שם (ה"ד) ר' זעירא עולא כו' בשם ר"א שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהם ידי חובתו ברגל התיב ר' בא והא תני חגיגת י"ד יוצאין בה משום שמחה ואין יוצאין בה משום שלמים (פי' דמשום שלמי חגיגה אינו יוצא דאינו בא אלא מן החולין אבל משום שמחה יוצא אלמא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה) א"ר זעירא תיפתר בששחטו ברגל א"ל ר' בא בששחטו ברגל אין זו חגיגת י"ד א"ר זעירא עד דאנא תמן שמע תנא עולא כו' בשם ר' אלעזר כד סלקית להכא שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי יו"ט הראשון ת"ל אך או חלף (פי' שמא הוא בחילוף לרבות לילי יו"ט הראשון משא"כ בליל יו"ט האחרון) ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה התיבון והא תנינן ההלל והשמחה שמונה הגט עצמך שחל יו"ט הראשון להיות בשבת לשוחטן בערב הרגל אין את יכול דאמר ר' זעירא כו' שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהם ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה א"ר יוסי קיימה רב אבודמה נחותא בכהנים ובשעיר כו':
[והנה בפ"ד דסוכה (ה"ה) איתא להך גירסא כד סלקין הכא שמע תנא חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט הראשון יכול אף לילי יו"ט האחרון ת"ל אך אך חלק ופי' שם הפ"מ לפי הגירסא דמביא ראיה דלא בעינן זביחה בשעת שמחה דהא מרבה לילי יו"ט הראשון לשמחה יכול אף לילי יו"ט האחרון ת"ל אך חלק ופי' הפ"מ דשמיני רגל בפני עצמו הוא ואח"כ אמר ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה והוא להוציא ליל יו"ט הראשון והוא משום שסובר דבעינן זביחה בשעת שמחה ולי נראה דגירסא דהכא הוא עיקר וכמו דגרסינן הכא בירושלמי כד סלקית להכא שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי יו"ט הראשון ת"ל אך וכן אמרינן בש"ס דילן בפסחים (דף ע"א) לימא מסייע לי' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון ת"ל אך חלק וע"ז אמר או חלף ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה]:
ולכאורה איפשר לומר דמביא ראי' דבעינן זביחה בשעת שמחה כמו דסבר ר' לעזר וכמו דאמרינן בפסחים (דף ע"א) לימא מסייע לי' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון ת"ל אך חלק מ"ט לאו משום דאין לו במה ישמח אך א"כ לא יתיישב כל כך מה דאמר או חלף ואמר ר' חייא בשם ר' לעזר משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה אלמא דאין הטעם משום דאין לו במה לשמוח משום דבעינן זביחה בשעת שמחה.
ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר תחילה חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום שלמים וא"כ מוכח דבעינן זביחה בשעה שמחה א"ר זעירא תיפתר ששחטו ברגל פי' ואם כן איכא זביחה בשעת שמחה וכה"ג משני בש"ס דילן (דף עא) אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה) וע"ז פריך אין זו חגיגה (פי' א"כ לא הוי חגיגת י"ד) וע"ז אמר ר' זעירא עד דאתא תמן שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט הראשון או אינו אלא לרבות יו"ט האחרון ת"ל אך וע"ז מקשה או חלף וע"ז משני משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה. (פי' שאומר על מה שמקשה דאם עכב ושחטה אין זו חגיגת י"ד וא"כ צריך לומר ששחטה מעיו"ט אלמא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה ועל זה אומר עד דאנא תמן שמעית דו הוית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה יכול אף לילי יו"ט הראשון תלמוד לומר אך (פי' וא"כ מוכח דמיירי שעיכב ושחטה דאל"ה אפי' לא בעינן זביחה בשעת שמחה אעפ"כ כיון דלילה הראשון אינו יוצא בה משום שמחה ההיא ברייתא בן תימא הוא וא"כ תיפוק ליה דפסלה בלינה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (דף ע"א ושם) אמר רב אשי ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן תנא לה בן תימא ולבן תימא הא פסלה בלינה (פי' דהא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסק ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וע"כ כיון דלילה הראשונה אינה מתחייבת בשמחה וא"כ פסלה בלינה אלא ודאי דאפי' לא תימא כר' לעזר דבעינן זביחה בשעת שמחה אעפ"כ אם לא עיכב ושחטה איך יוצא בה משום שמחה הא פסלה בלינה):