אין פורסין על שמע כו' ובקרקעות תשעה כו' וכהן ואדם כיוצ' בהן כו' עד כדון במקדי' גופה של שדה אמר דמי שדי עלי נשמעינה מן הדא ערכים המטלטלין בג' ויש ערכים שאינן מטלטלין ר' יעקב בר אחא כו' האומר הרי ערכי עלי ובא לסדרו מן הקרקע שמין לו בעשרה מן המטלטלין שמין לו בג' האומר הרי ערכי עלי אינו כאומר דמי שדי עלי (פי' וכמו דבאומר ערכי עלי אם בא לגבות מן הקרקע שמין לו בעשרה ה"נ באומר דמי שדי עלי) אבל אם אמר הרי עלי מנה להקדש שמין לו בג' לכשיעשיר נידון בהשיג יד:
והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והק"ע לא ביארו כלל ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף ט"ו) ר' אבהו אמר באומר ערכי עלי בא לגבות כהן ממנו מטלטלין בג' קרקעות בעשרה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא בשלמא לאפוקי מהקדש בעינן שלשה אלא לעיולי להקדש שלשה למה לי א"ל סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי אפוקי מאי דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי (ופירש"י דילמ' טעי ויקחנו להקדש יותר משוי'):
והנה בירושלמי מוכח דאינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקרקע אם גובין ממנה צריך לשום בעשרה א"כ מאי מייתי ראי' לענין דמי שדי עלי שאומר והאומר דמי ערכי עלי אינו כאומר דמי שדה עלי. דהא דהאומר ערכי עלי בעי עשרה היינו אם בא לגבות מן הקרקע כמו דאיתא בירושלמי האומר הרי ערכי עלי ובא לגבות מן הקרקע שמין לו בעשרה מן המטלטלין גובין לו בג' וא"כ הא דבעי עשרה הוא מפני שגובין מן הקרקע ומה לי אפוקי מה לי עיולי. אלא ודאי דהירושלמי פליג על שיטת הש"ס דילן וסובר דהטעם דהאומר ערכי עלי כיון דס"ל דאדם אפי' בן חורין הוי נמי כקרקע וכמו שאבאר לקמן גבי הא דאמר ואדם דהכא בן חורין הוא ועיין במגילה (דף כ"ד) ובפ"ג דקידושין (דף ח') וע"כ אם אמר ערכי עלי ובא לגבות מן הקרקע שמין בעשרה משום דהאומר ערכי עלי ואדם אפי' בן חורין איתקש לקרקע וע"כ כיון שאמר ערכי עלי בעי עשרה וע"כ פשיט מזה להאומר דמי שדי עלי אעפ"י שאינו מקדיש גופה של שדה אפ"ה בעי עשרה כמו האומר ערכי עלי [והא דאמר דאם לסדר מן המטלטלין שמין לו בג' יתבאר לקמן]:
אך דצריך לבאר הא דאיתא בירושלמי אבל אם אמר הרי עלי מנה להקדש שמין לו בג' לכשיעשיר נידון בהשיג יד וכבר הקשה הק"ע מהא שכתב הרמב"ם (פ"ג מה' ערכין) וכן האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי אינו נידון בהשיג יד כו' שמחייבי דמים כו' וכתב הכ"מ דמבואר בהדי' בערכין דמפרש אינו נידון בהשיג יד ומשמע דהוא הדין לחייבי דמים דהוי ליה מפורשים ותימא דהכא משמע ומפרש דקאמר דמי שדי עלי אינו נידון בהשיג יד כמו האומר ערכי עלי. ואיפשר שפי' הסוגיא בענין אחר עכ"ל והנה מה שתמה על הרמב"ם באמת הוא קשה מהא דאיתא בערכין ת"ר חומר בנדרים מבערכין שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף ואינם נידונים בהשיג יד משא"כ בערכין כו' וא"כ אם אמר דמי שדי עלי או הרי עלי מנה לבדק הבית. כן הרי זו נדרים ובנדרים אינם נידונים בהשיג יד]:
ע"כ נראה לי שיש (ט"ס וחילוף השורות בירושלמי וכצ"ל) ר' יעקב בר אחא כו' האומר ערכי עלי ובא לסדרו מן הקרקע שמין לו בעשרה מן המטלטלין שמין לו בג' לכשעשיר נידון בהשיג יד אבל אם אמר הרי עלי מנה להקדש שמין לו בג' (פי' שמפרש הטעם הא דערכין המטלטלין הוא בעשרה הטעם הוא מפני שערכין הוי כמו שאמר דמי עלי אלא שבערכין נתנה התורה קצבה ועל כן כיון דאדם אפי' הוא בן חורין איתקש לקרקע לשיטת הירושלמי ע"כ צריך עשרה אבל אם בא לגבותמן המטלטלין כיון שמן התורה אין גובין מן המטלטלין כמו שאבאר לקמן ג"כ שמין לו בג'. אך לכאורה קשה דאפי' אם אדם בן חורין הוי כקרקע אעפ"כ כיון שכל השומא אינה אלא לגבות מן הקרקע וכבר כתבתי שלעיולי להקדש אין צריך עשרה רק לאפוקי מהקדש ואם כן מפני מה בעי עשרה דאע"ג דאדם איתקש לקרקע אעפ"כ הרי דמיו קצובין ואם מפני שבא לגבות מן הקרקע הוא לעיולי להקדש ובעיולי לא בעינן עשרה. ע"ז אומר לכשיעשיר נידון בהשיג יד דכיון דאם אין לו נידון בהשיג יד ופטור מלשלם אחר כך ואדם איתקש לקרקע ע"כ הוי כמו אפוקי מהקדש וע"כ בעינן עשרה וע"ז אומר אבל אם אמר הרי עלי מנה לבדק הבית שמין לו בג'. והוא משום שלשיטת הירושלמי לעיולי להקדש לא בעינן שלשה ע"כ אפי' גובין מן הקרקע נמי אינו צריך עשרה:
ואח"ז צריך לגרוס והאומר ערכי עלי אינו כאומר דמי שדי עלי (פי' וא"כ אם אמר דמי שדי עלי אם כן השומא לאפוקי מהקדש דמי לערכין ואף שערכין נידון בהשיג יד ובדמי שדי עלי אינו נידון בהשיג יד זה אינו דהא דגבי ערכין אמר הטעם משום שנידון בהשיג יד היינו דאל"ה לא שייך השומא לגברא רק לגבות מן הקרקע ובגבייה מן הקרקע לא בעינן שלשה דלשיטת הירושלמי דבעינן שלשה הוא רק בלאפוקי אבל לא בעיולי. וע"כ אמר הטעם משום דנידון בהשיג יד וא"כ נפטר בשומא הזו ואדם איתקש לקרקע ע"כ הוי כמו אפוקי מהקדש משא"כ באומר דמי שדי עלי שצריך שומא לשום הקרקע ע"כ אע"פ שאינו נידון בהשיג יד אעפ"כ בעי עשרה ואף שאין גוף הקרקע קדוש אעפ"כ כיון דהשומא הוא על הקרקע בעינן עשרה וכמו בערכין שאין גופו קדוש אף על פי כן בעינן עשרה וה"נ באומר דמי עלי וא"כ נפשטה האיבעי' דבעי תחילה עד כדון במקדיש גופה של שדה אמר דמי שדי עלי ועל זה אומר נשמעינה מן הדא ערכין המטלטלין בג' ויש ערכין שאינם מטלטלין אלא בערכין אם בא לגבות מן המטלטלין שמין בג' אבל מן הקרקע שמין לו בעשרה וא"כ מוכח דהאומר ערכי עלי כיון שחל על גופו של אדם ואדם הרי הוא כקרקע ע"כ שמין לו בעשרה. וה"נ באומר דמי שדי עלי וכמו שביארתי
[וזה שביארתי דאפי' אדם בן חורין נמי איתקש לקרקע לפי שיטת הירושלמי אפי' אינו נישום כמו עבד כמו גבי ערכין דהוי קצוב יתבאר ע"פ הירושלמי (רפ"ה דכתובות) אמר ר' זעירא והדא הוא זעירתא לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשוה פרוטה כו' ומה בין אין אדם (ט"ס וצ"ל) מה בין אדם) קונה קרקע וכמה מטלטלין בשוה פרוטה שכן אדם קונה שתי קרקעות בשוה פרוטה ואין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה וא"כ משמע דבלא"ה היה קונה המטלטלין עם האשה דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות אבל הש"ס דילן לא סבר הכי ועיין תוס' קידושין (דף ז) בד"ה וא"כ כו'. וע"כ לשיטת הירושלמי אם אמר ערכי עלי צריך עשרה משום דהוי כקרקע וכמו שביארתי]
והא דמחלק בין אם בא לגבות מן הקרקע לאם בא לגבות מן המטלטלין אין הטעם משום דאם בא לגבות מן הקרקע הוי כקרקע ובעי עשרה משא"כ במטלטלין דהא כבר ביארתי שלשיטת הירושלמי לעיולי להקדש לא בעינן עשרה אלא הטעם דהאומר ערכי עלי כיון דאדם אפי' בן חורין הוי כקרקע לפי שיטת הירושלמי ונידון בהשיג יד ע"כ בעי עשרה והטעם דאם בא לגבות מן המטלטלין לא בעי עשרה הוא משום דלשיטת הירושלמי משום שאין זה מן התורה לשום מן המטלטלין וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ט דב"ק ה"ה) ר' הושעיה בשם רבי שמואל זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהם (פי' דע"כ אמרינן שם שאינו גובה מכסות אשתו ובניו דנעשה כאומר הרי עלי על מנת שלא לסדר מה שעל אשתי ובני. ר' נסא בשם ר' בון בשם ר' חייא האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר החפץ פלוני אין מסדרין לו מחפץ פלוני. והטעם שסובר דמדאורייתא אינו גובה רק מן הקרקעות (ומה שהקשה הפ"מ דהלא משנה שלמה שנינו בפ"ק דסנהדרין (ד' ב) הערכין המטלטלין בשלשה ר' יהודה אמר ח' מהן כהן. וע"כ לא פליגי אלא דלר"י כהן הכתוב בפרשה אמטלטלין נמי קאי ולרבנן אקרקעות דווקא דקתני התם ולכ"ע שמין ערכין מן המטלטלין ד"ת דמפרש ההם האי תלמודא כן בבבלי למתניתין כו' ולי נראה דלא קשה מידי דאע"פ דאינו גובה מן המטלטלין ד"ה מ"מ תובעין אותו דרמי מצוה על גופיה לקיים נדרו אלא דאין הנכסים משועבדים ואינו יכול למשכנו וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"א) א"ר בא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה שמואל אמר במפורשת ר' יוחנן אמר אפי' אינה מפורשת מאי בינייהו אם בשירשו קרקע כו' ומה נפקא מביניהון ירשו קרקע על דעתי' דשמואל לתבוע אין תובעין (צ"ל תובעין) ולמשכן אין ממשכנין (פי' משום דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא אך אעפ"כ לתבוע תובעין משום מצות כיבוד אב ואין כופין משום דאין ב"ד שלמטה מוזהרין עליו) על דעתי' דר' יוחנן אף למשכן ממשכנים משום דס"ל שיעבודא דאורייתא וע"כ ס"ל דאף למשכן ממשכנים ירשו מטלטלין ע"ד דר"י אף לתבוע אין תובעין (פי' דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ אפי' מיניה לא היו יכולים רק לתבוע משום חיוב שעל גופיה אבל הנכסים לא יכול למשכנו על כן ליכא על היתומים אפי' מצוה דכיבוד אב אבל לר' יוחנן דס"ל שיעבודא דאורייתא ע"כ מיניה גבי אפי' מגלימא דעל כתפיה משום שיעבודא דאורייתא וע"כ אם נפל לפני יורשין תובעין. וע"כ כיון דאין גובין מן המטלטלין דבר תורה מהני התנאי על מה שלא לגבות מחפץ פלוני ולשיטת הירושלמי אפי' מיניה דידיה אין גובין מן המטלטלין ועיין תוספות בבא בתרא (דף עו) בד"ה ד"ת ע"ש (משא"כ לשיטת הש"ס דילן גבי מיניה דידיה אפי' מגלימא דעל כתפיה והטעם דאינו גובה מכסות אשתו ובניו הוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' קג) אלא אמר רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעש' כמו שהקנה להן כסות אשתו ובניו) וע' בתו' כתובות (ד' פ') בד"ה פריעת חוב:
וא"כ נתבאר דע"כ תנן ערכין המטלטלין בשלשה משום דאין שמין מן המטלטלין ד"ת אבל מן הקרקעות דשמין דבר תורה בעי עשרה הוא משום דאדם איתקש לקרקע וע"כ כיון שאמר ערכי הוי כאומר דמי שדי עלי. ואף שהוא קצוב אף על פי כן כיון שנידון בהשיג יד אם כן לא הוי קצוב ולשיטת הש"ס דילן דהטעם משום דלעיולי להקדש נמי בעי קרקע עשרה אם כן לאו דווקא ערכין דאפי' באומר הרי עלי מנה לבדק הבית צריך עשרה אם בא לגבות מן הקרקע ולשיטת הירושלמי דווקא באומר ערכי עלי משום דהוי כקרקע אבל אמר הרי עלי מנה להקדש אפילו שמין לו מן הקרקע נמי לא בעי רק שלשה משום דלעיולי להקדש אפילו קרקע נמי שמין בשלשה ודו"ק:
[ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי שם אח"ז תני עבדים ושפחות ומטלטלין אין להם איגרת ביקורת מהו איגרת ביקורת ר"י בן פזי אמר אכרזה עולא בר' ישמעאל אמר עבדים שלא יברחו שטרות ומטלטלין שלא יגנבו ר' בא בר כהן בעא קומי ר' יוסה לית הדא אמרה שעבדים נפדין בג'. א"ל אין א"ל והא תנינן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם א"ל אדם דהכא בן חורין הוא ולפי מה שביארתי איפשר לומר דמביא מזה ראיה להא דבעי בתחילה אם אמר דמי שדי עלי והוא דאי הוי אמרינן דהא דתנן ואדם כיוצא בהן היינו עבדים של הקדש וכמו דהקשו התוס' במגילה (ד' כ"א) דאמאי לא פריך ואדם מי קדוש אמאי לא קאמר דמיירי בעבד כנעני שיכול אדם להקדישו כו' ותירצו דאם איתא דמיירי בעבד כנעני סגי בג' אבל בעשרה לא כדאיתא בירושלמי גזירה שמא ישמעו ויברחו א"כ אי הוה אמרינן דמיירי במקדיש עבד כנעני א"כ גופו של עבד קדוש וא"כ אין ראי' מזה להאומר דמי שדי עלי. אבל כיון דמשני דאדם דהכא בן חורין הוא והיינו באומר דמי עלי א"כ מוכח דאפילו אם אומר דמי שדי עלי נמי. (ולשיטת הירושלמי היה איפשר לומר דמיירי נמי באומר ערכי עלי דאע"ג דאין שמין אותו כעבד דהא נערך לפי שוי' אעפ"כ כיון דלשיטת הירושלמי אפי' בערכין נמי אם בא לגבות מן הקרקע שמין צריך עשרה משום דבן חורין נמי הוי כקרקע. והשומא הוא מפני שנידון בהשיג יד. וא"כ איפשר באומר ערכי עלי). אך לשיטת הש"ס דילן דבן חורין לא הוי כקרקע (ועוד כיון דדמיו קצובין אע"ג דנידון בהשיג יד ח"כ השומא הוא רק בנכסים) וע"כ משני באומר דמי עלי משום דשמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות כו' ודו"ק]: