דף ל"ט (ס' פ"ט דתרומות) ר' אבהו בשם ר"י שתילי תרומה שנטמאו (צ"ל שתילין שנטמאו) שותלן ועושה אותם תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו ר' אבהו בשם רבי יוחנן תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותם תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו ר"נ ר"י בשם ר"א סוחטן עד כו' אמרין רשב"ל פליג מה בין לקולא בין לחומרא (ט"ס וצ"ל לקולא או לחומרא) אין תימר לקולא ניחא אין תימר לחומרא הא תנינן עד שיגום את האוכלין עכ"ל (ופי' המפרש מה לקולא או לחומרא על איזה דבר פליג אי נימא דפליג ארישא דאפי' לא נקרא עליהם שם תרומה קודם שנטמאו אסור לשותלן כו' ואקולתו פליג או אסיפא פליג אפי' נטמאו אחר שקרא עליהם שם תרומה לא נדחו ואחומרא פליג והא תנינן עד שיגום את האוכלין ש"מ דנדחו דאל"כ לא יתחייב לגומם שהרי מותר לעשותן השתא לכתחילה תרומה אלא ודאי אקולתו דר"י פליג עכ"ל ויותר הי' נראה להגיה אין תימר לחומרא ניחא (פי' שרשב"ל מחמיר ניחא אין תימר לקולא הא תנן עד שיגום את האוכלין וכן הגיה הגר"א):
[אך מה שכתב המהרא"פ דהאיבעי' של הירושלמי אם לחומרא פליג דאפי' נטמאו מקודם אסור לעשותן תרומה אח"כ ולי נראה לכאורה דהספק אם לחומרא פליג היינו על הא דאמר ר' אבהו מים שנטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם הי' מי חג מעיקרן כבר נדחו וכן אמר ר"ז ר' יוסי בשם ר' אבהו סוחטן עד פחות כו' ויינו כשר לנסכים וע"ז פליג ר"ל דאפי' נטמאו תחילה כבר נדחו מנסכים כיון דס"ל דיחוי מעיקרא הוה דיחוי א"כ נדחו מנסכים אפי' נטמאו מקודם משום דיש דיחוי אצל קדשים בשלמא בתרומה לא שייך דיחוי ועוד דלשיטת הירושלמי ס"ל דאין דיחוי אצל מצות כמו שאבאר לקמן שיטת הירושלמי והא דאמר שתילין שנטמאו שותלן ועושה אותן תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו היינו לא משום דיחוי אלא משום דאין זריעה לתרומה דמעלה עשו כמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) דכמו דאין זריעה להקדש הכא נמי אין זריעה לתרומה וע"כ פליג לחומרא דאפילו נטמאו תחילה אין לעשותם נסכים:
וכמו דאמרינן בירושלמי הכל מודים כו' שאינו מביא ממנה גזירים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה לולב מצות כגבוה הם או אינו כגבוה אין תימר כגבוה הן מביא אין תימר אינו כגבוה אינו מביא פשיטא שהוא מביא שאין מצות כגבוה הן ועיין בע"ג (דף מ"ז) דמיבעי לי' יש דיחוי אצל מצות או לא וא"כ פשיטא לי' לר"ל שאין דיחוי אצל מצות אבל לקדשים יש דיחוי וכן משמע בירושלמי (פ"ק דביכורים) פשיטא הדא מילתא מכר לו פירות ושייר לו קרקע המוכר אינו יכול להביא מפני שאין לו פירות והמפרש כתב דגרסינן הלוקח אינו יכול להביא שאין לו קרקע וא"צ לזה אלא דקאמר דהמוכר א"צ להביא משום שאין לו פירות (פי' אע"ג דקי"ל דקנין פירות אינו כקנין הגוף עיין בס' ע"י (דף ט"ו) מה שביארתי שם) וע"ז אומר חזר ולקחן מהו כו' הדא אמרה חזר ולקחה ממנו מביא (פי' משום דאין דיחוי אצל מצות):
בפשיטות יש לפרש הא דבעי אם פליג ר"ל לחומרא הוא על הא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו והטעם משום מעלה דתרומה מטמא משקה עם האוכל ולא אמרינן בהו משקין מפקד פקידי כמו שפירש רש"י בפסחים (דף ל"ד) אבל אם הי' חולין לא נטמאו דמשקין מפקד פקידי וע"ז בעי לה אם פליג ר"ל לחומרא דנטמאו אפי' בעודם חולין כמו דאמרינן בפסחים א ל"ג) א"ל ר"ח מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכי טומאה שבהן להיכן הלכה אלמא קסבר משקין מבלע בליעי וכיון דאטמי לי' אוכלא איטמי לה משקין א"כ אפי' בעודם חולין ג"כ נטמאו וזה הפי' ניחא יותר ועיין בפסחים (דף ל"ד) לא שמיעא לכו הא דאמר ר"ל משמי' דר' הושעי' מי החג שנטמאו השיקן ואח"כ הקדישן טהורים הקדישן ואח"כ השיקן טמאים. ועיין בסוכה (דף ל"ג) בענין כל שבידו לא הוה דיחוי ע"ש]: