ליטרא בצלים של מ"ר שנטעה והרי היא כעשר ליטרין הרי אלו חייבת במעשרות ואותו מ"ר שלהן הוא מפריש על תרומת מעשר ועל מה שנטע. איפשר לומר שהפי' הוא דקמ"ל דאע"ג דהתוס' חייב מדאורייתא והליטרא בצלים אינו חייב רק מדרבנן. וכמו דאיתא בפ"ז דנדרים (דף נ"ז) ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת להו כולה אלמא אתי גידולין ומבטלין העיקר ומשני דילמא לחומרא שאני וכן הירושלמי סובר נמי דצריך לעשר לפי כולה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דערלה) דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו. ומשמע מהא דהא דגידולין מבטלין העיקר היינו לחומרא וכמו דמסיים (שם) בירושלמי ליטרא בצלים שנטעה והרי בה עשר ליטרין כו' חייבת במעשרות וחוזר ופודה את מ"ש שנטעה אלמא דאזלינן לחומרא וע"כ חייבת במעשרות. ואפ"ה פודה את מ"ש. וא"כ כיון שהוא רק לחומרא א"כ לא יכול לעשר מיני' ובי' וכמו שכתב הר"ן וז"ל ובמה שפירשתי לא קשי' לן הכא דמקשי הכא חומרא דאתי לידי קולא דאי מעשר מינה ובה. דילמא מעשר מהעיקר על הגידולין. והוי מן הפטור על החיוב ואי מעשר עלה ממקום אחר ה"ל מרבה מעשרותיו. דלא קשי' כלל הואיל דאין גידולין מעלין את העיקר ה"ל גידולין כעיקר כיון דמיני' רבו. והך ליטרא עיקרה וגידולי' פטורין מדינא וכי מעשר מינה ובה ליכא למיחש כלל:
[ובכה"ג איתא בירושלמי (פ"ק דערלה) ר"ז בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפי' מוסיף כמה אסור ולוקין עליו בכזית א"ר מיישא לר' זירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא. הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. והכא אתון אמרין לוקין עליו בכזית ולוקה לפי חשבון שיש בו א"ר יונה כאן מחמת עצמו הוא וכאן מחמת הסיפוק הוא (פי' שהקשה לו דבתרתין מילין סותרים זא"ז דהכא את אמרת דאין גידולי איסור מעלין את האיסור פי' דאין גידולין מבטלין את העיקר אבל אעפ"כ אין נחשבין הגידולין להיות כעיקר וא"כ איך אמר דאתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר לוקין עליו בכזית ואמאי אינו לוקה לפי חשבון. וא"כ למאי דמשני דאם מחמת עצמו הוא חי לוקין עליו בכזית א"כ משמע דכיון דאין גידולין מבטלין העיקר. נחשבין הגידולין כמו העיקר גופא וכמו שכתב הר"ן ודוק. אבל הרא"ש כתב שם ונראה דאפי' למ"ד אין בילה בדבר יבש הכא מודה דיש בילה כי היניקה ולחלוחית הקרקע מבלבל יחד ותורם ומעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו]:
וע"כ אמר ליטרא בצלים של מ"ר שנטעה והרי בה עשר ליטרין הרי אלו חייב' במעשרות ואותו מ"ר הוא מפריש על תרומת מעשר ועל מה שנטע ואיפשר שצ"ל הוא מפריש עליו ועל מה שנטע. (פי' אע"ג דהוי כמפריש מן הפטור על החיוב ואיפשר לומר דסבר יש בילה או כמו שתירץ הר"ן (וכמו שהבאתי מהירושלמי) דכיון דאין גידולין מבטלין העיקר הוי גידולין כעיקר עצמו וגידולין נמי פטורין מדינא:
ובירושלמי (ספ"ז דתרומות) ר' חנינא תורתא בשם ר' ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו כיון שרבה עליו החדש מותר התיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר. ודבר שאין זרעו כלה אסור. ואעפ"י שרבה עליו החדש ר"ז כדעתי' דאמר ר"ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור עכ"ל
וא"כ ר' חנינא תורתי' סובר דגידולין מבטלין את העיקר אפי' לקולא כמו דאיתא בנדרים (ד' מ"ז) פשט לי' ק הדא דאר"ח תורתא א"ר ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עיקרו מותר א"ל ר' ירמי' שביק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין דאמר ר' אבהו א"ריוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אעפ"י שהוסיפו מאתים אסור ואמר ר' שמואל ב"נ אר"י בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור הדר אתא לקמי' דרבי אמי ופשיט לו מן הדא דאר"י ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא דאתי גידולין ומבטלין עיקר דילמא לחומרא שאני כו' וא"כ הא דאר"ז תורתא דבצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שרבה עליו החדש מותר ס"ל דגידולין מבטלין את העיקר אפי' לקולא ובמ"א יתבאר. ודע דהא דאמרינן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה ואמרין במנחות (ד' ע') דזהו דווקא בבצל דהיינו זריעתו. אבל אם קצר שיבלין ולא דשן אלא עישרן ושתלן הוי בעי דלא אפשיטא אם חייב לעשר גם העיקר משום דלאו היינו זריעתו וע"כ נקט בירושלמי דווקא בצל ודוק: