שם (ה"ח) ויעשו דדין זה ע"ג זה א"ר יונה כיום מרובה של תמיד ופי' הק"ע כיום מרובה של תמיד הני שנים עשר דד כדי שיקדשו בבת אחת שנים עשר כהנים העוסקים בתמיד בשבת שבתוך החג שהוא יום המרובה כדאמרינן לעיל (פ"ב) ואילו היו בשני שורות לא היו יכולין לקדש בבת אחת אע"ג דתני לעיל י"ג כהנים לא עשה דד לשוחט שהשחיטה כשירה בזר עכ"ל ודבריו תמוהים דהא לפי שיטת הירושלמי הוא כנגד יום מרובה דהיינו שבת שבתוך החג שהוא שנים עשר כהנים א"כ לא קא חשיב רק משעת הולכת איברים כמו שפירש רש"י במתניתין דיומא (דף כ"ו) וא"כ אפילו זריקה נמי לא קא חשיב ובש"ס דילן ביומא (ד' כ"ה) דאמרינן ת"ש בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בבת אחת ואי ס"ד שוחט מקבל תליסר הוי כו' שייך לפרש דשחיטה לא חשיב כמו שפירש רש"י שם משום דקא חשיב כל העבודות של תמיד שהיה בכל יום שהיו י"ג ושחיטה לא קא חשיב ודבריו תמוהים ועיין בירושלמי לעיל (פ"ב ה"ב) י"ג כהנים זכין בו ותני עלה פעמים בארבעה עשר פעמים בט"ו ופעמים בט"ז לא פחות ולא יותר. כדרכו בתשעה (ט"ס וצ"ל) בי"ג ובחג ביד א' צלוחית של מים הרי ארבעה עשר (כצ"ל) בין הערבים בט"ו כנים בידם שני גזרי עצים. ובשבת בט"ו (כצ"ל) שנים בידם שני בזיכי לבונה של לה"פ. ובשבת שבתוך החג ביד א' צלוחית של מים הרי כאן ארבעה עשר ואיפשר לומר דס"ל להירושלמי דהשוחט הוא המקבל משום דאף שזר מותר היו הכהנים שוחטים ובמ"א יתבאר בזה:
עוד (שם) בירושלמי העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי אמר ריב"ל אמת המים הי' מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים וכתב הק"ע העליון משום כלי שהכיור היה כשני כלים חלק העליון בפני עצמו וחלק התחתון היה בפני עצמו והעליון היה נפחת לתחתון: וקאמ' בשלמ' בעליון היו יכולין לקדש דלאו כלי הוא כיון שנפחת אלא התחתון וכי אין בו משום שהוא אויר כלי בתמי' וכיון דכלי הוא אינו ראוי לקידוש דסובר המקש' דקידוש ידים ורגלים לכהנים בכל יום וקידוש ראשון דכה"ג ביוה"כ צריך להיות כעין מקוה ולא מתוך לי כדלקמן בפ' טרף בקלפי עכ"ל:
ולי נראה לבאר הירושלמי עפ"י מאי דאמרינן בזבחים (דף כ"ה) בעא מיני' ר' אסי מר' יוחנן היה מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא כמונח דמי א"ל תניתוה חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין צירף פיה לזינוק מים שבתוכה פסולין ושבחוצה לה כשירין ופירש רש"י פסולין כלומר שלא יתן כלי לתוך אוירה ויאחזנו בידו לקבל בו הקילוח לקידוש ואף לחוצה לה למעלה מאוגני' כנגד אוירה דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחי' בתוכה ופסק לה חיותי' ואנן מים חיים אל כלי בעינן לקידוש אלמא אויר כמונח דמי ולקמן פריך האי אויר שסופו לנוח הוא עיין שם:
וע"כ אומר בירושלמי העליון משום פתוח ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי והענין הוא שהכיור היה כמו שני כלים ומהעליון יורד לתחתון וא"כ העליון לאו כלי הוא שהוא פתוח ברובו. והתחתון אין בו משום אוירו של כלי דהא הפסיק האויר הראשון של הכלי שלמעלה וא"כ לא הוי מים חיים ובכיור סובר ר' ישמעאל דבעינן מים חיים וכמו דאמרינן בסוטה (ד' ט"ו) אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים לר' ישמעאל ה"נ דאמר ר' יוחנן מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין הן וחכ"א משאר מימות הן וכן בירושלמי (פ"ב דסוטה ה"ב) אמר רבי יוחנן דיסבר כר' ישמעאל דתני כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין מכשירין בכל מימות וכן אמרינן בזבחים (ד' כ"ב) אמר ר' ירמיה אמר ר"ל מי מקוה כשירים למי כיור למימרא דלא מים חיים נינהו והתניא כו' מאי ק"ו למי כיור לאו דמים חיים נינהו כו' אלמא מים חיים נינהו תנאי היא דאמר ר' יוחנן מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין הן וחכ"א שאר מימות הן:
וא"כ אי בעינן מים חיים א"כ בעינן שלא יפסיק אויר כלי וע"כ פריך בירושלמי העליון משום כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אויר של כלי דבשלמא בכלי עצמו אם מקדש מים חיים ניחא דכיון דמטי לתוך אוירו של כלי אויר כלי ככלי דמי' והוי כמאן דמטי לכלי. אבל הכא כיון דהוי בשני כלים והעליון לא הוי כלי א"כ התחתון אין בו משום אוירו של כלי וא"כ לא הוי מים חיים וכמו שביארתי מהגמ' דזבחים (ד' כ"ה) וע"ז משני אמר ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים. וע"כ כיון שמחובר למעיין ע"כ הוי מים חיים ועיין ביומא (ד' לז) ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה ודו"ק.
[ודע שהק"ע שגה בזה דאמרינן בירושלמי (ספ"ד דסוכה ה"ז) ר' פד בשם ר' הושעי' מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבינה כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו וכתב הק"ע כתב הרמב"ם (פ"ד מה' סוטה ה' י"ב] מי סוטה שלנו נפסלין בלינה וכתב הכ"מ ירושלמי (ה"ב דסוכה) א"ר פדת ופסק כר' יוחנן דהוא מארי דגמ' טפי ע"כ וקשה מאי דוחקי' דמרן בכ"מ הא קיי"ל מים קדושים היינו שכבר נתקדשו בכלי והיינו שמביא מים מן הכיור כמו דאיתא בספרי וכמו שכתב הרמב"ם שם בפ"ג וכיון שכבר נתקדשו בכלי ודאי דמיפסלי בלינה דהא תנן במנחות פרק שתי הלחם ולחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפיתן בפנים ומפורש התם בש"ס דלכך הי' מעשיהן בחול דלא ליפסלו בלינה ואילו היו נעשין בכלי שרת היו נפסלין בלינה אע"ג דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם למזבח אפ"ה נפסלין בלינה וכן יש להוכיח ממי הכיור עצמם שנפסלים בלינה אם הם מלמעלה אע"ג שאין מהם למזבח ועיין בזבחים (ד' כ') אמר ר' יוחנן בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת דבקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו שיפסלו מי אמרינן הני למאי לקידוש ידים ורגלים כו' גופייהו לא פסול בהו לינה או דילמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי בלינה כו' עיין שם ועיין בירושלמי (פ"ב דיומא ה"א) חילפיי אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור]: