שם (ה"ב) כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר המושיט והזורק מזו לזו פטור בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היה עבודת הלוים ובגמ' רב אמר לית כאן פטור אלא מותר על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר ועל דעתי' דשמואל למעלה מעשרה אסור:
והנה הק"ע נדחק בזה בפירושו ע"כ צריך לבאר והוא דרב סובר דלמעלה מעשרה מותר לגמרי אבל שמואל סובר דלמעלה מי' נמי אסור וכמו דאמרינן (ה"א) שמואל אמר לא שנו אלא למטה מעשרה אבל למעלה מעשרה אסור ובש"ס דילן (דף צ"ז) אמרינן ופליגא דר' חלקיה בר טוביה דאמר ר' חלקיה בר טוביה תוך שלשה ד"ה חייב למעלה מעשרה ד"ה פטור מג' ועד י' באנו למחלוקת ר' עקיבא ורבנן תניא נמי הכי בתוך ג' ד"ה חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות ואם היו רשויות שלו מותר לימא תיהוי תיובתא דרב דאיתמר שני בתים בשני צידי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההוא כגון דמידלי חד ומתתי חד דזימנין נפל ואתי לאתויי וא"כ לפי זה הא דאמרינן למעלה מעשרה שבות הוא משום חילוק רשויות דהיינו שזורק מרשותו לרשות חבירו וכן איתא בש"ע או"ח (סי' תש"ג) שני בתים בשני צידי רה"ר והם של אדם א' או של שנים ועירבו אם שניהם שוים מותר לזרוק מזה לזה וזהו כמו שסובר שמואל דלמעלה מעשרה הוי שבות משום חילוק רשויות אבל רב סובר שמותר לגמרי (ועיין שם במ"א):
[ובזה יתבאר הירושלמי עירובין (פ"ו ה"ז) עיקר דירה איכן היא ר' יונה אמר אתפלגין רב ושמואל חד אמר מקום פיתן וחד אמר במקום שינה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות הוי אומר במקום פיתן הוא והנה הק"ע נדחק בפירושו ופירש דקאי אהא דתנן פ' בכל מערבין (ד' ל"ב) נתנו באיל למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב כו' והוא תמוה דהא אמרינן בירושלמי (פ"י דעירובין ה"ז) היה מופלג רב ושמואל חד אמר נותן נסר וחד אמר נועץ קנה כו' מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות הוא דין אמר נותן נסר כו' וא"כ מוכח דלא כהק"ע:
ע"כ נראה לי דכיון דשמואל סובר דלמעלה מעשרה שבות והוא משום חילוק רשויות א"כ מוכח שסובר דמקום פיתא גרים והוא דצריך לבאר אם מקום לינה גורם ולא מקום פיתא א"כ איך תיקנו עירובי חצירות ע"י פת וא"כ צריך לומר שסובר דעירוב הוא משום קני' וכמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ט) אמר שמואל עירוב משום קנין וא"ת מפני מה אין קונין במעה מפני שאינה מצויה בערבי שבתות כו' וא"כ כיון דעירוב משום קנין ע"כ אעפ"י דמקום לינה גורם כמו שסובר הש"ס דילן בעירובין (ד' ע"ג) דשמואל סובר דמקום לינה גורם אפ"ה הוי עירוב ע"י פת כיון דעירוב משום קנין שמקנים הרשויות שלהם. והא דאין קונין במעה משום דאינה מצויה בערבי שבתות ואפי' היכא דעירב במעה נמי לא מהני דגזירה שמא יאמרו מעה עיקר אבל למ"ד דמקום פיתא גורם א"כ העירוב כיון שהוא ע"י פת א"כ הוי כאילו כולהו הכא דיירי:
והנה אם העירוב הוא משום דירה א"כ כיון דכולהו הכא דיירי א"כ האויר ג"כ נמשך למקום הדירה והוי כאילו אינם מחולקים אפי' באויר שהוא למעלה מעשרה אבל אם העירוב משום קנין א"כ באויר לא שוים קנין. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלמא דאין אויר נתפס בקנין ועיין בב"ב (ד' קמ"ז) שכיב מרע כו' וא"כ איך מהני העירוב אם עירב משום קנין אלא ודאי דעירוב הוא משום דירה וע"כ ממילא נמשך האויר אחר הדירה ואם כן איך מהני העירוב כיון דמקום לינה עיקר אלא וודאי דמקום פיתא עיקר:
וע"ז אומר בירושלמי שם דרב ושמואל חד אמר במקום פיתן וחד אמר במקום לינה כו' מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. (פי' שרשויות חלוקות למעלה מעשרה ואין לטלטל מזו לזו רק על ידי עירוב והוי דו אמר במקום פיתן היא מתניתא וסובר הירושלמי דתלי בזה דאם מקום פיתן עיקר א"כ העירוב הוא משום דירה אבל אם מקום לינה עיקר א"כ העירוב משוםקנין וקנין לא מהני לאויר כמו שביארתי ולשיטת הש"ס דילן דאמר שמואל בעירובין (דף מ"ט) דעירוב משום קנין לא קשה דהא לפי שיטת הש"ס דילן סובר שמואל דמקום לינה גורם ולשיטת הירושלמי סובר שמואל דמקום פיתא גרים וסובר דלשיטת שמואל עירוב משום דירה. ועוד דלשיטת הש"ס דילן לא תלי בהכי דאפי' לשמואל שסובר דמקום לינה גרים ועירוב משום קנין ואפ"ה סובר שמואל דאדם אוסר על חבירו דרך אויר בעירובין (ד' פ"ה) אמר רב יהודה אמר שמואל בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה זה מוציא זיז כל שהוא וממלא כו' ורב יהודה דידיה אמר אפילו קניא א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב הא אמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ואפ"ה סובר דמשום קנין ושיטת הש"ס דילן דכיון דמקנין המקומות ממילא אין חלוקים באויר ולא תלי בזה אם עירוב משום קנין או משום דירה ועי' בעירובין (ד' מ"ט) מאי בינייהו כו' ובש"ס דילן (ד' פ"ה) א"ל רבינא לרבא מי אמר רב הכי והא איתמר כו' ועי' תוס' בד"ה ומי אמר רב כו' ודו"ק]: