(ה"ו) הביאוהו לבית הפרוה כו' קידש ידיו ורגליו ופשט ר"מ אומר פשט קידש ידיו ורגליו ירד וטבל כו' מה טעמא דר"מ פשט וקידש ורחץ וקידש (פי' דכתיב בקרא ופשט ורחץ והאי ורחץ היינו קידוש וע"כ סובר ר"מ דפשט וקידש מה טעם דרבנן ופשט ולבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה מקדש אף פשיטה מקדש ופי' מה לבישה שהוא לבוש מקדש אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש) א"ר מנא קומי ר' יודן על דעתי' דר"מ רחיצה חוצצת (ופי' הק"ע בתמי' דקא ס"ד דלר"מ פשט וקידש ורחץ וקידש ואח"כ לבש וקשי' לי' וכי רחיצה בלבד תהי' חציצה בין שני הקדושין) א"נ מיסבר את סבור על דר"מ ופשט וקידש ורחץ וקידש אינה כן אלא ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש (פי' דקידוש השני אינו רק לאחר לבישה)
והנה מה שפי' הק"ע וקשי לי' וכי רחיצה חוצצת הוא דוחק וגם מה שפי' הפ"מ הוא בדוחק וע"כ נראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וצ"ל) וקשי' לי' וכי לבישה חוצצת פי' וכי אפשר שלאחר קידוש השני יפסיק בלבישה והוא כמו דאמרי' (ד' ל"ב) אמר רב חסד הא דרבי מפקא מדר"מ ומפק' מדרבנן מפקא מדרבנן דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש (פי' קידוש ראשון) ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש ומפקא מדר"מ דחילו ר"מ אמר הך קידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש והוא אמר כשהוא פושט מקדש אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקידוש שני שלובש ואח"כ מקדש מ"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי לא רב חסדא אית ני' דרב אחא ולא רב אחא אית לי' דרב חסדא דא"כ לרבי הו"ל חמיסר קידושין א"כ פליגי בזה דרב חסדא סובר אליבא דרבי דסובר דקידוש השני כשהוא פשוט מקדש ורב אחא בר יעקב סובר דהכל מודים בקידוש השני שלובש ואח"כ מקדש מ"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה:
וע"כ אמר ר' מנא קומי ר' יודן על דעתי' דר"מ לבישה חוצצת (פי' לבישה מפסקת בין קידוש לגישה שהי' סבור דר"מ כיון שאומר דכשהוא פשוט מקדש קידוש ראשון ומקיש קידוש שני לקידוש ראשון אם כן קידוש שני נמי כשהוא פשוט מקדש על כן קשי' ני' והא בעינן שאינו מחוסר אלא גישה והא מפסיק בנתים:.
וע"ז אמר לא מסבר את סבור על דר"מ ופשט וקידש ורחץ וקידש (פי' דהאי קידוש בתרא עביד כשהוא פשוט אלא כשהוא לבוש מקדש):
וע"ז מביא ראי' מהא דפליגי דשמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שתיהן לבוא (פי' ששניהם להבא וע"כ מצריך אטבילה ראשונה שתי קידושין אע"ג דזהו ודאי להבא דעל לעבר לא שייך כמו דאמרינן אח"כ א"ר יוחנן הכל מודים בקידוש ראשון שהוא לבא) וכשהוא פושט בגדי קודש ולובש בגדי חול א"צ קידוש כלל כמו דאמרינן לקמן א"ר יוחנן הכל מודים בקידוש האחרון שהוא לשעבר. וא"כ כיון דר"מ סובר דשני קידושין על להבא ע"כ לא צריך כלל להך קידוש בתרא: ש
ובר קפרא אומר אחת לבוא וא' לשעבר (פי' דסובר ג"כ כמו רבנן דאחת לבא ואחת לשעבר ושתיהן לבוש. והנהזה אינו מובן מאי דקאמר ושניהם לבוש דהא ר"מ אומר דקידוש קמא כשהוא פשוט מקדיש והקרבן עדה מחקו מהירושלמי והפ"מ פירש שם בדחוקים גדולים:
ע"כ נראה לי שצ"ל ושניהם או שצ"ל ושניהם אמרי לבוש ושניהם קאי על האמוראים. פי' בין שמואל ובין בר קפרא אמרי לבוש פי' דפשיטה אחרונה צריך להיות לבוש ואפי' לשמואל שסובר דשתיהן לבא א"כ היו צריכין להיות שני הקידושין דהיינו כשהוא פשוט בשלמא לבר קפרא דאמר א' להבא וא' לעבר ניחא דהקידוש הראשון צריך להיות פשוט מאחר שהוא להבא. והב' כשהוא לבוש משום שהוא לעבר. אבל לשמואל דסובר דלשניהם להבא אעפ"כ אמר בהדיא דאחת פשוט ואחת לבוש אע"ג דשתיהן להבא. אלא ודאי דקידוש האחרון צריך להיות לבוש וכמו דאמרינן ביומא (דף ל"ב) אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקידוש השני שלובש ואח"כ מקדש דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה כו' (פי' שלא יהא דבר מפסיק בנתים ולפי זה איפשר הא דקאמר ושתיהן וצ"ל ושניהם לבוש וקאי על ר"מ ורבנן (פי' בין ר"מ ובין רבנן סברי דקידוש האחרון מקדיש כשהוא לבוש) ותמיהני על הקרבן עדה והפני שה שלא הביאו כלל הא דרב אחא בר יעקב ביומא (דל"ב) ודו"ק: