תמן תנינן ר"א אומר עד שיאמר שבוע' באחרונ' ר"ש אומ' עד שיאמר שבוע' על כל אחת ואחת אר"י דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטו' על השאר א"ר אבא אף ר"י מודה בה וכבר ביארתי בפ"ב דקידושין (ה"א) שר' יוחנן סובר דכיון דלר"ש לא הוי פרטא עד שיאמר שבועה לכל אחת א"כ מסתמא כוונתו שלא יעבור על השבועה אלא דווקא אם כולם הוא לשקר אבל אם נשבע באמת על החטים פטור על השאר וע"ז א"ר בא אף ר' יהודה מודה בה ואיפשר שצריך לגרוס אף ר' שמעון מודה בה (פי' שאין זה שייך לפלוגתא דר"י ור"ש שאפי' לדברי ר' שמעון אפי' אם קיים בא' מהן חייב על השני אלא דסובר דאם לא קיים הוי כללא ונפטר בקרבן א' עד שיאמר שבועה לכל א' וא') אך איפשר לפרש כפי הגירסא שלפני' אף ר' יהודה מודה בה (פי' דלר' יהודה שאומר דווין הוי כללא וע"כ אם נמצא שאין בידו חטים ג"כ פטור על השאר כיון דווין הוי כללא) והא דקאמר אף ר' יהודה מודה ולא ר"מ כמו שביארתי בריש נזיר דלר"מ בין ווין בין בלא ווין הוי כללא ופרטא כמו דאיתא (בפ"ט דגיטין ה"י) דלר"מ בין שאמר חטין שעורין כוסמין בין שאמר חיטה ושעורה וכוסמת כלל ופרט הוא (פי' דמצטרפין אם אין בכל אחת שוה פרוטה) נפרטין היינו שאם יש בכל א' שוה פרוטה הוי נפרטין ומתחייב על כל א' וא' וא"כ אם נמצא שאין בידו חטים ע"כ לא הוי כללא רק פרטא לר"מ ומתחייב על השאר אבל לר' יהודה איתא שם אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל שאין עמו פרט וע"כ אם נמצא שאין בידו חשים פטור על השאר נמי והא דקאמר נמצא שאין בידו חטים מהו שתחול על שאר המינים חברי' אמרין לא חלה ר' זעירא אמר חלה פליג על הא דא"ר יוחנן נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר ולקמן אומר במתפיס כו']:
וע"כ אומר בירושלמי נמצא שאין בידו חטים מהו שתחול עלי' שאר המינים חברי' אמרין לא חלה ר' זעירא אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה לחברי' (צ"ל ר' זעירא) האשה שנדרה בנזיר ושמע חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה הראשונה מותרת והשני' אסורה ר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה אף השני' מותרת מפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה הא לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשני' אסורה מה אם המן שאין שם עיקר נזירות את אומר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כש"כ מהו דא' ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר במתפיס באומר שעורין יהיו כחיטין כוסמין יהיו כחיטין כו' (פי' דמיבעי' לי' בירושלמי דלדברי ר"ש שאומר דכללא הוי אם כונתו שלא יעבור על השני' אם לא יעבור על הראשונה ג"כ וא"כ כיון שנמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר נמי דכוונתו הי' שלא יעבור רק על שניהם אבל אם באמת נשבע על הא' פטור על השני' וע"ז או' חברי' אמרין לא חלה דחברי' סברין דלר"ש שבועתו הי' על כולם ביחד ור"ז או' שאין זה שייך לפלוגתא דר"ש וע"ז מביא ראיה דר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ורוצה בה ע"כ אם הפיר לראשונה השני' נמי מותרת אבל בלא"ה אם אמרה ואני אע"ג דאמרה בוי"ו ואני וכמו דאמר בירושלמי (רפ"ד דנזיר) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני מאן תנא ווי"ם כר' יהודה ברם כר"מ אני אני וא"כ כיון דאמר ואני בוי"ו לר"ש הוי כמו כללא דהא לר"ש עד שיאמר שבועה לכל אחד ואפ"ה אם הפר לראשונה אפ"ה השני' אסורה אלמא דלא אמרינן דכוונת השני' הי' דווקא ביחד אלא דווקא אם אמרה הריני כמותה וכיוצא בה וע"ז אמר מה תמן שאין עיקר נזירות דהא כבר היפר לה אפ"ה חלה אם לא אמרה כמותה וכיוצא בה הכא שיש עיקר שבוע' אלא שנמצא שנשבע באמת שאין לו החיטין בוודאי חייב על השאר אעפ"י שבאמת נשבע על החיטין דאפי' לר"ש אין אנו אומרים שכוונתו שלא יעבור רק על שניהם ביחד וע"ז מקשה מהא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר ומשני במתפיס באומר שעורין יהיו כחיטין אבל בלא"ה אעפ"י דהוי כללא לר"ש היינו דאינו מתחייב אלא קרבן א' אפ"ה עובר על השבועה על כ"א בפ"ע: