(שם ה"ג) הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין כו' ובגמ' בעון קומי ר' בא היך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו אלא כר"ש דר"ש אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר אמר לן תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו אמר ר' יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאילו לא שאמרת לו שיבא האיך היה מתכפר לו כו' חברי' בעון קומי רבי יוסי לא כן אמר ר"י בשם רשב"י מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח אמר לון תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח עכ"ל:
והנה הירושלמי הזה צרי' ביאור, ובספרי נ"י (דרוש ז') הארכתי בזה ותמהתי שם על פי' הק"ע. ובארתי שם הירושלמי וכן ביארתי בספרי א"ה ובס' שפת הנחל (דרוש ז') על אופן זה:
וכעת נראה לי לבאר בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאת בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו שהגירסא צ"ל כן האיך מה דאת אמר השוחט חטאתו בשבת כיפר כמו דאיתא בירושלמי (ואין צריך להגיה) ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו (צ"ל) יצא ידי קרעו:
והוא דהירושלמי סובר דהא דצריך להביא אחרת היינו על שבת ששחט חטאתו בשבת דעל חטאו שחטא בתחילה כבר נתכפר אך שצריך להביא אחרת על ששחט חטאתו בשבת. וזהו דווקא אם כיפר והיינו שכיפר וזורק את הדם אבל אם לא יכפר דהיינו שלא יזרוק את הדם א"כ לא תיקן וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) א"ל ר"ה ב"ח לברי' כי אזלית לקמי' דר' זריקא בעי מיני' לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו מה תיקן אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו וא"כ אי אמרינן דלא כיפר ולא יניחו לו לזרוק את הדם אם שחטו בשבת א"כ נמצא שלא תיקן והוי מקלקל בחבורה ופטור וכמו דאמרינן בירושלמי בעירובין (פ"י ה"ב) דתני כל המקלקלין פטורין חוץ ממבעיר והעושה חבורה בר קפרא אמר אפי' אינו צריך לדם אינו צריך לאפר א"ר יוחנן והוא שיהא צריך לדם או לאפר וא"כ אם לא כיפר א"כ לא תיקן. ואם לא יזרוק את הדם אם עלו ירדו וכמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ד) ר' יהודה אומר שנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא חוץ לקלעים אם עלתה תרד וא"כ אם לא כיפר וא"כ לא יזרוק את הדם א"כ אם עלו ירדו דהוי כמו נשפך הדם (וכן פסק הרמב"ם כר' יהודה) וא"כ לא יתחייב ע"ז חטאת והירושלמי לא סבר כשיטת הש"ס דילן דמסיק בפסחים שתיקן להוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי דזה לא הוי תיקון לשיטת הירושלמי ולא סבר לה כהך ברייתא דתני' השוחט בשבת בחוץ כו' חייב שלש חטאת:
וכ"ת א"כ לא יתיישב לשיטת הירושלמי הא דתנן השוחט ונמצא טריפה בסתר פטו' הא בגלוי חייב מה תיקן איפשר לומר שהוא כמו שיתבאר בירושלמי בפסחים (ספ"ו ה"ו) הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש הוא ר' אחא בר יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש הוא:
[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהירושלמי משני דאמאי חייב אם נמצא טריפה בגלוי הא ר"מ סובר דאם טעה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה פטור א"כ אמאי חייב אם נמצא טריפה בגלוי הא טעה בדבר מצוה. וע"ז משני דר"ש היא (פי' שסובר דטעה בדבר מצוה אם לא עשה מצוה חייב אך שקשה על זה הפי' דהא הירושלמי משני תחילה לענין שחטו ונמצא בעל מום. דר"מ סובר דחייב והוא מפני שאין דרכו להתחלף וע"ז פריך הרי עגל אין דרכו להתחלף (פי' הא עגל ג"כ אין דרכו להתחלף) ואמר ר' אלעזר דברי ר"מ אפי' עגל וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) פוטר היה ר' מאיר אפי' בעגל של זבחי שלמים וע"ז משני שכן נצרכה לחלל והנה בזו רבו הפירושים שהק"ע מפרש דקאי אדלקמן שכן נצרכה לחלל (פי' אם נמצא טריפה בסתר דהיינו לפדות). והם כולם דחוקים למאוד ואני פירשתי בספרי נ"י שכן נצרכה לחלל דהיינו לעגלה ערופה וכל הפירושים הם דחוקים למאוד:
ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) שכן נצרכה לחולין והוא דהירושלמי מקשה על הא דמשני בעל מום אין דרכו להתחלף. וע"כ פריך עגל ג"כ אין דרכו להתחלף וע"ז משני שכן נצרכה לחולין (פי' הא דבעינן דרכו להתחלף היינו דוקא בחולין משום דלא טריד אבל בקדשים דטריד לא בעינן דרכו להתחלף אבל בעל מום לא טריד ולא מיחלף וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) אמר רב ביבי א"ר אלעזר פוטר הי' ר"מ אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח א"ל ר' זירא לרב ביבי והא א"ר יוחנן מודה הי' ר"מ בבעלי מומין א"ל בבעלי מומין לא טריד בהו והאי טרוד בי' בעא מיני' רבא מר"נ חולין לשם פסח מאי לי אמר ר' מאיר א"ל פוטר הי' ר"מ אפי' לשם פסח והא אמר ר' יוחנן מודה היה ר"מ בבעלי מומין בעלי מומין לא מיחלפי והני מיחלפי וטעמא דר"מ משום איחלופי ולא איחלופי והא אמר רב ביבי א"ר אלעזר פוטר הי' ר"מ אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח אלמא טעמא דר"מ משום דטריד א"ל טריד אע"ג דלא מיחליף מיחליף אע"ג דלא טריד לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מיחלף ולא מיטרד טריד:
וא"כ כיון שביארתי דהטעם בבעלי מומין הוא משום דלא מיטרד טריד ולא מיחלף א"כ בטריפה שבגלוי נמי הכי הוא וא"כ אמאי אמר ר' יוחנן דר"ש היא ועוד א"כ אמאי נמצא טריפה בסתר פטור כיון דר"ש היא א"כ אע"ג דלא עשה מצוה נמי פטור והתוס' בפסחים (ד' ע"ב) כתבו דהא דפטור אינו מחמת דהוא אנוס ועוד דמפני מה אומר ר' יעקב בר אחא כו' בשם רשב"ל דר"ש היא הא לר"ל אפילו לר"מ נמי בעינן דעשה מצוה וכמו דאמרינן שם רשב"ל אמר יש בעשותו מצוה וא"כ אמאי מוקים לה כר"ש]:
ע"כ נראה לי דהא דקאמר ר' יוחנן דאתי כר"ש הוא לתרץ קושי' הש"ס בפסחי' (ד' ע"ב) שחט ונמצא טריפ' בסתר פטו' הא בגלוי חייב מה תיקן. וע"ז אומר דר"ש היא והוא משום דאם נמצא טריפה בגלוי היינו שנתוודע שהי' טריפה מקודם שהקדישו. ור"ש סובר בתמורה (ד' י"ט) דכל מידי דלא חזי לגופי' לא נחתה לי' קדושת הגוף ואמרינן בתמורה (ד' י"ז) אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה. אמר לך שמואל דילמא הך תנא נמי סובר כל מילתא דלא חזי לגופה לא נחתה לי' קדושת הגוף ואמרינן בתמורה (ד' ל"ג) דר"ש סובר דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה ור"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילם לכלבים וכמו דתנן (פ"ג דמ"ש מי"א) צבי שלקחו בכסף מעשר יקבר ע"י עורו ר' שמעון אומר יפדה וכתב הר"מ דר"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ תיקן שיכול לפדותו להאכילו לכלבים והוי כמו דאמר ר' יוחנן דמתחייב בחובל וצריך לדם ופירש"י בשבת (ד' ק"ו) חובל וצריך לכלבו פי' רש"י בצריך לדם היוצא מן החבלה לכלבו ואם מקלקל הוא אצל נחבל מתקן הוא אצל כלבו וא"כ לא קשי' דמה תיקן בטריפה. וע"כ ניחא דנמצא טריפה בסתר פטור לא מטעם אונס אלא מחמ' דלא יכול לידע דילמ' נטרפה אחר שהקדיש'. אבל אם נמצאת טריפה בגלוי א"כ איפשר דנתודע דהי' טריפה מקודם שהקדישו וא"כ תיקן וע"כ חייב ולפי"ז איפשר לומר דהא דתנן שחטו ונמצא בעל מום היינו גמי בבעל מום מעיקרו: וע"כ תיקן שיכול לפדותו וכמו דאמרינן בתמורה (ד' נ"ב) דבעל מום מעיקרא לא בעי העמדה והערכה ובזה ניחא מה דליתא בירושלמי דאתי כר"ע אלא דכיון דהוי בעל מום מעיקרו יכול לפדותו דלא בעי העמדה והערכה ודו"ק:
וא"כ מוכח מזה דהירושלמי לא ס"ל כשיטת הש"ס דילן דהוי תיקון שהוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי אלא דבשחטו שלא לאוכליו ונמצא בעל מום הוא משום דאם עלה לא ירד וע"ז אומר דהשוחט בשבת כיפר ומביא אחרת (פי' דכיפר החטא שהביא עליו החטאת ומביא אחרת על ששחטו החטאת בשבת):
וע"ז אומר כמה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא יצא ידי קרעו משום דהיה סבור דהטעם דהקורע על מתו פטור הוא משום דאמרו חכמים שלא יצא ידו קרעו דאם יצא ידי קרעו יהיה מתקן ויהי' חייב חטאת וע"כ אמרו דלא יצא ידי קרעו וע"ז בעי קומי ר' בא כמה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת על זה ששחט בשבתא ולא חששו לזה שא"כ יחלל שבת במה ששחט בשבת דהוי מתקן דהא יזרק הדם וראוי הבשר לאכילת כהנים ג"כ. ואמאי לא נימא דלא כיפר ולא יזרוק הדם וא"כ כיון דחכמים אין מניחים אותו לזרוק הדם א"כ הוי כמו שנשפך הדם וא"כ אם עלה ירד דהא קיי"ל כר' יהודה דאם נשפך הדם ירד וא"כ לא חטא בשבת כלל וא"כ ראינו דלא חששו חכמים לזה ואעפ"כ כיפר וא"כ אמאי חששו חכמים בקריעה ואמרו שלא יצא ידי קריעה כדי שלא יחלל שבת דהוי מקלקל:
וע"ז אומר אלא כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וא"כ אפי' יצא ידי קריעה נמי אינו חייב דמה שיצא ידי קריעה אעפ"כ לא הוי צורך בגופו של דבר.
וע"ז אמר המן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו (פי' דתמן הוא גרם לעצמו במה ששחט בשבת וא"כ לא חכמים גרמו לו אלא שהוא גרם לעצמו וע"כ לא חששו רבנן לזה אם יזרוק אבל הכא את גרמת לו פי' שמחמת מצות קריעה שהוא מדרבנן יהי' חייב חטאת. וע"כ לא רצו חכמים שמחמת מצות קריעה שהיא מדרבנן יתחייב חטאת וע"כ אמרו שלא יצא ידי קריעה כדי שלא יגרמו לו לחלל שבת:
וע"ז אמר ר' יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאלולי אמרת לו שכיפר (כצ"ל) האיך היה מתכפר לו וע"ז אומר ר' יוסי אפי' תמן את גרמת לו שאלולי שאמרת לו שכיפר האיך הי' מתכפר לו דלאחר ששחט בשבת בא לשאול אם יזרוק בשבת דזריקה בשבת הוי שבות וכמו דאמרינן בביצה (ד' כ') כבשי עצרת ששחטו שלא לשמן כו' ואם היה שבה לא יזרוק ואם זרק הורצה וא"כ חכמים שאמרו שיזרוק הם גורמים לו שיהי' מחלל שבת וא"כ אמאי אמרינן דיזרוק הא הם גורמים לו שיחלל שבת ואעפ"כ אמרו שיזרוק אעפ"י שע"י זה יחלל שבת וא"כ הכא נמי יצא ידי קריעה ע"ז אומר הוי צורך מימר דר"ש היא וא"כ איפשר לומר דיצא ידי קריעה ואעפ"כ פטור דאעפ"י שיצא ידי קריעה אפ"ה הוי מלאכה שא"צ לגופה
וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) דמתקן להוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי א"כ אפילו לא יזרוק נמי אין תקנה דמ"מ הוי מתקן וע"כ ליתא להא בש"ס דילן דאם לא יזרוק לא יבוא לידי חיוב חטאת דמ"מ חייב חטאת וכל זה הוא לשיטת הירו' שסובר דתיקון דנבילה ואבר מן החי לא הוי תקון וכמו שביארתי ודו"ק:
ודע דלפי מה שביארתי הירושלמי דפסחים (פ"ו ה"ו) איפשר לפרש הירושלמי דפסחים (שם) שכן נצרכה לחלל ולא נצטרך להגיה והוא דאמר ר' יוסי אין סבור ר"א כר' יוחנן אתי היא דא"ר יוחנן בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף פי בשאר קדשים אבל בעל מום אין דרכו להתחלף כלל וע"כ אעפ"י דר' יוחנן סובר דלר"מ לא בעינן עשה מצוה אעפ"כ אין דרכו להתחלף כלל והא דקאמר שכף נצרכה לחלל הוא ענין בפני עצמו וקאי על בעל מום דמה תיקן (ולא ניחא לאוקמי כר"ע שסובר דבעלי מומין אם עלו לא ירדו) וע"ז אומר שכן נצרכה לחלל (פי' לפדות) דהירושלמי סובר דמתניתין מיירי שנמצא בעל מום קודם שהקדישו ובעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה והא דקאמר שכן נצרכה לחלל ולא לפדות היינו כיון שסובר דמיירי שנמצא בעל מום קודם שהקדיש דאל"ה בעי העמדה והערכה וא"כ הוא רק קדוש קדושת דמים כיון דהוי בעל מום מעיקרו וע"ז אמר שכן נצרכה לחלל כמו שמחללין קדשי בדק הבית ודו"ק:
וע"ז אומר הא בגלוי חייב (פי' בטריפה דקאמר שנמצא טריפה בסתר אבל בגלוי חייב) וא"כ קשה דמה תיקן בזה דאפי' הוי טריפה מעיקרא הא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דפסחים ה"ג) חמישית כר' יהודה (פי' וחמץ בשעה חמישית שאסור באכילה ומותר בהנאה הקדישו מוקדש הקדש דמים עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה אלא לאכילה בלבד) אמר לון ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין כו' הקדשו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' וע"ז אמר הא בגלוי חייב ואמאי חייב הא אינו מתקן. ע"ז אומר ר' יוחנן דר"ש היא (פי' שסובר ר"ש דפודין אה הקדשים להאכילן לכלבים ומיירי שנמצא טריפה מעיקרא) ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש היא (ואעפ"כ יש חילוק בין ר' יוחנן לר"ש בין לקיש דלר' יוחנן צריך לומר דר"ש היא בב' דברים והיינו ר"ש שאומר דכל מידי דלא חזי לגופי'לא נחתי לי' קדושת הגוף וא"כ קדוש רק להקדש דמים (ולא בעי העמדה והערכה) ועוד דר"ש דאמר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולר"ל אתי אפילו כרבנן דר"ל לטעמי' שסובר בתמורה (ד' ל"ג) דקדשי מזבח לא בעי העמדה והערכה וא"כ איכא למימר אפי' בשנטרפה אח"כ אעפ"כ לא בעי העמדה והערכה וכן בבעל מום נמי איפשר דמיירי שנמצא אח"כ וקודם שזבח לא בעי העמדה והערכה. אך דאתי כר"ש שסובר דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים ודו"ק: