שם (ה"ד) מתני' הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו ואמר להם טועין אתם כו' ה"ז פטור ובגמ' מתני' דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של ב"ד בלבד (פי' והוא משום דקשה דאי אמרינן דעד שיורו כולם כמו דאמרינן לעיל א"כ למאי תנא הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו תיפוק לי' דכיון שלא הורה עמהם לא הוי הוראה דהא בעינן עד שיאמרו כולם) ע"ז אומר מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא שבב"ד בלבד:
שם כתיב והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזירים ניחא גר ממזר ב"ד ממנין ממזרים ועיי"ש בפ"מ שנדחק שם דמאי נ"מ בין גר לממזר דהא שניהם כשירים לדון דיני ממונות ואינם כשירים לדון דיני נפשות ולי נראה דגר ניחא שלא ידעו שהוא גר וע"כ מינו אותו אבל ממזר לא ניחא דהא ממזר דלא ידוע לא חיי אם הוא ספק ואיתא ביבמות (ד' ע"ט) דעד תלתא דרי חיי זה אינו דהא ספק נמי לא היו ממנים וע"ז משני רב הונא בשעברו ומינו אותו]:
שם ר' חוני' ור' מנא חד אמר בתוך שבעים וחרנא אמר חוץ לשבעים מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להוראה נעש' כאבן:
והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דקאי אהא דלעיל בשעברו ומינו:
ולי נראה דזהו ענין בפני עצמו חד אמר בתוך שבעים ופירוש דכל אלו הפסולין היינו דווקא אם הם ממנין השבעים) וחרנא אמר אף חוץ לשבעים (פי' אעפ"י שהוא חוץ לשבעים ואינו ממנין השבעים נמי פוסל) וע"ז אומ' מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא (פי' דאף שהוא אינו ממנין השבעים פוסל והוא כמו דאמרי' בעדים דאפילו יש עדים הרבה ונמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וה"נ בטלי הסנהדרין) ומאן דאמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא (פי' ואמאי לא הוי כעדות דכיון שבטלה מקצתה בטל כולה) וע"ז אומר מכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים ולא דמי לעדות דעדות הוא מחמת שראוי וע"כ פוסל אבל הכא הוא מחמת שישבו לדין וכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים. וע"כ אמר בתוך שבעים דכיון שהוא ממנין השבעים והוא אינו ראוי להוראה א"כ חסר א' מן השבעים אבל אם הוא חוץ לשבעים ואינו נצרך למנין השבעים אינו מבטל את האחרים ועיין בקצה"ח בהלכות דיינים שהוכיח שם דדיינים לא הוי כעדים שבטלה מקצתה כו' והוא מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ג') גבי תלתא אי איפשר דליכא בהו חד דגמר אלמא דלא פסלי השאר בצירופם את החד דגמר: