שם (ה"ו) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן ואמרינן בגמ' ר' חגי בעי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה (פי' אם לא ידע שכבה אם הוי מוקצה) חברייא בעו כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה. א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד התיב ר' אלעזר הרי שמן בנר הרי בעינו הוא ואינו בהכנו. ומשני. לכן נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר (וע"כ הוי מוקצה) התיב ריש לקיש הרי חטין בזריעה בעינן הן ואינו בהכנו. ומשני לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע (פי' וע"כ הוי מוקצה) התיבון הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים (והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' מ"ה) בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן חטים שזרעו בקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו כו') התיב ר' ירמיה הרי עיטורי סוכה הרי בעינן הן ואינן בהכנן שנייא היא דאמר ר' אבמרי אחוי דר' יוסי כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מיכן והילך בהכנו הן. התיב ר' חיננה הרי מוכין שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן (ועיין שבת (ד' מ"ח) מוכין שטמן בהן כו' ובירו' (פ"ד דשבת ה"א) תני ר' חלפתא כו' מוכין כו') ומשני הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באוכלין (פי' דהא דאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו פי' הוא באוכלין אבל מוכין לא הוי אוכלין) התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו הרי הוא בעינו ואינו בהכנו הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי משני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין דהא מוקצה שיבש ולא נגע בו דהיינו שאין הבעלים מכירים וכמו דאמרינן בריש ביצה (ה"א) נעשה כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים (פי' גרוגרות שנתייבשו) וא"כ הוא ראוי אך שאין הבעלים מכירים וברפ"ד דביצה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מוקצה שיבש אסור ליגע בו הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן בביצה (ד' כ"ו) מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר) ואם כן מיירי באוכלים ואם כן מאי הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין [והנה הק"ע גריס הכא במקצתן ומה דאת אמר תמן בכולן והוא דוחק גם הפ"מ פי' בדוחק גדול דר' יוחנן קאמר בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין ומוכין דמי לאוכלים שבא מבע"ח והוא דוחק גדול גם בגליון גריס הכא בכלים פירש ומה דאיתמר תמן באוכלים פי' מוקצה שיבש דהיינו גרוגרות וצימוקים דהואיל והן מסריחות קודם אין עליהם תורת אוכל כלל וגם זה דוחק].
ע"כ נראה לי שפי' הירושלמי כך הוא דהתיב ר' חנינא הרי מוכן שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלים דבאוכלים אמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אבל לא בכלים. וע"ז קאמר התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש כו' והוא משום דסבר ר' נסא דהאי דאמר דר' יוחנן מיירי באוכלין היינו מה שאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו היינו באוכלין וע"ז אמר ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד וקאי על מוכין שנתפזרו. וע"ז התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש והרי הוא בעינו ואינו בהכנו. אעפ"י שהוא בעינו דהא יבשו וחזי לאוכלים ואעפ"כ מפני שלא ידע בו הוה מוקצה שאין הבעלים מכירים בו ע"כ הוי מוקצה וא"כ מאי קאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו. וע"ז השיב לו כמו דמשני תחילה הכח באוכלים (פי' אפי' מה שאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואיל בהכנו אלא דבר א' האי דבר א' היינו ג"כ באוכלים ולא מיירי הכא בכלים כלל וא"כ מה שאמר אלא דבר א' היינו מוקצהשיבש דאע"ג דהוא ראוי לאכול והרי הוא בעינו כמו שהיה בתחילה אף קודם השבת אעפ"כ כיון שלא ידע בו הוי שלא מן המוכן וזהו הדבר א' שאמר ולא מיירי הכא בכלים כלל וע"כ ניחא מה דהביא הירושלמי הא דאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד. והאי דבר א' הוא מוקצה שיבש ולא נגע בו דהיינו שלא ידעו הבעלים שיבש דהיינו מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו שהוא אסור לשיטת הירושלמי וא"כ נפשטה הא דבעי ר' חגי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה דהא א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד דהיינו מוקצה שיבש ולא ידעו הבעלים א"כ ה"נ אע"ג דכבה מבעוד יום אך כיון שנתודע לו משחשיכה ע"כ הוי מוקצה. והא דקאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו איפשר לומר דהיינו למעט משקין שזבו דאסור ליגע דהן וכמו דאמרי' לעיל (פרק א' ה"ט) מהו ליגע במושך רבנן דקסרין אמרין אתפלגין ר' יוחנן וריב"ח ר' יוחנן אמר אסור כו' וע"ז אומר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד לאפוקי משקין שזבו דאינו בעינו: