מתניתין הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא ואיתא בגמ' שם דכתיב ככתבם וכלשונם כו' ר' יוסי בשם ר"א ר"ז קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם בכל לשון לא יצא דכתיב ככתבם וכלשונם כו' ר' יוסי בשם ר' אחא ר' זעירא בשם ר' לעזר והוא שתהא כתובה בלעז (פי' הא דתנן אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והוא שתהא כתובה בלעז דאל"ה הוי קראה על פה ולא יצא) וכן אמרינן במגילה (ד' י"ח) הא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני ופריך היכי דמי אילימא דכתיבה אשורית וקראה לה יונית היינו על פה אמר ר' אחא אמר ר' אלעזר שכתובה בלעז יוונית) וע"ז אומר הדא דתנינן בכל לשון (פי' דתנינן בכל לשון לא יצא משום דהוי על פה) אם כשהי' כתובה בלעז ותרגמה אשורית (והוא ט"ס וצ"ל ותירגמה בלעז). הדא הוא דתני מה בין ספרים למגילת אסתר אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבה אלא אשורית אמר רב שמואל בר סיסרטי תיפתר שהי' כתובה גיגנטון ופי' הק"ע שהי' כתובה בלשון יונית ולשון יונית לכל כש
[ועוד איפשר לפרש שהי' כתובה גיגנטון (פי' שלעולם הי' כתובה רובה אשורית ומיעוטה נכתב בלשון אחר וא"כ אינה פסולה מצד דבעינן כתיבת אשורית דלא גרע מהא דהשמיט בה פסוק א' כו' אלמא דאם כתבה רובה אעפ"י שמיעוטה לא נכתבה כשר וה"נ אם היתה כתובה בלשון אחר אך אם קראה תרגום או בכל לשון לא יצא וכמו שכתב הט"א שאם קראה תרגום או בכל לשון אפי' במקצתו נמי פסול משא"כ אם קראה בלה"ק יצא אעפ"י שקרא המיעוט על פה נמי יצא וע"כ דאם קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועז בלעז ולא הוי על פה כיון שכתובה בלשון לעז. ואינו פסול מחמת דבעינן שתהא נכתבת אשורית דהא רובה נכתבת אשורית כמו שאינו פסול אם קראה המקצת על פה ואינו פסול רק מצד הקריאה א"כ אתי שפיר מתניתין:
ולכאורה היה איפשר לפרש הא דקאמר תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון (פי' שהיה מחוסר כמה תיבות וקראן על פה דמצד על פה אינו פסול וע"כ בכל לשון לא יצא אבל ללועזות כשר בלעז. ובאמת היתה כתובה אשורית אך לפי"ז צריך לומר דחזר בו ממה דאמר ר"א תחילה והוא שתהא כתובה בלעז ע"כ צריך לומר שמקצתן נכתב בלשון אחר. והא דקאמר תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון (פי' הפ"מ שהוא נופל על דבר שנחלק לחצאין אך שהוא פי' בדוחק ולפי מה שביארתי ניחא דבעינן רובה בלה"ק והמיעוט שנכתב בלשון אחר לא גרע מהא דהשמיט בה הסופר כו' אך מ"מ אם קראה תרגום ובכל לשון לא יצא וזה מעכב אפי' במיעוטו ג"כ כמו שהוכיח הט"א ורק ללועז בלעז יצא ואם נאמר שחזר בו ממה שאמר ר' אלעזר ושינוי' אחרינא איפשר לומר דמיירי שנכתב רובו בלה"ק והמיעוט חסר ואם קראה תרגום או בכל לשון לא יצא זה מעכב אפילו במיעוטו כמו שכתב הט"א משא"כ ללועזות בלעז כשר]:
עוד שם תני שמואל טעה והשמיט פסוק א' והרגמו המתרגם יצא אנן אמרין בכל לשון לא יצא ידי חובתו ואת אמרה הכין שמואל כדעתי' דשמואל אמר הי' כתובה כהלכתה הלעז יוצא בה בלעז (פי' דפריך על הא דתני שמואל טעה והשמיט פסוק א' תירגמו המתרגם יצא וא"כ קשה דהא אנן אמרין דבכל לשון לא יצא (פי' דתנן במתניתין דבכל לשון לא יצא) והנה הירושלמי מחולק בזה עם הש"ס דילן דאמרינן במגילה ד' י"ח) ת"ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא (פי' על פה) אבל מ"מ קראה בלה"ק אבל הירושלמי גריס תני שמואל השמיט בה פסוק א' ותירגמו המתרגם יצא ולא גריס כמו בש"ס דילן וקרא הקורא כמתורגמן שהפי' הוא שקראה בלה"ק וקראה ע"פ כמתורגמן המתרגם דהיינו על פה אבל לשיטת הירושלמי גריס בהא דתני שמואל ותרגמו המתרגם דהיינו שקראה בלשון תרגום וע"ז פריך אנן אמרין בכל לשון לא יצא ידי חובתו ואת אמרת דאם קרא בתרגום יצא:
וע"ז אומר שמואל כדעתי' דשמואל אמר הי' כתובה כהלכתה הלעז יוצא בה בלעז (פי' דשמואל סובר דאם מבין בלה"ק ובלעז והיא כתובה בלה"ק ומתרגם בתרגום יצא כיון שהתרגום הוא פי' של לה"ק הוי כמו שאמרה בלה"ק ולפי"ז לדברי שמואל ל"צ לשנויי כמו דמשני ר' לעזר דהא דתנן אבל קורין אותה ללועזות בלעז שתהא כתוב' בלעז דכיון שמתרגם הלעז מתוך לה"ק לא הוי על פה כיון דלועז אינו מבין רק בלשון לעז ע"כ הוי כאילו מתרגם מתוך הכתב. והא דתנן קראה ע"פ תרגום בכל לשון לא יצא היינו אם הוא מבין בלה"ק ע"כ אינו צריך ללעז. א"כ אם קורא בלעז מתוך לה"ק הוי כאילו קורא על פה אבל ללועזות שאינם יודעים רק בלעז א"כ הלעז דידהו כיון שהוא פירוש של לה"ק הוא כאילו כתובה בלעז. ובזה יתיישב הברייתא דשמואל דהשמיט בה פסוק א' וקראה בלשון תרגום היינו אם אינו מבין לשון הקודש א"כ הוי תרגום פי' של לה"ק א"כ הוי כמו קראה בלה"ק ובלשון הקודש ע"פ אינו מעכב במיעוטו כמו שכתבתי וכמו שכתב הט"א ואיפשר לומר עוד דווקא אם קראו בלשון תרגום. אבל אם קראו בלה"ק והשומע אינו מבין בלה"ק לא יצא ואע"ג דבלה"ק תנן. הלועז ששמע אשורית יצא ופריך במגילה (ד' י"ח) והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוי אנשים כו' מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא וא"כ אם קראה בלה"ק יוצא אף שאינו מבין ה"מ אם כתובה בכתב אבל אם קראה על פה לא יצא אם קראה בלה"ק והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דקריאה ע"פ אינו מעכב במיעוטו וקריאת תרגום מעכב במיעוטו כמו שהוכיח הט"א] אך איפשר לומר דלאו דווקא נקט ותירגמו המתרגם דהוא הדין אם קראה ע"פ בלשון הקודש יצא:
עוד שם ר' אבהו בשם ר' לעזר יודעי אשורית ויודע לעז יוצא בה בלעז (והוא ט"ס וצ"ל אינו יוצא בלעז) וכן משמע לשיטת הר"ן והרמב"ן וכמו שכתב הר"ן יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וע"כ צריך לגרוס יודע אשורית ויודע לעז אינו יוצא בה בלעז בלעז יוצא בה בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:
והנה הרמב"ן והר"ן נחלקו בזה והר"ן האריך בזה ומסיק דאפי' אם יודע לשון הקודש ולעז נמי יצא בלעז עיי"ש ולי נראה ג"כ כמו שכתב הר"ן והא שאומר בירושלמי ר' אבהו בשם ר' לעזר יודע אשורית ויודע לעז אינו יוצא בה בלעז כו' יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. אפשר לומר דקאי על הא דאמר דשמואל כדעתי' דאמר היתה כתובה כהלכתה הלעז יוצא בה בלעז. והוא דמפרש למתניתין דהא דקאמר אבל קורין אותה ללועזות בלעז היינו שכתובה בלה"ק ולא כדמוקי לה ר' אלעזר שכתובה בלעז דהא כתיב ככתבם וכלשונם וכמו דאמרינן בירושלמי שם דהטעם משום דכתיב ככתבם וכלשונם וא"כ צריך לפרש מתניתין קראה ע"פ קראה תרגום בכל לשון לא יצא דהיינו שכתובה בלה"ק דכתובה תרגום בודאי פסול ואיך אמר אח"כ אבל קורין אותה ללועזות בלעז דהיינו אם אינו מכיר רק לעז כשר אם כתובה בלה"ק לשיטת שמואל וא"כ כיון דכתיבה בלה"ק ותנן קראה תרגום בכל לשון לא יצא וא"כ ודאי הוא מבין בשני לשונות וא"כ אעפ"י שהוא מבין בתרגום או בשאר לשונות אפ"ה פסול וא"כ מוכח דלשמואל אם יודע לה"ק וכל לשון לא יצא כיון דמיירי שכתובה בלה"ק והוא קורא תרגום או בכל לשון א"כ בודאי מבין שני הלשונות וא"כ מוכח דלשמואל לא יצא:.
וע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' לעזר יודע אשורית ויודע לעז אינו יוצא בה בלעז וכמו שביארתי דלשמואל מוכח מהא דקוריןאותה ללועזות בלעז היינו שאינם מכירים בלה"ק וע"ז אומר אבל קורין אותה ללועזות בלעז דאינו יכול לומר והלועזות קורין אותה בלעז דא"כ יודע ב' הלשונות ואינו יוצא בלעז לדברי שמואל וע"ז אומר אבל קורין אותה ללועזות בלעז (פי' שאחר קורא ללועזות בלעז והקורא מכיר בשניהם. אלא שהלועז אינו מכיר בלשון הקודש וע"כ יצא הלועז):
וכל זה הוא לשמואל אבל לר' אלעזר אינו מוכח דלר"א הא דאמר קראה תרגום בכל לשון לא יצא היינו אם כתובה בלשון תרגום או בכל לשון והוא מכיר הכתב אלא שאינו יודע הלשון ע"כ לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז (פי' אם כתובה בלעז כמו שמפרש ר"א בירושלמי והוא שתהא כתובה בלעז וע"ז אומר אבל קורין אותה ללועזות בלעז. פי' אם הוא אינו מכיר רק בלעז והיא כתובה בלעז ע"כ יצא. והלועז ששמע אשורית יצא והא דקאמר אבל קורין אותה ללועזות בלעז הוא מפני שצריך לומר והלועז ששמע אשורית יצא. וע"כ תנא תחילה נמי אבל קורין אותה ללועזות בלעז וזהו לר"א אבל לשמואל שמפרש מתניתין כולה בלה"ק לפי"ז יהי' מוכח הדין דאם יודע בלעז ואשורית לא יצא בלעז:
וע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' אלעזר יודע אשורית ויודע לעז אינו מוציא בה בלעז (כצ"ל) בלעז יוצא בה בלעז ופי' כל זה לדברי שמואל):
וע"ז אומר מהו שיוציא ידי אחרים בלעז ייבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן פי' שמקשה דא"כ הקשה לשמואל דאיך תנן אבל קורין אותה ללועזות בלעז דא"כ אם קורא מה שכתובה בלה"ק בלעז א"כ מבין ב' הלשונו' וא"כ כיון דמוקי מתני' שכתובה בלה"ק והא דקראה הרגום בכל לשון לא יצא אעפ"י שודאי מבין בלה"ק ובתרגום אעפ"כ אינו יוצא והטעם הוא דאמר שמואל הי' כתובה כהלכתה הלעז יוצא בה בלעז היינו כיון שהוא מבין הלעז מתוך הל"ק א"כ הוי כמו שכ' הלעז כיון שהוא הפירוש של לה"ק והוא אינו מבין רק לעז אבל אם יודע שניהם אינו יוצא רק בלשון הקודש כיון שהוא יודע לה"ק ג"כ א"כ אין צריך לפירוש של הלעז. וא"כ אם הוא קורא בלעז הוי כמו שקרא ע"פ כיון שהוא מבין הענין על ידי לשון הקודש גם כן אבל לפי מה שמפרש ר"א דמיירי שכתובה בלעז א"כ הא דתנן אבל קורין אותה ללועזות בלעז א"כ צריך שתהא כתובה בלעז והא דלא קאמר דאם הלועז בעצמו קרא היינו דמשמיענו דאף שהקורא מבין בלה"ק ג"כ אפ"ה מוציא את חבירו בלעז. ולדידי' ודאי ס"ל דאף שיודע לה"ק נ"כ אעפ"כ יוצא בלעז וכן כתב הט"א דקמל"ן דאעפ"י שהקורא יודע לשון הקודש אעפ"כ מוציא את הלועז בלעז כתב הט"א דתקשה להירושלמי ממתניתין וכתב שם דהאי ירושל' ח משבשתא היא:
ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דהירושלמי לא קאמר רק לשמואל דלשמואל מוכח ממתניתין דתנן קראה תרגום בכל לשון לא יצא למאי דמוקי שמואל דמיירי בכתובה בלה"ק א"כ כיון שהוא קורא תרגום א"כ מבין בשני הלשונות ואפ"ה אמרינן דלא יצא וצריך לומר הטעם משום דיודע לה"ק ג"כ וכמו שביארתי וע"ז מקשה ר"א דא"כ איך תנן אבל קורין אותה ללועזות בלעז דא"כ כיון דהקורא מבין בשני הלשונות דהא קורא מתוך לה"ק בלעז וא"כ איך מוציא את אחרים:
וכן הא דאיתא בירושלמי (פ"ז דסוטה) ר' לוי בר חיתה אזיל לקיסרין שמע קלון קריין שמע אלוניסתון בעא מעכבתון שמע ר' יוסי ואיקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע השיב ר' ברכי' הרי מגילת אסתר הי' יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית בלעז יוצא בה בלעז וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע זהו ג"כ אליבא דשמואל ולא אליבא דר' אלעזר והכי משמע מדמדמי קריאת המגילה לשמע דלר' אלעזר הא דיודע בלעז יוצא בה בלעז היינו שכתובה בלעז וא"כ הא דידע לה"ק איפשר דלא יצא מצד דצריך לקרות המגילה שכתובה בלה"ק ואם כן מהו הדימוי לקריאת שמע]:
אבל לשמואל ניח' שפיר דמדמי למתני' דאבל קורין אותה ללועזות בלעז היינו שכתובה כהלכתה בלה"ק ואעפ"כ כיון שאינו יודע רק לעז לא הוי ע"פ כיון שהוא אינו מבין לה"ק בעצמה א"כ הלשון הזה הוא פירושו של לה"ק וע"כ יצא משא"כ למי שיודע לה"ק בעצמה א"כ הוי כמו שקראה בע"פ והכא נמי יש לומר לענין ק"ש דאם יודע לה"ק צריך לקרותה בלה"ק כיון שא"צ ללעז ע"כ צריך לקרותה בלה"ק. משא"כ אם אינו יודע לה"ק א"כ אותו הלעז הוא פירושו של לשון הקודש על כן יוצא בכל לשון:
[וכ"ת א"כ תקשה לשמואל מה שמקשה ר"א יודע לה"ק ויודע לעז מהו שיוציא בה ידי אחרים בלעז ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וא"כ איך יתפרש המשנה אבל קורין ללועזות בלעז אף שהוא יודע לשון הקודש:
אך איפשר ליישב דשמואל סובר הרהור כדיבור דמי. וא"כ יצא הקורא בדיעבד ע"י הרהור דכיון דקורא מתוך לה"ק בלעז א"כ מהרהר בלשון הקודש ג"כ וע"כ יצא בדיעבד ע"י הרהור ואע"ג דלכתחילה אינו יוצא ע"י הרהור דהא צריך לכתחילה להשמיע לאזניו אעפ"כ כיון שבדיעבד יצא יכול להוציא אחרים וכמו דאיתא בירושלמי לקמן (פ"ב דמגילה) בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן או ייבא כהדא דאמר ר' חלבו כו' הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה (פי' אע"ג דזהו דוקא בדיעבד וכמו דאמרי' בירושלמי (ריש מגילה) אמר ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא אף על פי כן כיון שהוא יצא בדיעבד נקרא מחוייב בדבר ויכול להוציא אחרים.
וכן ביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דברכות) וכן (בפ"ב דמגילה) רב חסדא אמר לית כאן חרש באשגרת לשון היא מתניתא וביארתי שם כיון דחרש בר חיובא הוא דהא דצריך השומע להשמיע לאזניו הוא רק לכתחילה וע"כ יכול להוציאו אחרים דשומע כעונה והבאתי ראיה מהא דבן כרך שמוציא את בן עיר והוא כיון דבדיעבד יצא ע"כ הוי בר חיובא וה"נ לשמואל יודע בלה"ק יכול להוציא אחרים בלעז דהא הוא יוצא בדיעבד ע"י הרהור שהוא מהרהר בלשון הקודש ובדיעבד יצא בהרהור וכ"ת אמאי אין חש"ו מוציא את הרבים ידי חובתן כיון שאינם מחוייבין ע"כ אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובתן מ"מ אמאי אינם יוצאים בדיעבד בהרהור כבר תירץ ע"ז הש"א דכיון דהוא אינו מחוייב בדבר ע"כ אף שמהרהרים מ"מ הוי כקורא על פה וע"כ לא יצא והיינו להוציא אחרים אבל מי שיודע בלה"ק והוא קורא אותה ללועזות בלעז. וא"כ כיון שמהרהר בלשון הקודש ע"כ יוצא בדיעבד וע"כ הוי בר חיובא ויכול להוציא אחרים:
וכ"ת א"כ מאי פריך ר' אלעזר דכיון דאינו יוצא א"כ איך מוציא אחרים אך זהו דוקא לשמואל דהוא סובר דהרהור כדיבור דמי אבל ר' אלעזר סובר דהרהור לאו כדיבור דמי וכמו דאמרינן בברכות (ד' ב') אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדיבור דמי כו' ורב חסדא אמר הרהור לאו כדיבור דמי דאי כו' יוציא בשפתיו ואלא מאי הרהור לאו כדיבור דמי למה מהרהר אמר ר' אלעזר כדי שלא יהיו העולם עסוקין בו והוא יושב בטל וכתבו התוס' ור"ח פי' דהלכה כרב חסדא מדמתרצי שם רב אדא ור' אלעזר למילתיה ש"מ כוותיה קיימא ולא יצא בק"ש בהרהור אלמא דר' אלעזר סובר דהרהור לאו כדיבור דמי וע"כ מקשה לשמואל דאיך מוציא אחרים אבל שמואל איפשר שסובר דהרהור כדיבור דמי:
וע"כ הש"ס דילן סובר דהלכה דהרהור לאו כדיבור דמי כמו שכתבו התוס' ע"כ אינם יכולים לפרש המשנה כשמואל דא"כ תקשה דאיך קורא אותה בלעז דכיון שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן וא"כ צריך לפרש המשנה דמיירי שכתובה בלעז וכמו דמסיק וכמו דאמרינן במגילה (ד' י"ח) אלא מתניתין בברייתא כו' וא"כ הא דקראה בתרגום או בכל לשון לא יצא היינו שכתובה תרגום או בכל לשון והוא אינו מבין הלשון אבל קורין אותה ללועזות בלעז היינו שמבין הלשון והא דנקט אבל קורין אותה ללועזות בלעז היינו להורות דאפי' אם הוא מבין בלה"ק נמי יכול להוציא אחרים והוא משום שהוא יוצא בה ג"כ וא"כ לפי הש"ס דילן צריך להיות הדין דאם יכול הוא בלשון הקודש ובלעז ג"כ וקרא מן המגילה הכתובה בלעז יצא ג"כ וכמו שכתב הר"ן דלא כשיטת הירושלמי וכמו שביארתי דהש"ס דילן לא סבר הכי ודו"ק]: