שם (ה"ד) ועל הלכות ארץ כו' ולא כן אמר ר' זעירא כו' גזרו טומאה על ארץ כו' ועל כלי זכוכית כו' הלל ושמאי גזרו טומאה על טהרת ידים הנה בפ"ק דפסחים (ה"ו) אמרינן על דעתי' דר' יוחנן ניחא (פי' ר' יוחנן דאמר בין זה ובין זה דבר תורה ניחא) דמר ר' יוחנן ששה ספיקות הי' תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהם שריפה (צ"ל) על דעתי' דבר קפרא קשי' (פי' בר קפרא דאמר אם הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן) ר"ח סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה וקודם לאושא לא היה שריפה לדבריהן א"ל תיפתר שנטמא בכלי זכוכית ופריך לא כן אמר ר' זעירא ר' אבינא כו' גזרו טומאה על ארץ כו' ועל כלי זכוכית ר' יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על טהרת ידים ר' ירמי' סבר מימר ארץ כו' וכלי זכוכית תלויין ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלוי וכלי זכוכית שריפה והנה הק"ע הקשה דאמאי לא משני דולד הטומאה מדבריהן היינו בטומאת ידים דהא אמרינן בשבת (ד' ט"ז) דידים תחלת גזירתן לשריפה וא"כ ניחא דנטמא בטומאת ידים דתחילת גזירתן היה לשריפה וע"ז אמר ר' חנינא סגן הכהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה והיינו שנטמא טומאת ידים וכגון שנטמא חוץ למקדש דאין טומאת ידים במקדש כמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ט) ובגליון האריך שם הרבה בזה ולי נראה דהירושלמי לא סבר להא דאילפא דידים תחילת גזירתן לשריפה דהא לאילפא דאמר דטומאת ידים תחילת גזירתן לשריפה היינו ס דוקא ידים ולא דבר אחר וכמו דאמרי' בשבת (ד' ט"ו) אלא אתו אינהו גזרו כו' לשרוף כו' למימרא דחדא גזירתא הוי לשריפה והאמר אילפא ידים תחילת גזירתן לשריפה אלמא לאילפא דאמר דידים תחילת גזירתן לשריפה היינו דוקא בידים מדפריך והאמר אילפא וא"כ להירושלמי דקאמר דכלי זכוכית הי' תחילת גזירתן לשריפה א"כ לא סבר להא דאילפא וע"כ סובר דבידים לא הי' תחילת גזירתן לשריפה רק בכלי זכוכית וע"כ אמר תיפתר שנטמא בכלי זכוכית ודו"ק: