שם (ה"י) מתני' הריני נזי' כשיהא לי בן ונזי' מאה יום נולד לו עד שבעי' יום לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחות משלשים יום ובגמ' פשיטא שסוף היום עולה לו ככולו תחילת היום מה שיעל' לו ככולו אחר שבעי' סותר שבעים לא אפי' מקצת הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו והנה הק"ע פירש פשיטא לי שאם נולד הבן באמצע היום שאותו המותר עד סוף היום נמנה לנזירות בנו ליום א' גם הפ"מ לא ביאר יפה וע"כ נראה לי לבאר והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן תנן נולד לו עד שבעים לא הפסיד כלום ואי' ס"ד עולה לכאן ולכאן איתגורי מיתגר אלא בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ומשום דקתני סיפא אחר שבעים סותר שבעים קתני רישא שבעים (ופי' התוס' דלא הי' לו לשנות לא הפסיד דהא איתגורי איתגר אלא משום דקתני סיפא הפסיד תנא רישא נמי לא הפסיד) וע"ז אומר בירושלמי פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו (נראה לי שהוא ט"ס) וצריך להגיה אינו עולה לו ככולו (פי' שזה ודאי שאין סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו) תחלת היום מה שיעלה ככולו (פי' שאם הי' סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו ותחילת היום עולה לו ככולו לנזירותו) וכמו רב דאמר יום שבעים עולה לכאן ולכאן א"כ איתגורי איתגר) תחלת היום מה שיעלה לו ככולו (פי' לנזירותו) ולאו מתניתא היא לאחר שבעים סותר שבעים לא אפי' מקצת (וא"כ קרי הפסד מה שהפסיד מקצת היום) א"כ ביום שבעים אם לא הי' עולה לנזירותו א"כ בתוך שבעים נמי הפסיד מקצתו אלא ודאי דבתוך שבעים גופא נמי עולה לנזירותו ע"ז אמר הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו וע"כ עולה לנזירות (ועיין בתוס' רע"ק על המשניות ודו"ק) (וע' לקמן (פ"ג ה"ה) אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום כו' תחילת היום עולה לו סוף היום אין עולה לו ושם יתבאר ודו"ק):