שם (ה"ג) רבי בא בשם רב יהוד' כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן אפי' ביחיד (פי' שהוא כמו דאמרי' במגילה (ד' ה) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה ופירש"י כגון כפרי' המקדימין ליום הכניס' אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פירסום ניסא). וע"ז אמר בירושלמי כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה (פי' דכיון שהוא שלא בזמנה בעינן עשרה) ואנן חמיין רבנן אפי' ביחיד (פי' דאפי' שלא בזמנה נמי ביחיד) ר' חנני' אמר אתפלגון רב חונה ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה וחורנא אמר אפי' ביחידי מתיב מ"ד ובלבד בעשרה למ"ד אפי' ביחידי עד שהוא במקומו יקרא) (פי' למה כפרים קורין ביום הכניסה) עד שהוא במקומו יקרא (פי' וא"כ לא ידחו ליום הכניסה) א"ר סלקת מתניתה י"א י"ב וי"ג וי"ד וט"ו) (ופי' הק"ע והפ"מ א"כ סלקת מתניתה דאי אמרינן דיחיד קורא אפי' בלא זמנה ג"כ א"כ סלקת מתניתה דתנן מגילה נקראת בי"א כו' עדיין אין הירושלמי מבואר דהא פריך אמתני' גופא דלמאי תיקנו שתהא מגיל' נקראת באחד עשר ובשנים עשר כיון שכל הכפרים יכולים לקרות כל אחד ביחיד:
והנה תחילה צריך לבאר שהירושלמי חולק עם הש"ס דילן דאמרינן במגילה (דף ה) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה להא דרב אסי ומי אמר רב הכי והא א"ר יהודה כו' בר שאילת משמי' דרב פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם כו' והא שבת זמנם היא אלא לאו ה"ק שלא בזמנם כזמנם מה זמנם אפילו ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד. לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא מאי ע"ש זמנם לאפוקי מדר' דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דע"ש זמנם הוא:
והנה צריך לבאר דמפני מה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן פליגי אמוראי אם בזמנו ביחיד או אפי' בזמנו בעשרה ולפי שיטת הירושלמי הוא דבזמנו ודאי ביחיד אלא דפליגי אם בשלא בזמנו נמי ביחיד. ואיפשר לומר דאי אמרינן דבין בזמנו ובין שלא בזמנו בעי עשרה. א"כ תקשה קושית בעל המאור דלמה לא הני בזה במגילה (דף כ"ג) בהדי הני דבעי עשרה (ועיין בבעל המאור וברמב"ן מה שתירץ ע"ז) וע"כ שיטת הירושלמי דבזמנה ודאי ביחיד אלא דפליגי בשלא בזמנה:
עוד נראה לי לבאר ע"פ מה שיתבאר לקמן מה שהאריך בזה הט"א דאיזה עדיף טפי אם להקדים או לאחר ואמאי אמרי' לקמן בסמוך סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו ויעשה אותם שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים והקשה הט"א דאמאי לא מקדימין ליה כמו דמקדימין מקרא מגילה:
והנה זה יתבאר ע"פ מה שביארתי (פ"ב דחגיגה ה"ד) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשיה אתפלגון ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו משמר וביארתי דפליגי בזה דאם חל בשבת יום טבוח שלו באחד בשבת והוא תשלומין דראשון אם התשלומין הוא כמו יום השבת גופה וכל החיוב של שבת הוא אח"כ בתשלומין או שאע"פ שהוא לתשלומין אעפ"כ יש בזה הענין של היום גופה וכמו שאם לא התפלל ע"ש מתפלל בשבת שתים של שבת. או שאם לא התפלל של שבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ופליגי בזה ר' יוחנן וריש לקיש. וכן ביארתי בתענית (פ"ד ה"ה) דפליגי ר"י ור"ל שבמוצאי שבת חרב הבית והשירה היה של רביעי בשבת וישב עליהם את אונם כו' דר' יוחנן אמר שירו של יום הי' ור"ל אמר שירו של אתמול היה וביארתי שם דר' יוחנן סובר דהקריבו נסכים והנסכים היו של קרבן שהקריבו בד'. וע"כ אמרו שירו של יום ד' כיון דלתשלומין אתי ור"ל סובר דשירו של אתמול היה ואילי' בעלמא הוא דנפל בפומייהו הוא משום שסובר דאף שהנסכים באים לתשלומין של יום ד' אעפ"כ צריך לומר שירה של אותו יום שמקריבין הנסכים. ושם הוכחתי שהש"ס דילן לא סבר הכי וא"כ לשיטת הירושלמי אם התשלומין הוא באיחור ע"כ יש לו הדין של יום שבא לתשלומין והנה כל זה אם התשלומין הוא לאחר אבל אם מקדימין כגון קריאת המגילה פליגי בזה אם יש לו כל הדינים של אותו יום שבא לתשלומין או שזהו רק בתשלומין המאוחר כגון חגיגה שחל בשבת דלר' יוחנן העורות הוא של כל המשמרות]:
וע"כ פליגי בירושלמי דרב יהודה ורב אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה דאף שהוא לתשלומין אם חל בשבת אעפ"כ אין לו הדין של זמנו גופה לענין שיכול לקרות ביחיד אלא בעינן עשרה וע"ז אתפלגון רב הונא ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה וחורנא אמר אפי' ביחידי דפורים שחל בשבת אף על פי שמקדימין אעפ"כ יש לו הדין של עיקר הזמן. וכיון שהוא לתשלומין של מקרא מגילה שחל בשבת יש לו הדין כמו שבת גופה:
ובזה יתיישב לפי שיטת הירושלמי מה דפריך מינה בש"ס דילן במגילה (דף ה') דאמר רבי יהודה ברי' דרב שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם ופריך והא שבת זמנם הוא אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד כו' וע"ז אומר פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם פי' דכיון שהוא בא לתשלומין ע"כ הוי ערב שבת זמנם פי' יש לו הדין של זמנם להיות המגילה נקראת אפי' ביחיד:
וכ"ז הוא לשיטת הירושלמי דאם הוא בא באיחור יש לו הדין של הזמן גופה משא"כ לשיטת הש"ס דילן איפשר לומר שלא סבר הכי דאפי' במאוחר כגון בחגיגה שחל בשבת אין לו הדין של הזמן גופה א"כ במוקדם ודאי אין לו הדין של הזמן גופה וע"כ סובר דפליגי אם אפי' בזמנו יקרא ביחידי ועוד אם נאמר דבמאוחר סובר הש"ס דילן כשיטת הירו' וכמו שאבאר לקמן מהתוס' דר"ה (דף ל') בד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר שכתבו ויש לתמוה אמאי נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים הי' השיר כו' ויכול להמתין מלהביא נסכים עד הלילה או עד למחר כו' משמע שאם מקריבין נסכים למחר אומרים השירה של הקרבן כמו שאם היו מביאין ביום טוב מ"מ במוקדם אין לו כל הדין של עיקר הזמן]:
אבל שיטת הירושלמי דפליגי גם אם הקדים זמנו כגון פורים שחל בשבת כיון שמקדימין והוא לתשלומין אע"פ שהוא בהקדם אעפ"כ יש לו הדין גופא כמו אם היה נקראת בזמנה:
וע"ז אומר מתיב מ"ד ובלבד בעשרה למ"ד אפי' ביחידי עד שהוא במקומו יקרא כיון שלא בזמנו נקראת ג"כ ביחידי. וע"ז א"ר סלקת מתניתה פי' שזו אינה דומה למשנתנו דתנינן י"א וי"ב וי"ג וי"ד וכמו דאמרינן בריש מגילה (ד' ב) זמנים הרבה תיקנו להם וא"כ בתחילה תיקנו להם ואינם בתורת תשלומין לקרותם בעשרה והא שאמרו כל שידחה ממקומו ובלבד בעשרה היינו אם חל פורים בשבת וכן הא דאמר רב אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה היינו כמו דתנן במתני' חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה. וכמו שפירש"י במגיל' (ד' ה) דהואיל ותיקנו להם חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה עיי"ש וע"כ יכול לקרותה אפי' ביחיד:. שר
[וע"כ א"ר בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ואמר כל שאמרו ידחה ממקומו פי' לרבי הוא ביום הכניסה דאי הוי אמר כל שידחה ממקומו הוי אמינא דוקא אם נדחה לע"ש ע"כ יש לו דין של שבת. וע"ז אומר שאפי' לרבי שנדחה ליום הכניסה אעפ"כ כיון שבא לתשלומין של פורים יש לו הדין של זמנו משא"כ בני כפרים שמקדימין ליום הכניסה כיון שזה מעיקר תקנתא וזמנים הרבה תיקנו להם ע"כ צריך לקרותה בעשרה וע"ז אומר הא דפריך למ"ד אפילו ביחידי עד שהוא במקומו יקרא וע"ז משני סלקת מתניתין י"א וי"ב וי"ג וי"ד וט"ו כיון שזהו מעיקר תקנתא ולא מתורת תשלומין ע"כ בודאי צריך עשרה משא"כ אם העיירות נדחים ליום הכניסה. (אבל הש"ס דילן לא מחלק בהכי והא דאמר שלא בזמנה אפי' בעשרה היינו אפי' בחל בשבת כיון שהוא קודם אין לו הדין של הזמן גופה וכמו שאבאר לקמן וע"כ מקשה ע"ז מהא דאמר רב שמואלבר שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם כו' מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד ומשני מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר הואיל וידחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה. דכיון שהוא בקדימה אין לו הדין של זמנו גופה אף שהוא לתשלומין ודו"ק: