מתניתין צבי שלקחו בכסף מעשר שני יקבר ע"י עורו ר' שמעון אומר יפדה לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה ר' יוסי אומר יקבר לקחו שחוט ונטמא הרי הוא לו כפירות כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה ר' ירמי' בעי קומי ר"ז בהמה טמאה מהו שתטעון העמדה והערכה א"ל אלולי דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן חי' טהור' אינה טעונה העמדה והערכ' בהמה טמאה לא א"ר הילא ותני כן ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ומה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה ומוציא את שאמר ה"ז הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיון לשעת הקדישה:
והנה הירושלמי הזה ביארתי בספרי נ"י (ס"ט) ובס' א"ה (דרוש ל') שר' יוסי בשם ר' יוחנן מפרש טעמא דמתניתין דצבי שלקחו בכסף מעשר שני יקבר ע"י עורו ולא אמרינן דיפדה הוא משום דצבי עשי אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה (פי' אעפ"י שצבי אינו ראוי למזבח ואמרינן בתמורה (דף ל"ב) דד"ה בעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה וכן אמרינן התם ור' יוחנן אותה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרו ולתנא דבי לוי דאמר הכל הי' בכלל העמדה והערכה ואפי' בעל מום מעיקרו כו'):
וע"ז אמר ר' יוחנן דזהו דוקא לקדשי מזבח אבל קדושת מעשר דמי לקדושת ב"ה וכמו שהארכתי בזה בס' א"ה (שם) מה שהוכיח השעה"מ ברמב"ם (פ"א מה' איסורי מזבח) דצבי הלקוח מכסף מ"ש דינו כקדשי בדק הבית דאי הוה כקדשי מזבח א"כ מ"ט דר"ש דאמר יפדה הא בקדשי מזבח מודה ר"ש דבעינן העמדה והערכה אלא ודאי דהוי כקדשי בד"ה וע"כ אפי' צבי נמי דבקדשי ב"ה ליכא חילוק בין חי' לבהמה ובין בעל מום מעיקרו דבעי העמדה והערכה וכן כתבו התוס' בתמורה (שם) דדוקא בקדשי מזבח בעל מום מעיקרו לא אבל בקדשי בד"ה אין חילוק בין תם לבעל מום וע"כ אומר צבי עשו אותו כקדשי בד"ה לטעון העמדה והערכ' וע"כ אמרינן שם ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא בהמה טמאה מהו שתטעון העמדה והערכה:
[ואיפשר לומר דמיבעי ליה אפי' בקדשי בד"ה נמי אם בהמה טמאה בעי העמדה והערכה או דמיבעי לי' בקדשי מזבח וע"ז אמר לי' אלולי דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן חי' טהורה אינה טעונה העמדה והערכה (פי' אי לאו ר' יוחנן דאמר דצבי עשו אותו כו' הוה אמר דחי' טהורה אינה טעונה העמדה והערכה א"כ מכש"כ בהמה טמאה לא דבבעל מום מעיקרו או בחי' או בבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה [ואיפשר דאי לאו ר' יוחנן הוה מפרש מתניתין דהא דקתני צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר ע"י עורו והוא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (וכמו דאמרינן בירושלמי פסחים (פ"א ה"ג) אמר ר' יוסי לא מסתברא דלא חלופין הקדישו אינו מוקדש כו' שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים [וע"ש בק"ע שכתב וקשה דהא בקדשי ב"ה הכל מודים שאינה בכלל העמדה והערכה ואם מתו יפדו וחמץ בשעה חמישית לא הוקדש אלא לבד"ה ולכ"ע פודין לכלבים כשאר מטלטלין עכ"ל) ויש בזה שיבושים הרבה מה שכתב דבקדשי בד"ה הכל מודים שאינם בכלל העמדה והערכה הא פליגי בזה דרבנן סברי דקדשי בדק הבית בעי העמדה והערכה וגם מה שייך הקדש מטלטלין שאינם בע"ח להעמדה והערכה גם מה שהקשה דלכ"ע פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הא אמרינן בפסחים (דף כ"ט) דאפי' בקדשי בד"ה אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים] וע"כ איפשר לומר דהא דר' יוחנן מפרש טעמא דת"ק דאמר יקבר משום דצבי עשו אותו כקדשי בד"ה לטעון העמדה והערכה ואינו מפרש הטעם משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים איפשר לומר משום דהוי קשי' לי' דא"כ אמאי אמרינן דיקבר ע"י עורו הא בקדשי ב"ה פודין את העור וכמו דאיתא בפ"ק דשבועות (דף י"א) אמר מר מתה תפדה וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אמר רב משרשי' משום עורה וכתבו התוס' שם דבקדשי ב"ה פודין אותה משום עורה (וכן הקשה השעה"מ הבאתי' בס' א"ה (דרוש ל')] וע"כ אמר ר' יוחנן דצבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה]:
וע"ז אומר אמר ר' הילא ותני כן ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ומה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה (פי' שאינה ראוי' בתחילה למזבח) אף אני ארבה, את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה (פי' שאינה ראוי' מעיקרא למזבח וע"כ אינה טעונה העמדה והערכה) ומוציא אני את שאמר ה"ז הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדישה (פי' שכיון שבתחילה היתה ראויה למזבח ע"כ אפי' מתה אח"כ תקבר משום דבעי העמדה והערכה):
ולפי"ז הפירוש משמע דהטעם דהקדיש מתה תפדה כשאר מטלטלין בלא העמדה והערכה הוא מפני שבתחילה אינה ראוי' למזבח וזהו לשיטת הירושלמי דמשמע דס"ל דאפי' בקדשי בד"ה ס"ל נמי דהמקדיש בהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה אבל לשיטת הש"ס דילן בתמורה דבקדשי ב"ה אפי' טמאה נמי כמו שכתבו התוס' בתמורה (ד'ל"ב) דמוכח כל הסוגיא הכי וא"כ הטעם בקדשי ב"ה דהקדיש מתה נפדה כשאר מטלטלין הטעם כיון דהקדיש לאחר מיתה א"כ הוי כמו מקדיש מטלטלין ולא בעי העמדה והערכה דאין לומר הטעם משום דאין ראוי למזבח דהא בקדשי בד"ה לפי שיטת הירושלמי לא בעינן ראוי למזבח.
והנה בספרי א"ה (שם) תירצתי על הרמב"ם שכתב (פ"י מה' ערכין ה' י"ב) כל המקדיש בהמה בחיי' בין טהורה בין טמאה בין קדשי הבית בין קדשי מזבח שנפל בהם מום או תמימה הראוי' ליקרב כמו שיתבאר ה"ז צריכה העמדה בב"ד שנאמר והעמיד הבהמה לפיכך אם מתה הבהמה קודם שתערך ותפדה אין פודין אחר שמתה אלא תקבר אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה לבד"ה ה"ז תפדה כשאר מטלטלין והנה הא שכתב כל המקדיש בהמה בחיי' בין טהורה בין טמאה בין קדשי הבית בין קדשי מזבח זה דווקא קאי על קדשי בד"ה ובקדשי בד"ה אין חילוק בין טהורה לטמאה ובין חי' אבל הא שכתב הרמב"ם בין קדשי מזבח שנפל בהם מום או תמימה הראוי' ליקרב כמו שיתבאר. בקדשי מזבח ודאי בעינן שלא יהיה בעל מום מעיקרו וכן שלא תהא חי' או בהמה טמאה דהא בתמורה (ד' ל"ג) משוה להו אהדדי דהא אמרינן התם ולתנא דבי לוי דאמר דאפי' בעל מום מעיקרו היה בכלל העמדה והערכה דתני לוי הכל היה בכלל העמדה והערכה ואפי' בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתין ואפי' חי' ואפילו עופות וא"כ כיון שבקדשי מזבח בעל מום מעיקרו לא ע"כ חיה ובהמה טמאה נמי לא קדיש וע"כ כתב הרמב"ם אח"כ אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה לבדק הבית ה"ז תפדה כשאר מטלטלין וכתב ע"ז הראב"ד דאפי' בקדשי מזבח והכ"מ כתב אומר אני שמ"ש לבד"ה אורחא דמילתא נקט דאין דרך להקדיש למזבח לא שחוטה ולא נבילה:
ולי נראה שבדקדוק נקט הרמב"ם דווקא קדשי ב"ה ושהרמב"ם משמיענו דהעמדה והערכה בעי דווקא מחיים אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה הוי כשאר מטלטלין ולא בעי העמדה והערכה וזהו חידוש רק בקדשי בד"ה אבל בקדשי מזבח אין זה חידוש דלא גרע מבעל מום מעיקרו כיון דלא קיימי להקרבה לא בעי העמדה והערכה והכא כיון שמתה והקדישה אח"כ בוודאי לא בעי העמדה והערכה דלא עדיפא מבעל מום מעיקרו ואפי' חי' או טמאה דלא קיימי להקרבה נמי בעי העמדה והערכה ע"כ הוי חידוש דאפ"ה אם הקדיש שחוטה או נבילה לא בעי העמדה והערכה אבל בקדשי מזבח אין זה חידוש:
אך לכאורה מוכח בהרמב"ם דס"ל דלקוח בכסף מ"ש דומה לקדשי מזבח דהא הרמב"ם כתב דיקבר ע"י עורו וכתב השעה"מ ברמב"ם פ"א מה' איסורי מזבח וזה לשונו ודע שכתבנו לעיל דבקדשי ב"ה כיון דאין פודין מדרבנן מותר לפדות משום עורו וכמ"ש התוספות פ"ק דשבועות (ד' י"א) ומדברי רבינו והרע"ב נראה דחלוקים בזה ממ"ש פ"ג דמ"ש דתנן צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר ע"י עורו ר"ש אומר יפדה כתבו וז"ל ר"ש אומר יפדה ובהא קמיפלגי דת"ק סבר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ור"ש סבר פודין הרי מבואר דס"ל דאפי' בקדשי בד"ה אין פודין אותו משום עורו וליכא למימר דצבי הלקוח בכסף מ"ש דינו כקדשי מזבח דא"כ קשה מ"ט דר"ש דקאמר יפדה הן לו יהי' דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים אפ"ה לא תפדה מטעמא דבעי העמדה והערכה וכן מפורש בירושלמי הביאו הר"ש. וכיון שכן קשה טובא דמה יענו לההיא דפ"ק דשבועות (ד' א דמבואר בהדי' דבקדשי ב"ה פודין אותו משום עורו ובשלמא להר"ש שפי' דה"ט דיקבר משום דבעינן העמדה והערכה שפיר ניחא וא"כ מוכח מזה דהרמב"ם סובר הלקוח בכסף מעשר דומה לקדשי מזבח:
אך באמת צריך לומר לשיטת הרמב"ם דס"ל דצבי הלקוח בכסף מעשר שני דומה לקדשי מזבח דאל"כ לא יתיישב מה שפסק הרמב"ם (פ"ח מה' מ"ש ה"ו) צבי שלקחו בכסף מעשר שני ומת יקבר בעורו לקחו חי ושחטו ונטמא ה"ז יפדה כשאר פירות שנטמאו דכיון שפסק הרמב"ם (פ"י מה' ערכין ה' י"ב) דבין קדשי מזבח ובין קדשי בד"ה בעי העמדה והערכה וא"כ איך כתב הרמב"ם שאם לקחו חי ושחטו ונטמא ה"ז יפדה כיון דבעי העמדה והערכה [וזו קושי' גדולה על בעל שעה"מ איך הוה ניחא לי' פיסקא דהרמב"ם וא"כ מוכרחין אנו לומר דסובר הרמב"ם דצבי הלקוח בכסף מ"ש דמי לקדשי מזבח ובקדשי מזבח חי' ובעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה ועיין בס' א"ה (דרוש ל' ושם):
עוד שם בירושלמי א"ר יוסי מתניתא אמרה כן חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה היא וכל שהוא טעון פדיון מועלים בו [והוא ט"ס וצ"ל וכל שאין לו פדיון אין מועלין בו (פי' שמוכיח מן המשנה שבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה ואפי' בקדשי בד"ה נמי] דהא אמר מועלין בה ובחלבה וא"כ כיון דחלב לא הוי בר העמדה והערכה וא"כ לא שוי מידי ואמאי מועלין בו כיון דאינו יכול לפדותה דהא בעי העמדה והערכה דהא בא מבע"ח וכן הקשו התוספות במעילה (ד' ט"ו) אמר עולא אר"י קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת במאי אילימא בקדשי בד"ה אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדק הבית לאו אית בה מעילה והקשה רבינו חיים הכהן הגדול מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל האי בר פדיון דלאו בר העמדה והערכה אלא ודאי דכיון דהוי בהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה [ואפי' בקדשי בד"ה נמי].
[וע"ז אומר אין תפתירנה לשם הלכות מיתה לית יכול דתנן חמורה (והדברים אין להם מובן כלל ועיין מה שביארתי בספרי (נ"י ס"ט) שנראה להגיה וצריך לומר לשם חליבות פי' ששמה מתחילה עם החלב שעומדת לחלוב וכה"ג הקשו התוספות בחולין (ד' קל"ה) לימא בשהעריך אח"כ וע"ז דחי הא חמורה וחמורה אינה עומדת לחלוב כמו דאמרינן בב"ב (ד' ע"ח) בשלמא פרה איכא לחלבה קא בעי אלא חמור מאי ובספרי א"ה ביארתי והגהתי אין תפתירנה לשם הלכות מיתה צ"ל לשם חליבות מתה פי' החלב שנמצא בקיבתה לאחר מיתה שזה אינו מחובר לבעלי חיים דהא הוא כנוס במעי' וכמו דתנן בע"ג (ד' כ"ט) דקדשי מזבח חלבה הנמצא בתוך הקיבה מותר וכמו דאמרינן שם והלא קיבת עולה חמורה כו' אמרו כהן ששעתו יפה שורפה חי' וע"ז אמר חמורה מועלין בה ובחלבה וע"כ מועלין בה ובחלבה דההיא לא בעי העמדה והערכה דהא הוא כנוס בתוך מעי' וע"ז אומר לית יכול דתנן חמורה דא"כ למאי תני חמורה דמשמע נקיבה היה יכול למיתני בחמור והחלב הנמצא בקיבתו מועלין בה אלא ודאי מדתני חמורה מועלין בה ובחלבה היינו חלב של נקיבה שהיא מחיים]:
וע"ז אומר א"ר חנינא קומי ר' מנא תיפתר כר"ש (פי' דר"ש ס"ל דקדש. ב"ה לא בעי העמדה והערכה כמו דאמרינן בתמורה (ד' ל"ב) אבל לעולם לרבנן דס"ל דקדשי ב"ה בעי העמדה והערכה אפילו בהמה טמאה נמי ועל זה אומר הירושלמי אין כר"ש למה לי חמורה (פי' דאי כר"ש דקדשי ב"ה לא בעי העמדה והערכה א"כ למאי תני דווקא חמורה אלא ודאי משום דאתי ככ"ע ובבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה):
ובזה יתבאר הירושלמי דלא כהק"ע (פ"ד דשקלים ה' ח') ר' אייבא ב"ר נגרי אמר ר' אילא בשם ר' יוחנן טעמא דהדין תני' ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מה ת"ל טמאה אלא אפי' טמאה באותו השם (פי' טעמי' תנא דאמר אליבא דר"ש המפריש נקיבה לעולה ולאשם ולפסח אינו עושה תמורה כמו דאמרינן בתמורה (ד' כ') ר"ש אומר ועולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב (דכל מידי דלא חזי לגופא לא נחתא לי' קדושת הגוף א"כ לא בעי העמדה והערכה דהוי כמו בעל מום מעיקרו דלא נחתא לי' קדושת הגוף) ר' זעירא בשם ר"א לא אמר כן אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' כל שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר והא הם עושים תמורה א"ל אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש וקשי' בדא כתיב והעמיד והעריך וכתב הק"ע ה"ג בהדא כתיב סיומא דתירוצא דר"ז הוא כיון דקרא אייריבטמאה ממש צריכה העמדה והערכה ובש"ק כתב וז"ל כתב המהרא"פ דס"ל דטמאה אינה צריכה העמדה והערכה ודבר תימא הוא שהרי מפורש כתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך וע"כ לא מוקמינן להך קרא ואם כל בהמה כו' בבעל מום אלא באם אינו ענין לטמאה ממש אבל לומר דאין טמאה בעי העמדה והערכה ודאי ליתא עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד דאיך כתב בפשיטות דבהמה טמאה בעי העמדה והערכה הא כל הסוגי' דהכא (פ"ג דמ"ש) שקיל וטרי בזה אם בהמה טמאה בעי העמדה והערכה ואיך כתב בפשיטות דבעי העמדה והערכה ויתבאר במ"א: