שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו כו' א"ר שמי וכיני מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת טעון טבילה מחול לקודש שהוא ענוש כרת לא כש"כ יהא טעון טבילה ופריך ואפילו מקודש לקודש יהא ענוש כרת כיי דתנינן תמן השתחווה או ששהה כדי השתחויה ופירש הק"ע והפ"מ דאפילו מקודש לקודש נמי ענוש כרת אם נטמא בפנים ונכנס להיכל:
[והנה הפ"מ כתב בפ"ב דשבועות (ה"ג) כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב א' אומר את מקדש ה' טמא הא כיצד ליתן חלק בין למיטמא בפנים למיטמא בחוץ מיטמא בפנים עד שיכניס ראשו ורובו והוא (ט"ס וצ"ל) עד שישהא כדי השתחוי' מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחוי' (והוא ט"ס וצ"ל) עד שיכניס ראשו ורובו נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים נשמעינה מן הדא השתחוה או ששהה כדי השתחוי' וכיון ששהה לאו כמי שהכניס ראשו ורובו ותימר עד שישהא כדי השתחוי' וכא עד שישהא כדי השתחוי' פי' אי ס"ד דנטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים כחוץ מדמינן לה א"כ קשי' אמאי תנינן סתמא או ששהה כדי השתחוי' הא זימנין משכח"ל דאפי' בלא שיעור השתחוי' אלא בשהה מעט שהוא כדי הכנסת ראשו ורובו חייב וכגון שנכנס לפני ולפנים דבשהי' כל שהוא מתחייב עכ"ל וא"כ פירש בהיפך דאם נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים נמי בעינן שיעור השתחוי' וא"כ צריך לפי"ז ה"נ לפרש אהא דקאמר ואפי' מקודש לקודש יהא ענוש כרת וע"ז משני כיי דתנינן תמן השתחווה או ששהא כדי השתחוי' (פי' וא"כ דווקא ששהה כדי השתחוי') ומשמע אפי' נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים אלא מחמת ששהה ובסמוך יתבאר עוד בזה]:
עוד (שם) עד כמה היא שיעור השתחויה ר' סימון בשם ריב"ל עד כדי ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו ר' אבהו מוסיף עד הודו לה' כי טוב כו' וכתב הפ"מ הכא מפרש כדאמר בבבלי פ"ב דשבועות (ד' ט"ז) והכא בפ"ב שם (בה"ג) גרים ר' סימון בשם ריב"ל עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו כו' וע"כ דהא דהתם ודהכא אידי ואידי חד שיעורא הוא כי היכי דלא ליפלגו הסוגיות אהדדי ולחד מ"ד גופיה עכ"ל והוא תמוה דאיך הוי חד שיעורא דריב"ל סובר דכדי שאילת שלום הוי שיעור השתחוי' וה"ק כדי שיעור ששה תיבות וכן הקשה הק"ע:
ובאמת הוא חמוה דאמאי לא תירץ כמו שפירש הוא בעצמו על הא דאיתא התם בירושלמי פ"ב דשבועות (ה"ג) דאיתא התם שיעור השתחוי' עשר אמות האיך עבידא כו' עד כמה היא השתחוי' ר' סימון בשם ריב"ל אמר עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו וכתב הפ"מ עד כמה היא השתחוי' לעיל פי' כמה שיעור שהי' בכדי השתחוי' והכא קא מפרש השתחוה דקתני דחייב אפי' לא שהה ועד כמה השתחוי' דקאמר עכ"ל. וא"כ הי' יכול לתרץ הכא נמי דהא דקאמר רשב"ל דהשיעור הוא כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו הוא על השתחוי' עצמה והא דקאמר עד כדי ויכרעו אפים ארצה הוא שיעור שהי' בכדי השתחוי' וכמו דאיתא בש"ס דילן בשבועות (ד' ט"ו) אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי חוץ אבל כלפי פנים אע"ג דלא שהה וה"ק השתחוה כלפי פנים או ששהה כדי השתחויה בהך השתחוואה דכלפי חוץ חייב היכי דמי השתחוי' דאית בה שהי' והשתחואה דלית בה שהי' דלית בה שהי' זו כריעה בעלמא דאית בה שהי' פישוט ידים ורגלים וכמה שיעור שהי' פליגי בה כו' חד אמר כמימרי' דהאי פסוקא כו' וא"כ איפשר לומר דהירושלמי פ"ב דשבועות דקאמר ריב"ל כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו הוא על השתחויה דלית בה שהי' והא דקאמר הכא כמה היא שיעור השתחואה ר' סימון בשם ריב"ל עד כדי ויכרעו אפים ארצה הוא על השתחויי' דאית בה שיעור שהי' ולקמן פ"ה יתבאר בזה]:.