אתם פרט לתורם שאינו שלו. מה את עביד לה כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו. נשמעינה מן הדא הפקיר כריו ומירחו וחזר וזכה בו אין תעבדיני' כתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה. ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה (פי' דמיבעי לי' אם הטעם בתורם של חבירו הוא דווקא מחמת שהוא תורם של חבירו. אבל אם תורם מן ההפקר ש"ד. או כתורם שאינו שלו. וע"כ אינו יכול לתרום מן ההפקר ג"כ. וע"ז אומר נשמעינה מן הדא הפקיר כריו ומירחו וחזר וזכה בו. אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתי תרומה דהא הפקר אינו שלו ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה דהא הכא לא הוי של חבירו. [ועיין בספרי ע"י (סי' ט"ז) ובס' א"ה (ד' ל"א) ושם הקשיתי דלכאורה הפקר פוטר מתרומה אח"כ ג"כ. ועיי"ש מה שתירצתי ע"ז וכעת נראה לי להגיה בירושלמי (וכצ"ל) מירחו והפקיר כריו וחזר וזכה כו' דהא הפקר אינו פוטר רק בשעת מירוח. אבל אם הפקיר לאחר מירוח אין ההפקר פוטר כיון שכבר נתחייב. ועיין תוספו' ב"מ (דף כ"ג) ועיין לקמן (פ"ו דתרומות) מה שביארתי שם באורך ומה שהקשיתי מהירושלמי (פ"ב דפסחים ה"ג) ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ועיין בביאורי הירושלמי בסוף יומא הא דקאמר נבילה ותרומה מאכילין אותו תרומה. טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. דאמאי לא קאמר נבילה וטבל. כמו שאומר טבל ושביעית דלא נוכל לומר טבל ונבילה. דהיינו אם יש לפניו כזית טבל וכזית נבילה. דבזה איפשר לומר דיפריש מכזית טבל תרומה ות"מ. וא"כ לא ישאר רק חצי שיעור. ולא נוכל לומר באחר שאינו יכול להפריש. דאי אמרינן דיכול להפריש מן ההפקר אע"ג שאינו שלו. א"כ יכול להפריש בודאי בחולה דהותר לו לאכול מפני פיקוח נפש. דלכאורה לא גרע מהפקר ועיין בספרי ע"י (ס' ט"ו) שהארכתי בזה ודוק. אבל בשביעית נוכל לומר טבל ושביעית. דאפי' אם יפריש ישאר חצי זית. והוה עשה ובשביעית ג"כ אינו עובר רק בעשה על כל הכזית ועיין תוס' שבת (ד' צ"א) ובמ"א הארכתי בזה. ועיין בירושלמי (פ"ק דביכורים) האונס והגנב והגזלן בזמן שהבעלים מרדפין אחריהם אין תרומתן תרומה כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא זה תורם ולא זה תורם (פי' הבעלים לפי שאין ברשותן והגזלן לפי שאינו שלו) ר' אסי בשם ר' יוחנן אפי' הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה וא"כ לכאורה כיון שהבעלים אינם יכולים להפריש אעפ"י שהוא שלהם רק שאינו ברשותן. א"כ לכאורה כש"כ שאינו יכול להפריש מן ההפקר. אך איפשר לחלק דהא מ"מ יכול לזכות רב הונא אמר אם כשנשבע הביא עדים הי' עומדת באיבוס כבר גזלתי' שבועה וע"כ כיון שמן הדין קנה אותה בשבועה ואינו מחוייב לשלם רק מחמת שהודה אח"כ מחוייב לשלם קרן וחומש ואשם וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) אלא אמר רבא כל הודה לא שנא טוען טענת אבד כו' לא אמר רב דהא כתיב והתודה כו' וע"כ הוי כמו שחייבתו התורה לא מחמת מלוה ראשונה וע"כ אין שביעית משמטתו:
[ובזה איפשר ליישב מה דאיתא בירושלמי ב"ק (פ"ט ה"ג) חילפא אמר נשבע לו קודם פסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה ועיין במ"ל ברמב"ם פ"ב מה' גזילה ואבידה ה"ה) שהשיג מזה על הרש"ל עיין שם ולפי מה שביארתי איפשר לומר דהירושלמי אזיל לטעמי' דס"ל דשבועה קונה ועוד דהא בש"ס דילן נמי אמרינן בב"ק (ד' ק"ו) והאמר אילפא שבועה קונה שבועה הוא דקני אבל כפירה לא כו' מאי שבועה קונה כדר"ה אמר רב דאמר ר"ה א"ר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמין ממון ע"כ כיון שקנה קודם הפסח והא שצריך לשלם לו חמץ יפה הוא מחמת שחייבה התורה בתשלומין וכמו דאמרין בב"ק (ד' ק"ו) כל הודה כו' לא אמר רב דהא כתיב והתודה ואמרינן בב"ק א ס"ו) איתיבי' רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עלי' הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש ואי ס"ד יאוש קונה אמאי אומר לו הרי שלך לפניך כו' וה"נ כיון שקנה בשבועה לשיטת הירושלמי וכמו שביארתי ע"כ אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך וע"כ אמר חילפא נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה אבל לשיטת הש"ס דילן דשבועה אינו קונה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) ע"כ איפשר שאפילו נשבע לו קודם הפסח יכול לומר לו הרי שלך לפניך ובמ"א יתבאר ועיין במ"ל שם]: בהם ועיין בנדרים (ד' ל"ד) ברא"ש שם מה שכתב בשם הר"א ממיץ. משא"כ הכא שאינו יכול ליטול מיד הגזלן ודוק]: