תני כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל אית תניי תני אסור ואית תניי תני מותר אמר רב חסדא מ"ד מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור בשאין שם רגל מתניתא פליגא על רב חסדא הרי שתכפוהו אביליו זה אח"ז ה"ז מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ויעשה אבל השני אצל הראשון כמי שהוא אנוס ויגלח הוי לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל כו'
והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור והק"ע והפ"מ נדחקו בזה. ע"כ צריך לבאר הירושלמי והוא דתני כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל (פי' כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד דהיינו הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית כו' מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל אית תני תני אסור ואית תניי תני מותר ואמר רב חסדא מאן דאמר מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור בשאין רגל (פי' כשיש בתוך אבילות רגל וברגל התירו הא דאלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' וע"כ מותר באבילות נמי אבל בשאין שם רגל ע"כ אסור באבילות):
והנה בש"ס דילן במוע"ק ודף י"ז) ת"ר כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן והתניא אסורין אמר רב חסדא אמר רב שילא כי תניא הכא מותרין בשתכפוהו אבליו אי בשהכפוהו אבליו מאי אירי' כל אלו שאמרו אפי' כולי עלמא נמי דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים הא איתמר עלה אמר רב חסדא בתער ולא במספרים במים ולא בנתר כו':
והנה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקא משני מאן דאמר מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור כשאין שם רגל (פי' דהא דתני מותר דכל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן היינו אם האבילות של שלשים הוא בתוך הרגל דהיינו שקברו ברגל דהרגל עולה למנין שלשים וכמו דאמרי'לקמן ר' אלעזר הורי לשמעון בר בא הרגל עולה למנין שלשים. א"ר יוסי אשכחן תלתין קודמין לשבעה אבל אם אין האבילות בתוך הרגל אפי' הני שמותרין לגלח במועד כגון הבא ממדינת הים כו' אפי' הכי אסורין בימי אבלן:
ואפשר לומר דהטעם הוא דכל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד כגון הבא ממדינת הים וכו' היינו משום דהא דאסור לגלח במועד הוא כמו דאמרינן במוע"ק (ד' י"ד) שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין וכן אמרינן בירושלמי (רפ"ג דמוע"ק) הא שאר כל בני אדם אסורין א"ר סימון גזרו עליהן שלא יכנסו לרגל מנוולין וע"כ כל שלא היו יכולין לגלח קודם הרגל כגון הבא ממדינת הים והיוצא מבית השבי' כו' ע"כ מותרין לגלח ברגל: אבל באבילות שאסורין לגלח מחמת האבילות ע"כ אפי' הני כגון הבא ממדינת הים כו' שלא היו יכולים לגלח קודם האבילות אעפ"כ אסורין לגלח בתוך שלשים של אבל:
והא שאומר בירושלמי דהא דמותר לגלח בתוך שלשים היינו כשיש שם רגל. והש"ס דילן לא משני הכי במוע"ק (ד' י"ז) דהא אמרינן שם אמר רב חסדא כי תני' ההיא דמותרין בשתכפוהו אבילות ע"כ נראה לי דפליגי בזה כמו שמחולקים הרמב"ן והרא"ש הביאם הטור יו"ד (ס' שצ"ט) שכתב והרגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגין ברגל וכתב הרמב"ן ולא מתורת הרגל לבד אסור בהן אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש בגדים מגוהצין חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומבית השבי' ומשאר דרכים שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס ומדין אבילות אסור בכולן כמו בחול כו' ומדברי הרא"ש יראה שאינו אסור כלל מתורת האבילות אלא מדברים האסורים לו ברגל:
ובזה יתבאר שהירושלמי סובר דכיון דהני כגון הבא ממדינת הים והיוצא כו' וכה"ג שהתירו להם חכמים ברגל ע"כ מותר אפי' אם חל אבילות של שלשים בתוך הרגל דאע"ג דהרגל עולה למנין שלשים כמו דאמרינן במוע"ק (ד' י"ח) בעא מיני' אביי מרבה קברו ברגל רגל עולה לו למנין שלשים כו' למנין שבעה לא קא מבעי' לי' דלא נהגו מצות שבעה ברגל כי קא מבעי' לי' למנין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל כו' איתיבי' הקובר את מתו ב' ימים קודם הרגל כו' ורגל עולה לו אעפ"כ אין רגל עולה רק מחמת שהוא אסור בלא"ה בתגלחת. אבל הני שמותרין לגלח ברגל כגון הבא ממדינת הים מותר ברגל אפי' בתוך שלשים של אבילות שכיון שמותרים ברגל א"כ אם יהא אסור מחמת שלשים של אבילות א"כ נהגא אבילות ברגל וע"כ מותר בהני שמותרין לגלח בתוך הרגל והוא כשיטת הרא"ש וע"כ משני דכל הני דמותרין לגלח במועד מותרין לגלח בתוך שלשים של אבל בשיש שם רגל היינו דכיון דמצד הרגל מותר מותר ג"כ אף שהוא אבל. דאם יהא אסור מחמת אבילות א"כ ינהוג אבילות ברגל
אבל הש"ס דילן סובר דהא דאמרינן דימי הרגל עולה למנין שלשים היינו דמהני שלשים ברגל אעפ"י שמצד הרגל מותר כגון בהא דבא ממדינת הים וכה"ג אפ"ה אסור מדין אבילות וכמו שכתב הרמב"ן וכן פסק בש"ע יו"ד וסי' שצ"ט סע' א') שכתב ורגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת הרגל לבד אסור בהן אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים כו' ונוטל צפרניו במספרים כו' והבא ממדינת הים ומבית השבי' כו' ומדין אבילות אסור בכולם כמו בחול עכ"ל]:
וע"כ לא משני בש"ס דילן במוע"ק (דף י"ז) אהא דאמר ת"ר כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן והתני' אסורים אמר רב חסדא אמר רב שילא כי תני' הכא מותרין בשתכפוהו אבליו כו' ולא משני כמו דמשני בירושלמי אמר רב חסדא מ"ד מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור בשאין שם רגל והוא משום דשיטת הש"ס דילן דכיון דשלשים נוהג ברגל ע"כ אפי' הני שמותרין מחמת הרגל אפ"ה אסורין מחמת אבילות (וכמו שכתב הרמב"ן ודו"ק:
ובזה יתבאר הא דאמר שם מתניתא פליגא על רב חסדא הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ויעשה אבל השני אצל אבל הראשון כמו שהוא אנוס ויגלח הוי לא איתאמרת אלא מפני כבוד הרגל. ונראה שצריך להגיה מתניתא מסייע לדרב חסדא (וכן הגיה הק"ע) הרי שתכפוהו אבליו כו' ויעשה אבל השני אצל אבל הראשון כמו שהוא אנוס ויגלח (פי' שמביא ראי' דלא התירו אנוס אלא במועד כמו דתנן ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' אבל באבל לא התירו אנוס וכמו שביארתי דבשלמא ברגל הא דאסור לגלח הוא שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולים וזהו דווקא כשהיו יכולים לגלח מתחילה אבל אם הי' אנוס קודם הרגל ע"כ הותר לו לגלח משא"כ באבל שאסור לגלח הוא משום אבילות אפי' אם הי' אנוס נמי אסור לגלח) וע"ז מביא ראי' מהא דתני' הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה ה"ז מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ויעשה אבל השני אצל אבל הראשון כמו שהוא אנוס ויגלח דהא הוא אנוס מחמת אבילות הראשון ולא הי' יכול לגלח אלא ודאי שלא התירו אנוס במועד וע"ז אומר הוי לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל (פי' דלא אתאמרת הא דכל אלו שאמרו מותרין לגלח בימי אבלן היינו במועד גופה דכיון דמצד הרגל מותר ע"כ אינו אסור מחמת אבילות דא"כ ינהוג אבילות ברגל דאין רגל עולה למנין שלשים אלא בתגלחת שאסור בלא"ה ברגל אבל אלו שמותרין מחמת הרגל מות' מחמת אבילות נמי):
ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי ר' שמואל בר רב יצחק בעי ניחא בתוך ז' בתוך ל' (פי' דמקשה דמה היא הראי' דילמא כי היכי דהתירו אנוס במועד לגלח התירו נמי אנוס באבילות ומאי דמקשה דיעשה אבל השני אצל הראשון כמו שהוא אנוס ויגלח דילמא לא התירו אנוס אלא בשלשים אבל לא בשבעה התיב ר' חנני' חברין דרבנן והא תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה (פי' ומנה תגלחת נמי בכלל ואם בתוך שלשים הוא אסור בתוך שבעה לא כש"כ לא איתאמרת אלא בשתכפוהו אבליו. אלא ודאי דמיירי בתכפוהו אבליו דבשלשים מותר ובשבעה אסור הדא אמרה שהוא מותר בשתכפוהו אבליו (פי' בשלשים). א"ר מתני' מ"ד אסור כדרכו במספרים (פי' דלעולם אנוס אסור בשלשים והא דמנה תגלחת בשבעה ואם בשלשים אסור לא כש"כ בשבעה הוא לענין הא דתני' הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה ה"ז מיקל בסכין ובמספרת זהו בשלשים מותר ובשבעה אסור) וא"כ הא דתנן כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן היינו בימי אבלן שהוא במועד דרגל עולה לו למנין שלשים וכמו שביארתי:
ובזה יתבאר הא דאמרינן שם שפם ונטילת צפרנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר מ"ד ברגל מותר בשיש שם רגל (עיין בק"ע ואפשר שא"צ להגיה וכמו שאפרש) דמ"ד ברגל מותר כשיש שם רגל פי' דקאי על אבל ג"כ אך כשיש שם רגל מותר באבל נמי והוא כמו דאמרינן במוע"ק (ד' י"ז) ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר אמר עולא הלכה כר' יהודה באבל והלכה כר' יוסי במועד וע"כ מותר ליטול צפרנים במועד אבל בימי אבלו אסור:
וע"כ אומר אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור וקא מפרש דשני הברייתות מיירי באבל והא דאמרו דברגל מותר היינו כשיש שם רגל והירושלמי אזיל לטעמי' כמו שביארתי לעיל שסובר דהא דאמרינן שימי הרגל עולה לו למנין שלשים היינו ממה שהוא אסור מחמת הרגל וא"כ בנטילת צפרנים שמותר מחמת הרגל אעפ"י שסובר דאבל אסור בנטילת צפרנים אעפ"כ ברגל מותר דהא דרגל עולה לו למנין שלשים היינו במה שהוא אסור מחמת הרגל כמו שביארתי שיטת הירושלמי (והוא כמו שכתב הרא"ש לשיטת הש"ס דילן) אבל לשיטת הש"ס דילן לפי מה שכתב הרמב"ן והובא בש"ע יו"ד (סי' שצ"ט) וכתב שאף בנטילת צפרנים שמותר לגלח מחמת הרגל ועיין ש"ע שם) אף על פי כן אסור מחמת המועד:
וע"ז אומר מ"ד ברגל אסור בשיש הערמה (פי' שהי' יכול ליטול השפם והצפרנים קודם הרגל וא"כ הוי כערמה). באבל מותר כשאין שם הערמה. ואיפשר לומר שאם הי' תחלה אבל א"כ אין כאן הערמה דהא לא הי' איפשר לו ליטול צפרנים ואח"כ הוא בתוך שלשים במועד. וא"כ הוא מותר מחמת המועד דהא מותר ליטול צפרניים במועד וע"כ אפילו בשלשים של אבל נמי מותר לשיטת הירושלמי:
וע"ז אומר רב חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן ר"ש בר אבא בשם ריב"ל הלכה כדברי המיקל באבל והוא כמו דאמרינן במוע"ק ושם) שמואל אמר הלכה כר' יוסי במועד ובאבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל וא"כ באבל נמי מותר כו' ודו"ק: