמיו רשב"ל אמר בפר אבל לא בדם ר' חנינא ור' יונתן תריהון אמרי אפי' בדם מילתי' דריב"ל אמר אפי' בדם דאר"ח ר' בא בשם ר"י אפי' ריב"ל שאל חפן ומת מהו שיכנס בחפניו מה צריכא לי' בחפניו דכתיב מלא חפניו ברם הכא לית כתיב בדמו פשיטא לי' אפי' בדם וא"כ משמע פשוט דמספקא לריב"ל במלא חפניו והוא משום דכתיב מלא חפניו. א"כ משמע דפשיטא לי' דבדם אפי' בדם של פר. דאל"כ ליבעי בדם נמי אם יכול אחר לכנוס בדמו. והק"ע כתב אבל ברם הכא דלא כתיב בדמו אלא בפר משמע אפי' בדם הפר דאם ס"ל בפר ולא בדמיו של פר א"כ פשיטא דה"ל קטורת פסול שהרי חפן קודם שחיטת הפר עכ"ל:
והוא כמו דאמרי' בש"ס דילן ביומא (ד' מ"ט) מי א"ר חנינא הכי והא אמר ר' חנינא בפר ולא בדמו של פר וא"ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום. ושגה בזה דהא אם מת כה"ג דמי לנשפך הדם אחר החפינה. וא"כ כיון דס"ל להירו' דאם נשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו דכיון שתחילה הי' הדם בשעת הקטרה ע"כ אפי' בנשפך הדם נמי כשר וא"כ אם מת כה"ג אחר שהי' הדם נמי א"צ לחפון מחדש וא"כ לא קשה מידי מה שמוכיח שריב"ל ס"ל דבפר ואפי' בדמו של פר דאל"ה כיון דהי' צריך להביא פר מחדש א"כ צריך לחפון מחדש דהא לא מוכח דאע"ג דמת אחר החפינה מ"מ החפינה הי' בכשרות תחילה לפי שיטת הירו' אלא דכיון דמיבעי' לי' בחפינה דכתיב מלא חפניו משמע דפשיטא לי' ואפי' בדמו של פר מדלא כתיב בדמו ודלא כשיטת הש"ס דילן והק"ע שגה בזה ודו"ק]:
ואיפשר לומר דהא דחולק הירושלמי עם הש"ס דילן הוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' כד) רבי יוסי אומר אפי הדם בכוס ואמרינן שם לרבי יוסי אמאי יזרוק הא ה"ל ידיעה בשעת סליחה אמר רבא רבי יוסי סבר לה כר' שמעון דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ופריך אימר דאמר ר' שמעון במידי דעומד לזרוק אבל האי אינו עומד לזרוק אמריבמערבא קא סבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחילה ליקרב:
והנה התוספות כתבו (שם) בד"ה קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחילה ליקרב וא"ת בזבחים (דף פז) בעי רשב"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו לכתחילה ופשט ליה דאין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי וי"ל בעלמא בשאר פסולין אית ליה אין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהיה תחילתו קרבן ובא על נקיפת לבו ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו כו' וא"כ הא דאמרינן אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול לכתחילה ליקרב אינו רק באשם תלוי דבא על נקיפת לבו כמו שכתבו התוספות:
ויש לומר עוד דעיקר החילוק דהא דאמרי במערבא כלי שרת מקדשין בו הפסול לכתחילה ליקרב אינו רק אם נתוודע אח"כ שלא חטא אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שהיה פסול מתחילה אף על פ"כ כיון דנתוודע אח"כ מקדש את הפסול לכתחילה והא שכתבו התוס' דזהו דווקא באשם תלוי הוא משום דלא פליג ר' יוסי רק באשם תלוי אבל לא באשם ודאי דהא תנן במתניתין אשם ודאי אינו כן עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר כו' נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה ולא פליג רבי יוסי לומר דאפי' לא נזרק עדיין יזרק משום דכלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב. אלא ודאי שזה דווקא באשם תלוי ועיין בלח"מ ברמב"ם (פ"ג הי"ט) במה שכתב וכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב למה שכתב הה"מ והלח"מ שם:
עכ"פ משמע דהא דאמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחיל' ליקרב אינו רק דווקא נתוודע אח"כ. וא"כ מכש"כ גבי הקטורת דאם הקטירו מתחילה ואחר כך נשפך הדם דאי אמרינן דמלא חפניו ככלי שרת דמי א"כ כלי שרת מקדשין הפסול בתחילה ליקרב דהא גבי אשם תלוי מתחילה היה סופה להתברר שלא חטא. וכמו דפריך אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק אבל האי אין עומד ליזרק וכמו שפירשו שם דהא אינו עומד ליזרק דהא לא חטא וסופו להוודע קודם זריקה ואגלאי מילתא למפרע דאינו עומד ליזרק א"כ כש"כ אם נשפך הדם אחר כך אע"פ שצריך להביא פר אחר וא"כ היה הקטורת קודם לשחיטת הפר אעפ"כ כיון שזה נעשה אחר כך ומתחילה היה בהכשר דהקטירו אחר שחיטת הפר וע"כ כשר והירושלמי אזיל לטעמיה כמו דאמרי במערבא דכלי שרת מקדשין בו את הפסול מתחילה ליקרב:
ובזה יתבאר הירושלמי חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה. פירוש שאם נשפך הדם מקודם בהא לא ואמרינן כלי שרת מקדשין בו את הפסול מתחילה ליקרב אבל אם חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו דהואיל וחפנים הוי לי שרת וע"כ אף דמביא פר אח"כ וא"כ הוי ההקטרה קודם לפר אעפ"כ כיון דנעשה בהכשר אף על גב דאח"כ נמצא שהיה בפסול דהיינו קודם לפר. וע"ז אמרינן דכלי שרת מקדשין בתחילה את הפסול ליקרב. והירושלמי אזיל לטעמיה וכשיטת דבני מערבא דאמרי דכלי שרת מקדשין בו את הפסול ליקרב וכמו שביארתי דזהו דווקא אם נודע לאח"כ דאל"ה תקשה קושית תוס' בזבחים (דף פג) בד"ה כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין כו' דאם כן תקשה לן מתניתין הלן והיוצא והטמא שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן כו' אם עלו לא ירדו משמע הא לכתחילה לא יעלו אף על גב דנתקבל הדם בכשרות בכלי שרת כו' אלא ודאי לא קאמרי במערבא כלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב אלא דוקא בשנודע לאח"כ דהוי כמו שנעשה פסול אח"כ:
והנה עוד יש לבאר דהא דאמר בירושלמי חתה והקטיר נשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה הוא כמו שביארתי שסובר כמו דאמרינן בכריתות (ד' כ"ד) אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב ואפי' אי לא יסבר הירושלמי כמו שכתבו התוס' בכריתות (ד' כ"ג) דבעלמא השאר פסולין כלי שרת אין מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהי' תחילתו קרבן ובא על נקיפת לב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו אלא דבכל אופן ס"ל דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב (והכי משמע ברמב"ם כמו שכתב הכ"מ וכ"ת דא"כ אמאי אומר הירושלמי דעד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה ואמאי הא ביארתי דהירושלמי סובר דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב:
ע"כ נ"ל דהא דמבעי' לי' להש"ס דילן ביומא (דף מ"ח) בעי ר"פ חישב בחפינתו הקטורת מהו ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דילמא ככלי שרת דמי ולא פסולה וכן מה דמבעי' לי' בירושלמי ריב"ל שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפינתו אין תימר חפנים עשו אותו ככלי שרת לקודש כו' אין הטעם דידים של כה"ג הוי ממילא כלי שרת אלא דנעשו כלי שרת מחמת חפינת הקטורת. וכמו דאמרינן ביומא (ד' י"ב) פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו כו' ורב פפא אמר עבודתו מחנכתו מי לא תני' כל הכלים שעשה משה משחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ה"נ עבודתו מחנכתו וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג) דיומא ה"י) כלי שרת מאימתי הם קדושין מיד או בשעת תשמיש אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת תשמיש כאחת הן קדושין ניחא של משה שנתקדשו משמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין וכן נמי בחפנים שעשו אותו ככלי שרת לקודש והשתא ניחא מה דקאמר בירושלמי דחתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו והוא אע"ג דנשפך הדם אח"כ וא"כ צריך להביא פר אחר א"כ הוי קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר אעפ"כ כיון דהקטיר מקודם א"כ כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב אע"ג דנעשה פסול אח"כ שהוקטרו קודם שחיטתו של פר השני אבל אם עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא (פי' שאי איפשר לומר שנעשו ככלי שרת לקדש את הפסול בתחילה לקרב כיון דחתי' פסולה היא וא"כ נעשה שלא כמצותה וא"כ כיון שלא נעשית כדין א"כ לא נעשו כלי שרת עדיין ולא דמי להא דאמרי במערבא דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב דהתם מיירי בכלי שרת ממש שנתקדש מתחילה אבל לא החפנים שנעשו עתה כלי שרת וכיון שלא נעשית כמצותה א"כ לא נעשו כלי שרת וע"כ אומר חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה דהא לא נעשו כלי שרת אבל אם אח"כ נשפך הדם ועשה תחילה כמצותו ע"כ חפנים עשו אותה ככלי שרת וע"כ מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב והא דמשמע בש"ס דילן דחפינה פסולה היא איפשר דהיינו אי אמרינן דחפנים לא עשו אותה ככלי שרת לקודש או דהש"ס דילן פליגי על הירושלמי ודו"ק]: