הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית וניטלין בשבת כו' הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן כו' מודים חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט כו' אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינן ניטלין בשבת כו':
הנה אמרינן בירושלמי ספ"ה דמעשרות. ר' יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"נ מאי איכפלה שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת עיין בהמפרש מהרא"פ שנדחק בזה מאוד דמדקאמר וניטלין בשבת משמע דמיירי בלא השרישו:
ולי נראה לפרש דר' יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשב' פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"ל מאי איכפלה שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת (פי' דלא קאמר רק וניטלין בשבת ואין הפירוש הוא דהוי כתלוש ומותר לתלושן בשבת דהא דהוי כתלוש זהו רק גבי מעשרות אבל לענין שבת ודאי הוי כמחובר והא דקאמר וניטלין בשבת היינו רק שמותר לטלטלן אבל לא שמותר לתלוש):
ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בשבת (ד' פ"א) אמר ר"ל צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו והתולש מהם בשבת חייב חטאת אמר רב פפי האי פרפיסא שרי לטלטולי ופי' רש"י מדר"ל דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאים וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן. אמר אביי פרפיסא הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא היה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתידות מחייב משום תולש היה מונח ע"ג יתידות כו' וכתבו התוספות האי מחייב מכת מרדות מדרבנן כדפי' בקונטרס מדשרי ר"ל. וקשה לר"י דאמרינן בפ"ק דגיטין (ד' ז') א"ר יוחנן עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן דלר' יהודא פטור מן המעשר כדמפליג בין ספינה גוששת לשאינה גוששת ולרבנן חייב אמר רבא דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בספינה דלא מפסיק אוירא אבל עציץ דמפסיק אוירא אפילו רבנן מודו והא בשמעתין חשבינן לי' כמחובר מדאורייתא אפילו הניחו ע"ג יתידות ולא מחייב משום תולש אלא מדרבנן ונראה לר"י דשמעתין לא סברה דיחוי' דרבא התם עכ"ל:
ובזה יתבאר הא דאמר ר"ל על הא דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה מהן התולש בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן א"ל רשב"ל מאי איכפלה שבת גבי מעשרות דמה תלוי בשבת דאינו רוצה בהשרשתן לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת (פי' שמותר לטלטלן ואין בזה משום תולש אם מטלטלן וכמו שפי' רש"י בשבת (שם) דלא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הם יוצאים וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן). אבל אם תולש מהם ודאי חייב וכמו דאמר ר"ל גופא בשבת (שם) צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו והתולש ממנה בשבת חייב חטאת ורק לטלטלה שרי שאין בזה משום תולש והירושלמי ס"ל כשיטת הש"ס בשבת (שם) דחשבינן לי' כמחובר מדאורייתא אפי' הניחו ע"ג יתידות וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דחלה) ר' הילא בשם ר' אלעזר הקונה עציץ נקוב בסורי' אעפ"י שלא קנה עפר שתחתיו קרקע שע"ג קנה לחייבו למעשרות ולשביעית אפי' נתון על שתי יתידות אוף ר' יודא מודה בה ומה בינו נבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא אלמא דס"ל כשיטת הש"ס דילן בשבת (שם) דאפי' הניחו ע"ג יתידות נמי חשוב כמחובר:
וע"ז אמר ר' זעירא לר' אבהו חמי מה אמר לא איכפלה שבת גבי מעשרות דבשבת אינו תלוי ברוצה בהשרשתן דאפי' אינו רוצה בהשרשתן נמי חשוב מחובר אם השרישו והתולש בשבת חייב רק שניטלין בשבת ולא אמרינן דכשהוא מגביהן עוקרן מגידוליהם הא שביעית איכפלה שאם הי' רוצה בהשרשתן שהם אסורים משום ספיחין ואם לאו מותרין משום ספיחין כו' ואם הי' טמאים עלו מידי טומאתן. בחזקתן. ואת אמר עלו פי' שהם בחזקתן למעשרות ולשביעית וא"כ חשבינן לי' כתלוש ואעפ"כ את אמר שעלו מידי טומאתן א"ר יוסי בשם ר' לא התורה ריבתה בטהרת זרעים מאי טעמא וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע כו' תני לא יתלוש עבר ותלש אית תנא תני חייב אית תנא תנימותר מ"ד אסור מותר (ולי נראה דצ"ל מ"ד מותר אסור (פי' דאיך שייך שיפלגו בפלוגתא רחוקה כל כך וא"כ מ"ד מותר אסור וניחא שתחלוק הברייתא שני' ולומר אסור אבל לא חייב מ"ד חייב פטור ניחא (פי' למ"ד חייב וצריך להגיה בברייתא) השני פטור ולא מותר וע"ז אומר דלא צורכה דלא מותר (פי' כר' ינאי דפטור וא"כ יחלוקו הברייתות בפטור ומותר. אם הוא רק פטור או שמותר לכתחילה. [ועיין בירושלמי שבת תמן תנינן שני' משום ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב (ופי' הק"ע שתים שתי בריתות תנינן באחת משום ר"א כו' וטעה בזה ובאמת הפי' הוא ששנים הוא שני דינים והוא משנה בעדיות (פ"ב מ"ז) שנים משום ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב כו' וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה ה' ו') דתנינן תמן שנים בשם ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב מפריחי יונים כו') תני ר"מ מחייב בין ר"מ לרבנן ניחא ר"מ מחייב וחכמים פוטרין בין ר"א לרבנן ניחא ר"א מתיר וחכמים אוסרין בין ר"מ לר"א קשי' ר"מ מחייב ור"א מתיר [ועיין בשבת (ד' נ"ט) ובשבת (ד' ס"ב)]. רשב"ל אמר חייב פי' אבל רשב"ל ס"ל דחייב וכמו שביארתי:
ועיין בביאורי הגאון בש"ע יו"ד ה' ערלה (סי' רצ"ד סעי' ד') וכתב שנראה לו דט"ס בתוספתא מ"ש ואם תלש פטור דלענין שבת ודאי חייב וכדינם לטומאה ובירושלמי שהבאתי יש פלוגתא בזה. ואיפשר דשאני לענין טומאה דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים. וכמו דאיתא בירושלמי ועיין בשבת (ד' צ"ה) התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור רמי לי' אביי לרבא תנן ר"ש פוטר בזה ובזה אלמא לר"ש נקוב כשאינו נקוב משוי ליה ורמינהו ר"ש אומר אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשר זרעים בלבד א"ל לכל מילי ר"ש כתלוש משוי ליה ושאני לענין טומאה דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים כו' וצ"ע ודוק:
עוד איפשר לפרש בפשיטות לא תנינן אינו חושש לא משום כלאים כו' ולא משום מעשרו' וניטלין בשבת פי' שאינו מותר רק לטלטלן וכמו דאמרינן הכא מודים חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטל כו' אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינן וניטלין בשבת א"ר יוסי ב"ר בון דר"ש היא פי' דס"ל דבר שאין מתכוין והא תנינן שביעית אית לך מימר דר"ש היא דתנינן ור"ש אומר הספיחין מותרים כו':