שם (ה"ה) מתניתין המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקיבה כו' ובגמ' כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים ועשרים וששה טהורין כו' הדא דאת אמר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה:
והנה הפ"מ כתב לעיל (פ"ג ה"ב) לא חילקו בהא בסוגיית הש"ס דילן ולא נמצא מבואר מזה ומשמע דס"ל דסתמא קתני תשב לזכר והוא הדין לטהרות (וזה דוחק לומר דלטהרות היינו לתרומה וקדשים):
והנה לכאורה איפשר לומר דהא דאמר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה וכל ספק בר"ה טהור וכמו שהקשו התוספות בבבא קמא ודף י"א) בד"ה דאין מקצת שלי' בלא ולד והקשו שם דהיכי מיירי אם ברה"י אפילו בספק ספיקא נמי טמא כו' ותירצו דמיירי לאוסרה על בעלה אבל לענין טהרות בר"ה טהור אפילו בחד ספיקא נמי והא דהש"ס דילן לא מחלק הוא כמו שביארתי דהש"ס דילן סובר דזה דספק טומאה בר"ה ספיקו טהו' אינו אלא בטומאה שהיא מחמת מגע אבל לא בטומאה שמחמת ראיה אבל הירו' דלא מחלק בהכי על כן אומר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה (ויש לדחות). אך כבר ביארתי לעיל דזה מיירי לענין טומאת מעל"ע דדיה שעתה משום דשמא היא נקיבה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש נדה) הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה אמר ר' יוסי טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק ועיין לעיל שהארכתי בזה דהש"ס דילן לא סבר הכי ודו"ק: