מתני' ר"מ אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר וחכ"א לא להקל אלא להחמיר כו'.
ואמרינן בגמ' תמן תנינן בהרת כגריס כו' ונולד לפסיון מחי' או שער לבן והלכה לה האום ר' עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה בתחילה ר"ע מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה בתחילה ומחליטין ומה ביניהן (פי' כיון דבין לרבנן ובין לר"ע טמא א"כ מאי נ"מ אם הוא טמא מעיקרא או שתיראה בתחילה) ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהן (פי' שהחילוק הוא בערב הרגל) ר' עקיבא אומר הי קדמיתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר (פי' משום שהוא טמא מעיקרא ורבנן אמרי חורי הוא (פי' משום שהיא נגע אחרת) ואת פוטרו מן הראשונה והיידא היא שלא להחמיר שאין את נזקק לו לשני' לא להקל ולא להחמיר (פי' והיידא היא שזהו המחלוקת של ר"מ שאמר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר וחכ"א לא להקל ולא להחמיר (פי' דפליגי ר"מ ורבנן בפלוגתא דר' עקיבא וחכמים דהיינו שהי' בהרת כגריס ופסת כגריס ונולד לפסיון מחי' או שער לבן דר"מ סובר דרואין להקל אבל לא להחמיר משום דסובר כחכמים דנגע אחרת היא וע"כ רואין להקל ואת פוטרו מן הראשונה אבל לא להחמיר (פי' שלא יאמר הכהן טמא הוא וכמו דאמרינן במוע"ק (ד' ז') וביום הראות בו יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן אמרו חתן שנולד לו נגע נותנים לו שבעת ימי המשתה לו לביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו שבעת ימי הרגל דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממינין לו לדבר הרשות כש"כ לדבר מצוה) וחכ"א לא להקל ולא להחמיר (משום שממילא טמא דהוי כנגע הראשונה) ר' יוסי בשם ר' אחא אתי דיחידאי דהכא כסתמא דתמן ר' עקיבא אומר הי קדמיתא כו'. וע"כ אומר אתי דיחידאה דהכא (פי' ר"מ שאומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר כסתמא דתמן ר' עקיבא אומר הי קדמיתא (והוא ט"ס וחילוף השורות יש כאן וכצ"ל) כסתמא דתמן דרבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה (פי' ע"כ רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר ודיחידאי כסתמא דהכא ורבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה (והוא ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל) ודיחידאי דתמן ר' עקיבא אומר היא קדמייתא (פי' שהוא יחידאה) כסתמא דהכא שאין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר (פי' כחכמים שאומרים הכא דאין נזקקין לו לא להחמיר ולא להקל).
עוד שם ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' אחא בין דיחידאה דהכא בין רבנן דהכא מודו לרבנן דתמן להקל אבל לא להחמיר (פי' בין ר"מ ובין חכמים מודו לרבנן דתמן דאמרי דתיראה בתחילה) תמן בשהלכה לה האום ברם הכא בשהלכו להם הסימנים והאום קיימת א"ר נראין דברי ר' יוסי במוסגר ודברי ר' מאיר במוחלט ר' זעירא אמר ימי הרגל ביניהן ר' עקיבא אומר היא קדמיתא והוא נכנס לעזרה ורבנן אמרי חורי היא ואינו נכנס לעזרה הא ר' עקיבא מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה תחילה ומה ביניהן שמואל אמר פריחה ביניהן ר' עקיבא אומר הי קדמיתא בפורח מן הטמא טהור ורבנן אמרי חורי היא בפורח מן הטהור טמא כו':
והנה הירושלמי הזה הוא תמוה והק"ע כתב מה ביניהן לא גרסינן לי' כו' גם הפ"מ נדחק בזה מאוד והפ"מ כתב אהא דקאמר לכנוס לעזרה איכא בינייהו ואע"ג דהמצורע אסור לכנוס לשלש מחנות עד שיטהר לרבותא אליבא דרבנן קמ"ל דאפי' לכנוס לעזרה מותר שהרי כל זמן שאינו רואה הנגע בחזקת טהור הוא ועוד פי' בדוחק על הא דקאמר הא ר' עקיבא מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה בתחילה ומה ביניהן ופי' בדוחק:
ע"כ נראה שיש כאן (ט"ס וחילוף השורות) ותחילה צריך לגרוס אחרי שאמר מתחילה ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהן ר"ע אומר הי קדמיתא כו' ואח"ז קודם המאמר של ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' אחא בין דיחידאי דהכא בין רבנן דהכא מודו צריך לגרוס אח"ז הא דאמר ר' זעירא ימי הרגל ביניהן כו' וכמו שאבאר לקמן ואח"ז צריך לגרוס ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' אחא בין דיחידאי דהכא בין רבנן דהכא מודו לרבנן דתמן להקל אבל לא להחמיר תמן בשהלכה לה האום ברם הכא בשהלכה לה הסימנים והאום קיימת ואח"כ אמר ר' נראין דברי ר' יוסי במוסגר ודברי ר' מאיר במוחלט ואח"ז צריך לגרוס הא ר' עקיבא מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה בתחילה מחליטין ומה ביניהן וע"כ אומר שמואל אמר פריחה ביניהן ר"ע אומר היא קדמיתא בפורח מן הטהור טמא ורבנן אמרי חורי היא בפורח מן הטהור טמא כו':
ובזה יתבאר הירושלמי והוא שר' יוחנן ור' זעירא סוברים דלא כשיטת הש"ס דילן דר"מ אמר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר זהו לא מצד שמחת הרגל רק שעיקר הטעם משום שברגל צריך להביא עולת ראי' ושלמי חגיגה וא"כ במאי קא מיפלגי ר' מאיר וחכמים ולא סברי כשיטת הש"ס דילן במוע"ק (ד' ז') דפליגי ר"מ וחכמים בהסגרתו דר"מ סובר דרואין אתהנגעים להקל אבל לא להחמיר ואי טהור א"ל טהור ואי טמא שתיק וחכמים אומרים לטהרו או לטמאו כתיב דכי חזי לי' דטמא לא מצי למישתק ודילמא הוי טמא ונמצא שמצערו במועד. ולשיטת הירושלמי דהיינו ר' יוחנן ור' זעירא לא פליגי בהכי וע"כ אמר ר' יוחנן ערב הרגל ביניהן ופליגי בפלוגתא דר"ע וחכמים דהיינו בהרת ופסת כגריס ונולד לה מחי' או שער לבן דר"ע מטמא משום דהוי כנגע ראשון וחכמים אומרים רואין בתחילה ומטהרו מן הראשונה ומצד נגע השני' אינו אומר טמא. וע"כ סובר ר"מ דרואים את הנגעים להקל אבל לא להחמיר ואין הפי' שהוא על צד הספק דאם טהור אומר טהור ואי טמא שתיק אלא שהדין כך הוא שמטהרו מן הראשונה ואינו מטמא מחמת השני' וחכמים סוברים דהיא הנגע הראשונה ע"ז אומרים לא להקל ולא להחמיר
והא דקאמר ר' יוחנן דערב הרגל ביניהן (פי' דזה דווקא בערב הרגל שאם הוא טמא א"כ הוא פטור מעולת ראי' ושלמי חגיגה) ור' יוחנן אזיל לטעמי' דס"ל בחגיגה (ד' ט') דכולם תשלומין לראשון וכן בירושלמי (ריש חגיגה) אמר ר' אילא מפסח השני למד ר' יוחנן כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין דראשון כן אמר הכא כל ז' תשלומין דראשון ר' הושעי' אמר כל ז' חובה:
וע"ז קאמר ר' יוחנן ערב הרגל ביניהן פי' שע"כ אומר ר"מ רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר דהיינו בפלוגת' דבהרת כו' וסובר כחכמים דאמרי תראה בתחילה דרבנן אמרי חורי הוא ואת פוטרו מן הראשונה וע"ז אתי דיחידאה דהכא כסתמא דתמן (פי' שאומרים דתראה בתחילה וע"כ סובר ר"מ דרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר כחכמים דהתם דאמרי שהיא נגע אחרת ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמא משום אחרונה דבכהן תלי מילתא וע"כ יוכל להביא קרבנותיו:
וע"כ אמר ר' יוחנן דערב הרגל ביניהן דאם הוא טמא בערב הרגל שאינו יכול להביא קרבנותיו אח"כ משום שכולן תשלומין דראשון אבל אם אירע לו בתוך ימי הרגל ותחילה הי' טהור אין בזה נ"מ לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' ה') על הא שכתבו התוס' בחגיגה (ד' ט') בד"ה כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני וצ"ע אם הי' פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן דחיובא רמיא עלי' בראשון ותו לא פקע מיני' אע"ג דהשתא לא חזי. או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעי' לא מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי לי' הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה וא"כ משמע מתוס' דזהו דווקא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אבל למ"ד דכולן תשלומין דראשון צריך להביא אעפ"י שנעשה חיגר אח"כ. רק הט"א הוכיח דלשיטת הש"ס דילן אפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה אינו חייב להביא מפני שהוא נעשה חיגר ואינו נעשה בר הבאה:
והנה כבר הוכחתי מהירושלמי (דריש חגיגה ה' א') הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה כו' וכתבתי שם דהירושלמי לטעמיה אזיל שסובר דלמאן דאמר תשלומין דראשון ע"כ אפי' נעשה חיגר אחר כך נמי צריך להביא:
[וכן נראה לי לבאר בירושלמי (דריש חגיגה] אמר ר' אילא מפסח השני למד ר' יוחנן כמה דר' יוחנן אמר תמן פסח שני תשלומין דראשון כן הוא אמר הכא כל ז' תשלומין לראשון ר' הושעי' אומר כל ז' חובה מה נפק מביניהן גר שנתגייר בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתיה דר' הושעי' חייב. אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתיה דר"י ור' הושעי' חייב (פי' אף בטמא כן פי' שביום הראשון היה טהור ואח"כ נטמא בשאר הימים וצריך להגיה על דעתיה דחזקיה ור"י חייב על דעתיה דר' הושעיה פטור (פי' שלחזקיה ור' יוחנן שסוברים דכל שבעה תשלומין לראשון א"כ אם נטמא אח"כ אף שאינו בר הבאה אעפ"כ חייב על דעתיה דר' הושעי' פטור (כצ"ל) פירוש שסובר דכל ז' חובה דהיינו שכולן תשלומין זה לזה וע"כ כיון שאינו בר הבאה אח"כ פטור]:.
גם ביארתי במ"א ששיטת הירושלמי דכל שהוא לתשלומין יש לתשלומין הדין כמו לעיקר וכמה שביארתי בכמה מקומות על הירושלמי דחגיגה (פ"ג ה"ד) דאיתא התם יום טבוח שחל להיות אחר השבת דר' יוחנן אמר של כל המשמרות (פי' דיהבינן להו הדין של הרגל דהעורות הוא של כל המשמרות ורשב"ל אמר של אותו המשמר (פי' דאין לתשלומין הדין של עיקר הרגל אע"ג שהוא לתשלומין וביארתי שם דלר' יוחנן כיון דיהבין לתשלומין כל הדין של הרגל וע"כ אם הי' טהור מתחילה אע"ג שאח"כ נעשה טמא אעפ"כ צריך להביא קרבנותיו מחמת שכולן תשלומין דראשון והי' תחילה בר הבאה:
וא"כ לר' יוחנן כל הפלוגתא דר"מ וחכמים בבהרת היינו דווקא בתחילת הרגל שאם יהי' טמא לא יוכל להביא אח"כ הקרבנות של ראי' וחגיגה אבל בתוך ימי הרגל כיון שכבר נתחייב א"כ צריך להביא אח"כ ואע"ג שהוא אינו בר הבאה ואינו יכול לכנוס לעזרה אעפ"כ יכול להביא קרבנותיו:
אך לכאורה אעפ"י שנטמא בתוך ימי הרגל לדברי חכמים שאומרים תראה בתחילה צריך לראות ולטהרו מן הראשונה ולא לטמאו מפני השני' בכדי שיוכל לאכול שלמי שמחה דההלל והשמחה שמונה אך כבר האריך בזה הט"א בתשובה (ס' ס"ה) דבשאר מיני שמחות נמי יוכל לצאת מן התורה והביא ראי' מהא דאמרינן בפסחים (ד' פ') איתמר היו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים אמר רב מטמאין א' מהם בשרץ ועולא אמר משלחין אחד מהם לדרך רחוקה ויטמאנו בשרץ קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויטמאוהו במת מדחהו אתה מחגיגתו השתא נמי מדחהו אתה מפסחו איפשר דעביד בשני במת נמי איפשר דעביד בז' דה"ל ח' שלו קסבר עולא כולן תשלומין דראשון דחזי בראשון חזי בכולהו וכל היכא דלא חזי בראשון לא חזי לכולן וכתב הט"א ואיכא למידק מנא לי' למימר דקסבר כולן תשלומין לראשון דילמא ס"ל כולן תשלומין זה לזה ואע"ג דלא חזי בראשון חזי בכולהו ודקאמר יטמאנו במת הוא משום דא"כ אתה מדחהו משלמי שמחה כל ששת ימי הפסח ואי איפשר לו לקיים מ"ע של ושמחת בחגך אלא ע"כ מצות עשה של ושמחת איפשר לקיים בכל מיני שמחות מן התורה כו' עיי"ש:
[וכן נראה לי מהירושלמי (דפ"ק דר"ה ה"א) אמר ר' יוסי בר' בון כל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא (פי' שהמצורע לאחר יום שביעי אומרים לו הבא מתניתין פליגא על ר' יוסי בר' בון כולהם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל (פי' דמתכוונים להביא קרבנותיהם ברגל) (והנה זה הברייתא הובא בש"ס דילן במוע"ק (ד' י"ז) ושם איתא כל אלו שאמרו מותרים בשלא היה להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורין נזיר ומצורע אעפ"י שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהם אבל בירושלמי איתא דכולהם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל אלמא דיכול להביא אפי' אחר יום השביעי נמי. ופריך ניחא נזיר מצורע לא מחוסר כיפורים הוא והא תנינן ההלל והשמחה שמונה פי' וא"כ בלאו"ה איך משהין ומביאין קרבנותיהם ברגל והא תנן ההלל והשמחה שמונה א"כ הם מבטלים ממצות שמחה והא דלא פריך מראי' וחגיגה איפשר לומר דדילמא סובר הברייתא דכולן תשלומין זה לזה וכר' הושעי' דאמר כל ז' חובה או כיון דמחוסר כיפורים יכול להביא ביום הראשון קרבנותיו ולהביא קרבנות ראי' וחגיגה והא דאינו מביא הוא מחמת שהוא רגל וא"כ הוי כמו שמעוכב מחמת היום וכל שהוא מעוכב מחמת היום יש לו תשלומין כמו שכתבו התוס' בחגיגה (ד' ב') אמר ר' חנני' בריה דרב הלל לא כבר איתותבת תמן ואמר ר' יוסי קיימא ר' אבדימא נחותא בכהנים ובשעיר אוף הכא בכהנים בשעיר וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע') משמחו בשעירי הרגלים]:
וא"כ משלמי שמחה שאינו יכול להקריב לא איכפת לן דהא יכול לשמוח בשאר שמחות בבשר וביין וכן נתקיים מצות שמחה בכהנים ובשעיר. וא"כ הא דתנן רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר וכמו דמוקי ר' יוחנן דפליגי בבהרת בנולד לו פסיון או שער לבן דרבי מאיר ס"ל כחכמים דנגע אחרת היא ועל כן מטהרו מן הראשונה ואינו מטמא משום נגע אחרון וע"כ יכול להביא קרבנותיו וע"כ מוקי ר' יוחנן בתחילת הרגל דאם הוא טמא בתחילת הרגל אז יתבטל מקרבנותיו ראיה וחגיגה אבל בתוך ימי הרגל לא פליגי ר"מ דרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר דכיון דכבר נתחייב בתחילת הרגל תו לא פקע וכמו שכתבו התוס' בחגיגה ולרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון בודאי חייב ואף לפי מה שכתב הט"א והוכיח משיטת הש"ס דילן דפטור אבל לשיטת הירושלמי כבר הוכחתי דחייב ע"כ מוקי ר' יוחנן הא דאמר ר"מ רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר בתחילת הרגל:
וע"ז אומר ר' זעירא אמר ימי הרגל ביניהן. וכמו שכתבתי תחילה שבכאן צריך לגרוס רבי זעירא אמר ימי הרגל ביניהן. ר' עקיבא אומר הי קדמיתא והוא נכנס לעזרה. והוא ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל) ר' עקיבא אומר הי קדמיתא ואינו נכנס לעזרה. ורבנן אמרי חורי היא ואינו נכנס לעזרה (והוא ט"ס וצ"ל) ונכנס לעזרה (פי' דרבי זעירא אומר דימי הרגל ביניהן (פי' אפי' אם אירע ברגל) וכי תימא אם כן נתחייב בקרבנותיו מתחילת הרגל וכולן תשלומין דראשון וא"כ אפי' אם לא יראה הכהן ויטהר אותו צריך להביא קרבנותיו וע"ז אמר ר' זעירא דמ"מ אף שהוא מחויב בקרבנות מחמת שכולן תשלומין דראשון מ"מ הוא טמא ואינו יכול לכנוס לעזרה ואע"ג דמחויב לשלח קרבנותיו אף שאינו בר הבאה מחמת שכולן תשלומין דראשון מ"מ אינו יכול ליכנס לעזרה. וא"כ אינו יכול להתראות בעזרה ובפרט לפי שיטת הירושלמי דב' מצות הן וכמו דאמרינן בירושלמי בריש חגיגה הכא חייבין בראיה כו' ואמרינן בגמ' מתניתין בראית קרבן אבל בראית פנים אפי' קטן חייב וא"כ סובר דראית פנים הוי מצוה לחוד דבזה חייב אפי' טף דגמר ראיה ראיה מהקהל. וא"כ אע"פ שיוכל לקיים הבאת קרבן ע"י אחר אף דאין ראוי לבוא מחמת שהוא טמא אפ"ה כיון דכולן תשלומין דראשון חייב אפ"ה אינו יכול לקיים ראית פנים בעזרה וע"כ אפי' בתוך ימי הרגל נמי פליגי ר"מ וחכמים דר"מ סובר דרואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר דהיינו בבהרת כגריס כו' ונולד לפסיון מחי' או שער לבן דר"מ סובר כחכמים דתראה בתחילה וא"כ נגע אחר הוא ע"כ מטהרו משום נגע הראשון ואינו מטמא משום נגע אחרון וחכמים סוברים כר' עקיבא דטמא משום דהוי נגע ראשון וע"כ הוא ממילא טמא:
וא"כ ר' זעירא מפרש כמו ר' יוחנן אלא דהחילוק ביניהם דר' יוחנן מוקי לה בתחילת הרגל ור' זירא מוקי לה בימי הרגל מחמת שאע"פ שחייב בקרבנות מחמת תחילת הרגל דסבירא ליה דכולן תשלומין דראשון אפ"ה רואים את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר משום לכנוס לעזרה דר' עקיבא אומר היא קדמיתא ואינו נכנס לעזרה (כצ"ל) ורבנן אמרי חורי היא ו נכנס לעזרה (כצ"ל) אבל גם ר' זירא סובר דפליגי ר"מ וחכמים בפלוגתא דרבנן ור"ע:
ואח"ז צריך לגרוס ר' יוסי בשם רבי בון בשם רב אחא בין דיחידאי דהכא ובין רבנן דהכא מודו לרבנן דתמן להקל אבל לא להחמיר (פירוש דלא פליגי כלל בפלוגתא דר"ע ורבנן דתמן בשהלכה לה האום ברם הכא כשהלכו להם הסימנים והאום קיימת (פי' דהוי נגע אחר לכ"ע וע"כ ר' מאיר סובר דרואים את הנגעים להקל אבל לא להחמיר פי' לטהר מן הראשונה ולא לטמא משום אחרונה וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר והוא אע"פ שבודאי נגע אחר הוא עכ"ז לטהרו או לטמאו כתיב. וכיון שאתה נזקק לטהרו צריך לזקוק לטמא וע"כ אין רואים את הנגעים כלל ואין הטעם משום קרבנות אלא משום שמחת ז. הרגל משום שאם אתה מטמאו במועד מצערו:
וע"ז מביא הברייתא אמר רבי נראין דברי ר"מ במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט. וא"כ אין הטעם משום קרבנות אלא דפליגי בצוותא דעלמא ודצוותא דאשתו מר סבר צוותא דעלמא עדיפא ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא:
וע"ז פריך הא ר' עקיבא מטמא ומחליט ורבנן אמרי הראה בתחילה ומה ביניהן (פי' כיון דמשני ר' יוסי ברבי בון בשם ר' אחא דבין יחידאי דהכא כו' מודו לרבנן דתמן ופליגי בפלוגתא אחרינא וא"כ מסתמא רבנן דהתם ור' עקיבא נמי סברי כמו רבנן דהכא דלטהרו או לטמאו כתיב כיון דמשני דר"מ ורבנן דהכא לא פליגי בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן וכולהו מודו לרבנן דהתם. וא"כ ר"ע ורבנן מודו נמי לדברי חכמים דהכא דלטהרו או לטמאו כתיב וע"ז אומר מה ביניהן דליכא למימר דערב הרגל ביניהן דמסתמא ר"ע וחכמים דפליגי בבהרת כחכמים ס"ל דלטהרו או לטמאו כתיב. וא"כ אי איפשר לומר דפליגי בערב הרגל דלרבנן דאמרי דנגע אחרת היא ומטהרו מן הראשונה ואינו מטמא משום נגע השני' דזה אי אפשר דלטהרו או לטמאו כתיב וע"ז אומר הא ר"ע מטמא ומחליט ורבנן אמרי תיראה בתחילה ומה ביניהן וע"ז אומר שמואל אמר פריחה ביניהן רע"א הי קדמייתא כפורח מן הטמא טהור ורבנן אמרי חורי היא כפורח מן הטהור טמא ודו"ק: