ד' ל"ג ר"ז בשם ר"א ר"מ ור' יהודא שניהם אמרו דבר א' כמה דר"מ אמר הקוצר לשחת מפסיק כן ר' יהודא אומר הקוצר לשחת מפסיק כמה דר' יהודא אומר חיוב בפאה מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה מפסיק והוא ט"ס וצ"ל כמה דר"י אומר חיוב בפא' אינו מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה אינו מפסיק. ויתבאר עפ"י מאי דאמרי' במנחות (דף ע"א) אלא ר"מ כשיטת ר"י אמרה דאמר אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם התחיל משהביא שליש אסור וא"כ מדמי לה איסור קצירה קודם העומר להפסקת פאה דמה שמפסיק בפאה משום דלא הוי קצירה ע"כ מותר לקצור לפני העומר ומה שאינו מפסיק לפאה הוא משום דמיקרי קצירה. ע"כ אסור לקצור לפני העומר. וע"ז אמר ר"ז בשם ר"א ר"מ ור' יהודא אמרו דבר א' כמה דר"א אמר הקוצרלשחת מפסיק אם לא הביא שליש כן ר"י אומר הקוצר לשחת מפסיק (פי' כיון דס"ל דמותר לקצור לפני העומר א"כ סובר ר"י דמפסיק) וכמה דר"י אומר חיוב בפאה אינו, מפסיק והוא משום דסובר דאם הביא שליש אסור לקצור לפני העומר א"כ ס"ל דאינו מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה אינו מפסיק והוא משום דהוי אתחלתא דקצירה:
וע"כ נראה לי דנתחלפו השיטות בירושלמי הא דאיתא לקמן כיי דתנינן תמן א"ר יודן אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש. אבל אם הביא שליש אסור לקצור יקצור חייב בפיאה (צ"ל הא חייב בפיאה) ודבר שהוא חייב בפיאה אינו מפסיק והטעם הוא דכל שחייב בפאה הוא משום דהוי קצירה. וע"כ אם קצר משהביא שליש אינו מפסיק משום דהוי התחלת קצירה והא דלא קאמר דר"מ ס"ל כר"ש דאמר יקצור ויאכל אף משהביא שליש. איפשר לומר משום דר"ש קאי אקוצר לשחת ומאכיל לבהמה דאל"כ מהו הטעם דיקצור ויאכל אף משהביא שליש. אבל לר' יהודא קאמר דתלוי בהבאת שליש סובר הירושלמי דאין נ"מ דאפילו לאדם ג"כ מותר עד שלא הביא שליש. וע"כ קאמר דר"מ אמר כשיטת ר' יהודא [ודלא כהש"ס דילן דקאמר אימר דשמעת לר' יהודא לבהמה לאדם מי שמעת לי' כו']:
וע"ז אומר בירושלמי שם והא אשכחן דר"מ אומר חיוב בפיאה מפסיק כהדא דתני' אכלה גוביי קרסמוה נמלים שברתו הרוח או בהמה פטורה הכל מודים אם חרש מפסיק אם לא חרש אינו מפסיק. מני הכל מודים לאו ר"מ הדא אמרה מפני שהוא פיטור פיאה. אבל אם הוא חייב אפילו לא חרש מפסיק (פי' דמקשה על הא דקאמר דר"מ ור' יהודא שניהם אמרו דבר אחד דאם לא הביא שליש אינו מפסיק לר"מ משום דלא הוי קצירה כיון דשרי קודם העומר אבל אם הביא שליש ע"כ אינו מפסיק משום שהוא חייב בפיאה ודבר שחייב בפיאה מפסיק):
וע"כ פריך על זה הכלל דאדרבא הוא בהיפך דפיטור פיאה אינו מפסיק וחיוב פיאה מפסיק. וכמו דאמרי' לעיל שם בירושלמי מה פליג מה דמר רב בחיוב פיאה מה דמר ר' יוחנן בפיטור פיאה (פי' דחיוב פיאה מפסיק ופיטור פיאה אינו מפסיק) וכן אמרינן בירושלמי (ר' פ"ג דפיאה) אלו תנינן מתניתין ולא תני דבית ר' הוינן אמרין לא אמרנו אלא של בין הזיתים דבר שהוא חיוב בפיאה אבל דבר שהוא פיטור פיאה אף ב"ש מודים שהוא נותן פיאה אחת על הכל כו' אלמא דסבירא ליה להירושלמי דמה שהוא פיטור פיאה אינו מפסיק אבל חיוב פיאה מפסיק וע"ז אומר והא אשכחן דר"מ אומר חיוב פיאה מפסיק (פי' דדווקא חיוב פיאה מפסיק אבל פיטור פיאה אינו מפסיק:
וע"ז אומר כהדא דתני' אכלה גוביי קרסמוה נמלים שברתו הרוח או בהמה פטורה הכל מודים אם חרש מפסיק אם לא חרש אינו מפסיק הכל מודים ר"מ היא הדא אמרה מפני שהוא פיטור פיאה אבל, אם הוא חיוב אפילו לא חרש מפסיק.
והנה מוכח דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן במנחות (ד' ע"א) דאמרינן התם איתיבי' רבי אחא בר הונא לרבא אכלה חגב קרסמוה נמלים שברתו הרוח הכל מודים חרש מפסיק לא חרש אינו מפסיק. הכל מודים מאן ר"מ. אי אמרת בשלמא מתניתין בשלא הביא שליש ברייתא דחרש אין כשחרש לא כשהביא שליש. אלא אי אמרת מתניתין נמי בשהביא שליש. השתא ומה התם דקצירה אמר ר"מ לא שמה קצירה הכא לא כש"כ אלא ר"מ כשיטת ר' יהודא אמרה דאמר אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם הביא שליש אסור. וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן הטעם הוא דבעינן חרש לדברי הכל אפילו לר' מאיר הוא משום דהא דאכלה חגב דהכל מודים דחרש מפסיק לא חרש אינו מפסיק מיירי שהביא שליש:
אבל לשיטת הירושלמי משמע דסבירא ליה דהטעם דפיטור פיאה אינו מפסיק. והכא דאכלה חגב קרסמוה נמלים שברתו הרוח פטור מפיאה וכמו דתנן (ספ"ב דפיאה) שדה שקצרוה גוים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתו הרוח או בהמה פטורה. וע"כ כיון שהוא פיטור פיאה ע"כ בעינן דווקא חרש והוא משום שפיטור פיאה אינו מפסיק וע"ז אומר אכלה חגב קרסמוה נמלים שברתו הרוח הכל מודים חרש מפסיק לא חרש אינו מפסיק. וע"כ פריך דא"כ לא תלוי הפסקת פיאה בהיתר קצירה שלפני העומר דהתם פחות משליש מותר ואם הביא שליש אסור לדברי ר' יהודא משום דהוי קצירה. וא"כ איפשר לומר בהיפך דפחות משליש לא הוי הפסקה משום שהוא פיטור פיאה דפחות משליש לא הוי קצירה ועל כן אינו מפסיק. אבל יותר משליש הוי הפסקה.
אך שצריך להבין דמפני מה יותר משליש הוי הפסקה. כיון דמיירי לאדם וליכא למימר דסובר כמו ר"ש שסובר דיקצור ויאכל אף משהביא שליש דהא התם מיירי לבהמה וכמו שביארתי לעיל:
ע"כ נראה לי דהירושלמי לטעמי' דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דפיאה) ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתי' דר' מאיר כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר לח ויבש שני מינים הם כן ר"מ אומר לח ויבש שני מינים הם וכה"ג אמרינן בש"ס דילן במנחות (ד' ע"א) אלא כי אתא רב דימי אמר ר"מ כשיטת ר"ע רבו אמר אף לאדם נמי לא הוי קצירה דתנן המנמר את שדהו ושייר בו קלחים לחים. ר"ע אומר נותן פיאה לכל א' וא' וחכ"א מאחת על הכל ואמר רב יהודא אמר שמואל לא מחייב ר"ע אלא במנמר לקליות אבל במנמר לאוצר לא איני והא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מחייב הי' ר"ע אף במנמר לאוצר [ופי' רש"י ור"מ כשהביא שליש אית לי' דקצירה הוא כדקתני אכלה חגב כו'] סבר לה כותי' בחדא ופליג עלי' בחדא (פי' שסובר כר"ע דווקא בשלא הביא שליש אבל לא בשהביא שליש דאז הוי קצירה. עיי"ש ברש"י ותוס').
והטעם דצ"ל דסובר כותי' בחדא ופליג עלי' בחדא היינו באם הביא שליש הוא מחמת הקושי' של ר' אחא בר הונא מהא דאכלה חגב קרסמוה נמלים שברתו הרוח הכל מודים חרש מפסיק לא חרש אינו מפסיק וא"כ צריך לומר דמיירי בשהביא שליש ע"כ מודה ר"מ דבעינן דווקא חרש. אבל לשיטת הירושלמי הוא משום דהוי פיטור פיאה ופיטור פיאה אינו מפסיק ע"כ בעינן דווקא חרש:
וא"כ לא דמי להא דר' יהודא לענין שמותר לקצור לפני העומר קודם שהביא שליש דאדרבא פיטור פיאה אינו מפסיק. וע"כ אומר דאמר כשיטת ר"ע דלח ויבש שני מינים הן ומיירי ר"מ אפילו בשהביא שליש. והטעם משום דאזיל כשיטת ר"ע דכמו דר"ע אומר פיאה לכל אחד וא' הוא משום דלח ויבש שני מינים הן וע"כ ס"ל לר"מ גם כן דהקוצר לשחת מפסיק והוא משום שלח ויבש הוי שני מינים ועיין ברמב"ם (פ"ג מה' מ"ע ה' י"ב) השגת הראב"ד על הרמב"ם במה שכתב שם ומה שאמרו בגמרא ר' חייא בשם ר' יוחנן אתי' דר"מ כשיטת ר"ע דאמר לח ויבש שני מינים הן. ר"מ אומר כו' ולא ידעינן הא דרבי מאיר היכן הוא כו' וי"א דר"מ דפליג בקוצר לשחת שהוא מפסיק אעפ"י שלא חרש ומדמי מילתא למילתא עכ"ל. ולפי מה שביארתי מוכח מזה הירושלמי דס"ל כר"ע דלח ויבש שני מינים הן]:
והא דאמרינן בירושלמי ר' זעירא בעי כמה דר' יהודא אומר התחיל עד שלא הביא שליש ואפילו הביא שליש פטור מן הלקט ובהגהות הגר"א מגיה ואפילו הביא שליש מותר (פי' שמותר לקצור לפני העומר כן רמ"א התחיל עד שלא הביא שליש ואפי' הביא שליש פטור מן הלקט. פי' אם פטור מן הלקט אם התחיל עד שלא הבי שליש ואפילו משהביא שליש נמי. אלמא דהא דאמר ר' מאיר קוצר לשחת מפסיק מיירי בשלא הביא שליש הוא משום דר' זירא לטעמי' דאמרינן לעיל ר' זירא בשם ר"א ר"מ ור"י שניהם אמרו דבר א' כו'א"כ לדברי ר' זירא הא דאמר ר"מ הקוצר לשחת מפסיק היינו בשלא הביא שליש ע"כ בעי לה ר' זעירא לדברי ר"מ אם התחיל עד שלא הביא שליש אם פטור מן הלקט כו' אפי' אח"כ: