שם (ה"ה) ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח א"ר חלבו קומי ר' אימי מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים:
והנה הק"ע כתב בקונטרס פירשתי דהאי סוגיא אתי כמ"ד בבבלי בפרקין (ד' נ') לסדר הפרשיות הוא חוזר וכן נראה עיקר דר"ח אמרה קומי ר' אמי ובבבלי סובר ר' אמי דלסדר פרשיות הוא חוזר והרא"פ במסכת ברכות פירש הסוגיא כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר כו' עכ"ל:
אך לפי"ז יחלוק הירושלמי עם הש"ס דילן דהש"ס דילן סובר דר' ירמי' אמר לסדר הפטרות הוא חוזר והירושלמי סובר דר' ירמי' סובר דלסדר פרשיות הוא חוזר ומשמע דאין קורין בר"ח כלל כמו שאמר ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח משמע דקורין רק בר"ח:
אך אעפ"כ צריך לומר דקורין בר"ח ג"כ אפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר כמו שהוכיח הט"א שם מהא דאמרינן במגילה (דף כ"ט) אלא למ"ד צו את קרבני מאי שני שני דאילו ר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד בדר"ח ואלו האידנא כולהו בדר"ח הניחא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר, אלא למ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופרשתא דיומא קרינן מאי שני וא"כ מוכח דאפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר ואפ"ה בדר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד קרי בדראש חודש:
ומה שהקשה הט"א דמאי נ"מ בין ר"ח ובין ארבע פרשיות נראה לי דהטעם הוא דהא דקורין בר"ח הוקבע לר"ח אפי' חל בחול וע"כ אי אתרמי בשבתא א"כ יש בו ב' חיובים א' של שבת וא' של ר"ח ע"כ קרו שיהא בענינא דיומא וחד בדר"ח משא"כ ארבע פרשיות הוקבע מתחילה לשבת אם חל בשבת ואם חל בתוכה מקדימין לשעבר. וע"כ כיון שלא הוקבעו רק לשבת ע"כ למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר אינו קורא רק בארבע פרשיו' ולא בענינא דיומא וא"כ בדר"ח קרינן בענינא דיומא ג"כ לפי שיטת הש"ס דילן אך איפשר לומר דהירושלמי יחלוק בזה על שיטת הש"ס דילן:
ואיפשר לומר דע"כ אומר ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין ור' ירמי' השיב לו דקורין בר"ח ומשמע דלהפסיק לגמרי ודמי לד' פרשיות וכמו דאמר ר' חלבו מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים (והפי' הוא כמו דאמרינן במגילה (דף ל) אמר אביי כוותיה דר' אמי מסתברא דתנן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים ולתענית ולמעמדות וליוה"כ בשלמא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול אלא למ"ד לסדרהפטרות הוא חוזר הפטרה בחול מי איכא וא"כ מוכח דמפסיקין לפרשיות) אלמא דלהירושלמי משמע דמפסיקין לגמרי בר"ח שח בשבת שאין קורין רק בר"ח:
[ואיפשר דשאל לר' ירמיה ור' ירמיה השיב לו והכל הוא לשיטתיה דר' ירמיה דאיתא בירושלמי (ספ"ה דסוטה) מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר' ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין חייליה דר' ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של ר"ח שירו של ר"ח קודם אמר ר' יוסי שני' היא דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ר"ח. ברה הכא מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וביארתי בספרי נועם ירושלמי על מה שהקשה הק"ע דהא מתניתין היא בזבחים (ד' פ"ט) מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. וכתבתי בספרי נועם ירושלמי דאיפשר דר' ירמיה סובר דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו דוקא אם רוצה לקיים שניהם אבל אם לו רק א' מהם איפשר דאינו קודם וכה"ג כתבו התוספות בשבת (ד' כ"ג) לענין הפטרות דר"ח ודחנוכה. וא"כ איפשר דמתניתין מיירי אם יש לו שניהם ע"כ תמיד קודם משא"כ אם אין לו כדי שניהם ע"כ מוספין של ר"ח קודם עיין שם שהארכתי בזה]:
וא"כ איפשר לומר דמוספי ר"ח קודם משום דהוי מקודש ואע"ג דאמרינן בזבחים (דף צ"א) ת"ש מוספי שבת קודם למוספי ר"ח ומשני אטו ר"ח למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני וא"כ לא הוי מקודש לגבי תמידין כיון דמהני לתמידין ג"כ אך זה אינו דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דלא מהני וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דיומא) והבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ה) אתי דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדיר עבודת היום קודמת למוספי היום וכן בירושלמי (פ"ז דנזיר) אתי דר"א כבית שמאי כמה דבית שמאי אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם והוא ט"ס וצ"ל) מקודש קודם וכתבתי שם דהירושלמי פליג אהא דאמרינן בזבחים (דף צ"א) אטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני וכן אמרינן התם אטו שבת לתפילת מוספין אהני כו':
וא"כ איפשר לומר לכאורה דסובר ר' ירמי' ג"כ דמפסיקין לר"ח היינו שאין קורין רק בדר"ח ודמי להא דד' פרשיות דלמ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר מפסיקין לגמרי:
ובזה יתבאר הירושלמי שאח"ז יצחק סחורה שאל לר' יצחק ר"ח שחל להיות בחנוכה במה קורין א"ל קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר' פנחס כו' קורין ג' בחנוכה וא' בר"ח להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. בר שלמי' ספרא שאל לר' מנא הגע עצמך שחל ר"ח של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרואין הן אינון אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח א"ל והדא שאילתא דספרי ונדחקו המפרשים בזה על שא"ל והדא שאילתא דספרי וא"כ לפי מה שביארתי הי' אפשר לומר לכאורה מאי מקשה בר"ח של חנוכה להיות בשבת דהא שבעה קרואין אינון דהא איפשר לומר דקרו תלתא בחנוכה ורביעי בר"ח שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. ואח"כ קרו תלתא בענינא דיומא מחמת שהם באים מחמת כבת שצריך לקרות ז' ואע"ג דשבת הוא תדיר אעפ"כ כיון דאמרינן דבר"ח שחל בחנוכה צריך לקרות ג' בחנוכה שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח ה"נ השאר דקרו עד שבעה קורין בשל שבת דלא באו אלא מחמת השבת אך לפי מה דבעי ירמי' ספרא לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשב במה קורין והשיבו שא"צ לקרות רק בר"ח. וע"ז מקשה דא"כ ר"ח של חנוכה שחל להיות בשבת דצריך לקרות שבעה קרואים בשבת וא"כ איך יקראו ג' בחנוכה וד' בשל ר"ח. וא"כ אין בזה הטעם דלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח דהא קורין ארבעה וע"ז א"ל הדא שאילתא דספרא (פי' זה שייך לשאילתא דשאל ר' ירמי' ספרא מר' ירמי' והשיבו א"כ א"צ לקרות רק בשל ר"ח ולא בשל שבת:
[אך עכ"ז נראה לי שלא יחלוק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן והירושלמי נמי סובר דהא דשאל לו במה קורין היינו אם צריך לקרות של ר"ח ג"כ או דמפסיקין רק להפטרות והשיבו דצ"ל בר"ח ג"כ. והא שא"ל והדא שאילתא דספרי פי' שא"ל שאין זה שאילה דלא אמר רק בר"ח שחל להיות בחול שיש בו להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח וע"ז א"ל והדא דמילתא דספרי דר' ירמיה ספרא שאל לר' מנא כו' ע"ז השיבו שאין זה שאילה אבל שבת ור"ח בודאי קרינן תחילה בשל שבת ואח"כ בר"ח:
וכן איתא בירושלמי (ספ"ג דמגילה) ר' יוסי בר' בון תמנתי פסוקיא אחריא דמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן ומשני לכן צריכה, ר"ח שחל להיות בשבת (ופי' הק"ע לא נצרכה אלא כשחל ר"ח בשבת שמסיים התורה ואז קורא ר"ח אחר שמונה פסוקים וע"כ קמ"ל דצריך שיברך אחריהן ואע"ג שצריך לקרות אח"כ בר"ח וכתב הק"ע וזה היה בימיהם שלא קראו כל שבת כמו שאנו עושין כו' רק שיקראו כל שבת כ"א פסוקים כדאמרינן במגילה (ד' כ"ט) לבני מערבא דמסקו לדאורייתא בתלת שנין אלמא דסובר הירושלמי ג"כ דקרו בענינא דשבת ואח"כ בענינא דר"ח ודו"ק: