אמר ר' עקיבא מנין כו' מתניתין כמאן דאמר עבודה כוכבי' כנדה ומשמשי' כנדה ותנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כו' תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ בנאו. והא תנינן ג' בתים הן תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) תיפתר במשתחוה לבית עצמו (והא שאמר תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו (כצ"ל) תיפתר במשתחוה לבית עצמו) דאמר ר' זעירא רב הונא בשם רב המשתחוה לבית אסרו (וכן איתא בפ"ג דעבודת כוכבים) ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו א"ר זעירא הוי רבנן פליגי מאן דאמר אסרו מועלין בו (פי' מאן דאמר אסרו סובר דבית הוי כתלוש וע"כ מועלין בו) ומ"ד לא אסרו אין מועלין בו והוא שט"ס וצ"ל) ומ"ד אין מועלין בו לא אסרו (פי' ר' יוחנן שסובר דאין מועלין בו וא"כ סובר דהוי כמחובר) לא אסרו (פי' דהוי כמחובר וע"כ לא אסרו) ובכאן (צ"ל) והא תנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כו' (פי' וא"כ קשי' לר' יוחנן דכיון דאמר אין מועלין בו א"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ בנאו (וא"כ נאסר בתלוש) והא תנינן ג' הן (פי' וקשיא לר' יוחנן דאמר אין מועלין בו וא"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין ואין מזין כו' ואינה פוסלת המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא וההן בית לאו כמו שחקקו ואח"כ חיברו (פי' וא"כ ה"ל כמחובר ואמאי אמר רב דהמשתחוה לבית אסרו) פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן (פי' וא"כ הוי כמו שחקקו ואח"כ חיברו):
שם (בירושלמי) ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה כו' והנה יש (ט"ס) בהגירסא שבכאן (וצ"ל) כמו דאיתא (בפ"ג דעבודת כוכבים) לית הדא פליגא על ריש לקיש דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מותרת וכן סברינן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין ד"ה אסור וגם שם (ט"ס וצ"ל ומר ר' יודן אבוי דר' מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמו שעתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן (פי' ובהא מודה ר"ל שאסור) ואח"כ צריך לומר ואפילו על דר' יוחנן לית הדא פליגא דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה אסורה לא כן סברין מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר (פי' והכא כמו שאינו עתיד להחזירן לכליין). ואין לתרץ כמו דאמר תחילה דכיון שמונחין במקומן הוי כמו שהוא עתיד להחזירן לכליין. מ"מ תהא פליגא על ריש לקיש דהא להאי לישנא פליג ר"ל אפילו בעתיד להחזירן לכליין ובכאן צריך לומר תיפתר שנשתחווה לכל אבן ואבן (וא"כ לא הוי עבודת כוכבים שנשתברה כלל). וכן כתבו התוס' בשבת (ד' פ"ב) בד"ה אבניו כו' ואפי' למ"ד כו' שנשתברה מותרת הא מוקי לה בירושלמי כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן ודו"ק: