ירושלמי נאמנים על הלקט כו' ועל מעשר עני בכל שנתו כו' ר' אלעזר דרומא בעא קומי ר' יוסי מתניתין דר"א אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון אמר ר' יוסי ד"ה היא שני' היא שאין אדם עושה בדבר ערוה והנה המפרש מהרא"פ פירש שמקשה דאיך הם נאמנים לומר דהוי של לקט כו'. וע"ז משני שאין אדם עושה בדבר שגנאי וחרפה לו לומר שהוא עני ונוטל לקט אם לא בודאי שהוא אמת אך באמת הוא דחוק מאוד דמה שייך זה להא דר"א דנאמן א על השני נאמן על הראשון ועיי"ש שנדחק בזה מאוד
ע"כ נראה לי לפרש שמקשה דאיך אמרינן דנאמן לומר דמעשר עני הוא וע"כ א"צ ליתן מעשרות מזה דכיון שהוא נוטל מעשר עני צריך להפריש מזה המעשר עני דמאי דדילמא לא הפריש מעשר ראשון וא"כ הוא טבול למעשר ולתרומת מעשר. וכמו שמקשה הירושלמי (פ"ד דדמאי) אמר פדוי הוא נאמן (פי אם חומר הע"ה על מעשר שני שהפריש שפדוי הוא נאמן ומקשה מתניתין דר"א היא דר"א אומר הנאמן לשני נאמן לראשון (ופי' המפרש דתני נאמן אעפ"י שיש לחוש שיש במ"ש זה מעשר ראשון). וע"ז משני אמר ר' יוסי ד"ה היא עשו אותה כתוספת הביכורים מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטור מן הדמאי אף זה נאכלת משום שני ופטור מן הראשון וזה ניחא דווקא במעשר שני דהוי קודש וע"כ הוי כתוספת הביכורים ופטור מן הדמאי אבל במעשר עני איך פטור מן המעשרות אם אינו לוקח מחבר. דהא המעשר עני טבול למעשר ראשון. וע"ז בעא קומי ר' יוסי מתניתין דר"א היא דר"א אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון והטעם הוא כמו דאמרינן שם מפני שאינו חשוד להקדים. דאם אינו מפריש מעשר ראשון א"כ מקדים מעשר שני לראשון וע"כ הכא נמי כיון שמפריש מעשר עני מסתמא הפריש מעשר ראשון דאם לא הפריש מעשר ראשון א"כ מקדים מעשר עני למעשר ראשון אבל לרבנן קשי' דאיך נאמן לומר מעשר עני ואינו צריך להפריש מעשר דילמא הוא טבול למ"ר ולת"מ:
אך לכאורה קשי' דמה מקשה הירושלמי הא תנן (רפ"ג דדמאי) מאכילין את העניים דמאי וא"כ כיון שהוא עני פטור מן הדמאי אך באמת שיטת הירושלמי דהא דאמרינן מאכילין את העניים היינו לחד מ"ד בעניים חבירים. והא מאכילין את העניים דמאי היינו שמותר ליתן לו דמאי אבל הוא מחוייב לעשר. ועיין בשנות אלי' שכתב שם היוצא לנו מזאת המשנה לשיטת הירושלמי דעניים בעצמם אינם רשאים לאכול דמאי רק דהתירו לבעה"ב שרשאי לחלק והם יתקנו בעצמם (ובגמ' דילן בעירובין (ד' ל"א) על הא דמערבין בדמאי מפרש משום דאי בעי הוה מפקר לנכסי' וחזי לי' עיין שם משמע בפשיטות דעני רשאי לאכול דמאי) ואע"ג דר' יוסי קאמר התם בעניי ע"ה היא מתניתא וא"כ משמע דסובר כשיטת הש"ס דילן דעניים פטורים לגמרי וא"כ איך אמרינן ר' אלעזר דרומא בעא קומי ר' יוסי מתניתין דר"א היא הא לר' יוסי לא קשה מידי אך איפשר לומר דמשמע ליה דנאמן לומר של מעשר עני הוא ואפילו אחר יכול ליקח ממנו ולאכול וע"כ מקשה מתניתין דר"א היא כו':
וע"ז א"ר יוסי ד"ה היא שני' היא שאין אדם עושה בדבר ערוה (והוא ט"ס וצ"ל שאין אדם עושה בדבר עבירה) פי' שאין אדם עושה מצוה בדבר עבירה. [או שצריך להגיה שאין אדם עושה מצוה בדבר עבירה] פי' כיון שמפריש מעשר עני ונותן לעני בודאי הפריש כל המעשרות. דאל"כ הוא עושה מצוה ליתן מעשר לעני ומכשילו [והא דתנן בפ"ג דדמאי גבאי צדקה ב"ש אומרים נותנים את המעושר לשאינו מעושר. אלמא דנותן צדקה מן שאינו מעושר התם לגבאים שמחזרים על צדקה. אבל הכא שנותן מעצמו מעשר עני לעני א"כ הוא נותן משום דרוצה לקיים מצות מעשר עני. ע"כ אינו עושה מצוה בדבר עבירה):
והא דאמרי רבנן דנאמן על השני אינו נאמן על הראשון וא"כ הוא עושה מצוה בדבר עבירה התם הוא אוכל בעצמו ואם לא יפריש נמצא שהוא טבול לכל. ע"כ מפריש מעשר שני כדי שלא יאכל טבל הטבול למעשר שני משום דמעשר שני לעצמו ויאכל בירושלים. אבל מ"מ חשוד הוא על מעשר ראשון דהא צריך ליתנם ללוי [ועיין שם מה שביארתי שם בירושלמי]. אבל ליתן מעשר עני אין אדם עושה מצוה בדבר עבירה ודוק: