שם (ה"ו) הנוטל צפרניו זו בזו כו' וכן הגודלת כו' ר' אבהו בשם ריב"ח הגודלת חייבת משום בונה ואתיא כההיא דאמר ר' יוחנן כו' באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. א"ר זעירא לא מסתברא דלא משום אריג (פי' דחייבת משום אריג ולא משום בונה) מחלפא שיטתיה דר' זעירא דתמן אמר ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג והק"ע לח גריס באדם וכן הוא בשבת (דף סד) שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר כו' ועיין פירש"י שם). א"ר זעירא לא טווי אריג הוא (ופי' הק"ע אין זו טוי' דדמי לאריג) ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) אמר ר' זעירא לא טוי אריג הוא ופירש דהוי טוי ולא אריג ואם כן איך אמר רבי זעירא דהגודלת חייבת משום אריג) כאן במרובה וכאן במועט (פי' הא דאמר רבי זעירא דחייב משום טווי) במועט. דהיינו שאינו קולע רק שלש נימין:
וע"ז אומר הדא דאת אמר באדם אבל בבהמה טהור כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדוק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה טהור (ופירש הק"ע הדא דאת אמר דמטמא משום אריג דווקא כשהוא קולע לאדם אבל בבהמה או לצורך בהמה לא מיקרי אריג וטהור דתכשיטי בהמה אין מקבלים טומאה]. והוא דוחק דהא תחילה לא קאמר אלא אם הגודלת חייב משום בונה. או משום אריג וכל זה הוא רק לענין שבת אבל לא לענין טומאה:
ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) אחר דמשני כאן במרובה וכאן במועט דרבי זעירא בג' נימין סובר דאינו אריג אלא טוי אבל ביותר משלש נימין הוי אריג ולרבי יוחנן אפי' בשלש נימין הוי אריג וא"כ היכן מצינו דשיעור מועט הוי אריג [וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף מג) ת"ר אריג כל שהוא טמא ותכשיט כל שהוא טמא אריג ותכשיט כל שהוא טמא וכתבו התוס' בד"ה אריג ותכשיט (פי' חצי אריג וחצי תכשיט טמא מכאן משמע דמכל מקום בענין שיעורא קצת דאם לא כן חציו דכל שהוא מאי הוי ואם כן אריג בעי שיעור קצת]:
וע"ז אומר כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדוק בה את המרציפין לתלותה בצואר בהמה טהור ובכאן וצ"ל) הא דאת אמר כו' (כצ"ל) הדא דאת אמר בבהמה אבל באדם טמא (פי' דהא תני העושה פסיקא לילבב כו' להדוק בה את המרציפין כו' וא"כ הוא אריג כל שהוא ואפ"ה אינו טהור אלא משום דעשוי לבהמה אבל לאדם טמא וא"כ מוכח דאריג לא בעי שיעורא רבה. וע"כ אומר ר' יוחנן דהקולע שלש נימין חייב משום אריג ור' זעירא לא פליג אלא בקולע שלש נימין דלא הוי אריג אלא טוי אבל ביותר הוי אריג: וע"ז אומר כהדא דתני כו' הדא דאת אמר בבהמה אבל באדם טמא וא"כ מוכח אפילו שיעור מועט נמי הוי אריג. הדא דאת אמר בפשוטין אבל במקופלין בין באדם בין בבהמה טמא מפני שהן עיקרם עשויים לתכשיט אדם. וא"כ מוכח דאריג ותכשיט לא בעינן שיעורא רבה וכמו דאמרי' אריג כל שהוא ותכשיט כל שהוא טמא כו' ודו"ק: