הכל חייבים בראי' חוץ מחש"ו וטומטום כו' נשים ועבדים כו' ובגמ' מתניתין בראית קרבן אבל בראית פנים אפי' קטן חייב מן הדא הקהל את העם האנשים והנשים והטף ואין קטן גדול מטף כו' והנה הק"ע כתב כתבו תוספות בריש מכילתין בד"ה הכל כו' ועוד אמרינן בירושלמי בד"א בראית קרבן אבל בראית פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים והטף וכו' ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן כו' ועוד היכי מחייבין נשים בראית פנים מהקהל הא ולא יראו מוקמי' לראית פנים בעזרה וממעטין נשים מזכורך כו' ועוד בגמר' דקאמר שפטורה מראי' וחייבת בשמחה לפי שיטת הירושלמי הוי מצי למימר שחייבת בראי' בעזרה אלא ודאי כולה שמעתין מוכח דפטורי בכל הראיות ע"כ. ותימא לפי הגירסא שלפנינו לא קשה כלל מנשים. דאף הירושלמי מודה דנשים פטורות מכל הראיות וקרא בראית פנים בעזרה איירי אלא דהכי קאמר דמתני' ע"כ בראית קרבן איירי דהא קטן חייב בראית פנים בעזרה כדילפינן מגזירה שוה דהקהל דהא ליכא קרא דממעט אותו וראי' לזה דקאמר לקמן בשמעתין אמרינן דנשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראי' אך קשה דאמר לקמן בשמעתין כל זכורך לרבות הקטן ומסיק דגזירת הכתוב הוא ומשמע דמדאורייתא הוא ולמה לי קרא תיפוק לי' מגזירה שוה דהקהל ויש לומר דשמעתתא דלקמן סובר דטפלים גריעי מנשים וכיון דממעטין מזכורך נשים ה"א למעט מק"ו קטני' לכך אצטרי' קרא לרבות קטני' וכאן סובר דטפלים עדיפי מנשים שבאים לכלל חיוב כו' ע"ש:
ולי נראה כמו שכתב הק"ע דהירושלמי לא קאי אלא אקטנים אבל נשים פטורים אפי' מראית פנים ג"כ. והא שהקשה מהא דאמרינן לקמן בירושלמי קטן ר' ירמי' ור' אייבו בר נגרי הוון יתיבין אמרין תנינן איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו וקטן שומע וקטן מדבר חזרון ואמרון כל זכורך לרבות את הקטן ויימר כל זכורך לרבות החרש למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לחרש ואמאי לא קאמר דילפינן מהקהל לא קשי' דזה אתי לרבות קטנים לראית קרבן וע"ז פליגי ב"ש וב"ה דב"ה סברי כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית שנאמר שלש רגלים וע"ז אתי קרא לרבות דלא ילפינן מהקהל רק לראית פנים בעזרה אבל לא לקרבן ראי':
והא דקאמר בירושלמי מתניתין בראית קרבן אבל בראית פנים אפי' קטן חייב זה לא קאי רק אקטנים אבל נשים ממעטינן מדכתיב כל זכורך וכן בחרש ושוטה פטורים נמי מראי' ג"כ דהא בהקהל למי פטורין כמו דכתיב למען ישמעון ולמען ילמדון וכן שוטה אמרינן לקמן א"ר לעזר אתה הראת לדעת אלא שהחילוק הוא רק בקטנים וכן נשים פטורין ממצות ראי' ג"כ:
[והנה יש להביא ראיה דהירושלמי נמי סובר דנשים פטורות אף מן הראיה נמי מהא דאיתא בירושלמי (פ"י דעירובין ה"א) נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם החייב בתורה חייב בתפילין נשים שאינם חייבות בתורה אין חייבות בתפילין התיבין הרי מיכל בת שאול היתה לובשת תפילין אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידן חכמים ר' יונה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת שאול מיחו בה חכמים וא"כ מוכח מהירושלמי שסובר דנשים פטורות והתוס' בעירובין (ד' צ"ו) כתבו בפסיקתא דר' חזקיה בשם ר' אבהו אמרו אשתו של יונה הושבה ולא הביאי שהוא ירושלמי ואיפשר דהכוונה דהיתה עולה לרגל להביא קרבן ראיה ועיי"ש בתוס' ד"ה מיכל כו' ועלי' לרגל משו' דמביאה חולין לעזרה או משום ראית פנים בעזרה שלא לצורך. אך עכ"ז משמע שהי' עולה לרגל על הראי' לחוד וא"כ משמע מהירושלמי שפטורה מן הראי' נמי]:
והנה מהא דאמרי' בחגיג' (ד' ו') רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוי א"ל אבוה (כן גריס הרז"ה (בפ"ק דר"ה) דא"ל אבוה שהוא רשב"ג אביו של רבי) וליטעמיך תקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבה בשמחה. אלא חנה מפנקותא יתירתא חזי' בי' בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא וכתב הט"א דיש לדקדק מזה דנשים פטורות מן הראי' נמי דלא כהא דירושלמי מדקאמר חנה גופה מי לא מיחייבה בשמחה ולא קאמר נמי בראי' אך לפי מה שביארתי שהירושלמי סובר דנשים פטורות מן הראי' לא קשה מזה הברייתא על הירושלמי
[אך אעפ"כ קשה כמו שהקשה הט"א מהך ברייתא על הירושלמי דמאי פריך משמואל אליבא דב"ש משמע דלב"ה ניחא הא לשיטת הירושלמי וכל הפלוגתא דב"ש וב"ה הוא רק לראית קרבן אבל בראית פנים בעזרה אפי' הטף חייב וא"כ קשה אפי' לב"ה דאמאי לא הביאוהו משום ראית פנים בעזרה וכתב הט"א דלא שמיע להירושלמי הך ברייתא שמביא בגמ' שלנו וכ' דבזה מצינו בכמה מקומות דלא שמיע להו מהבריי' שמביא בגמ' שלנו ואפשר לומר דהירו' פליג בזה על הבריית' והבריי' סוברת כשיטת הש"ס דילן:
והנה הט"א הקשה כיון דלשיטת הש"ס דילן הא דפליגי ב"ש וב"ה הוא רק משום מצות חינוך ולא מדאורייתא וכמו דאמרינן בחגיגה (ד' ד') כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן אין ה"נ נקרא אסמכתא בעלמא וא"כ מאי פריך משמואל דילמא אכתי לא גזרו רבנן על חינוך של קטן וכתב הט"א שצריך לומר דקים ליה לרבי שכבר גזרו על חינוך קטן וזהו דוחק לתרץ דקים ליה לרבי שכבר גזרו על מצות חינוך של קטן ע"כ נראה לי שהוא כמו דאיתא בסוף נזיר (ד' ט"ו) נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי וא"כ כיון ששמואל היה נזיר ע"י מה שאמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו וכבר הבאתי בספרי שפת הנחל (דרוש ד') מה שכתב הרד"ק דאיך חל נזירות על שמואל הרי אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה כו' ואם כי אלקנה הסכים לה אמאי לא הביא זאת הכתוב עיי"ש שהארכתי בזה:
וא"כ תלוי בפלוגתא דאיתא בנזיר (ד' כ"ח) דר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר וריב"ח אמר ר"ל כדי לחנכו במצות כו' ואיתא התם לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו תנאי היא דרבי סבר הלכה היא בנזיר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר ואזיל עד שיביא שתי שערות דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים מדיר ואזיל עד שיביא שתי שערות כו' ואיבעית אימא דכ"ע לחנכו במצות ומופלא הסמוך לאיש דרבנן כו' וא"כ איפשר דרבי נמי סובר שהוא כדי לחנכו במצות וע"כ איתא בברייתא השיב רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש וחנה לא עלתה כו' והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה כו' וא"כ אמאי לא הביאוהו לשמואל להביא עולת ראיה ובאותה שעה ודאי גזרו על חינוך האב. דהא שמואל היה נזיר ואם זה הוא כדי לחנכו במצות א"כ כבר גזרו על חינוך. וא"כ אמאי לא הביאוהו לשמואל משום ראית פנים בקרבן:
וא"כ לפי מה שביארתי דהברייתא אפי' לשיטת הירושלמי נמי ניחא ע"כ איפשר לומר דהירושלמי אזיל לשיטתו שסובר דהא דפליגי ב"ש וב"ה הוא מדאורייתא מדכתיב כל זכורך לא כשיטת הש"ס דילן שהוא רק מדרבנן משום דא"כ מאי מקשה רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אבין הוי דילמא לא גזרו על חינוך שהוא דרבנן וכ"ת א"כ איך הדירו לשמואל שיהיה נזיר משום מצות חינוך זה אינו דהא איתא בירושלמי [פ"ד דנזיר ה"ו) ר' יוחנן בשם ר' מאיר בד' דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזה א' מהם ב"ש אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר וב"ה אומרים מדיר את בנו בנזיר וא"כ לב"ש שסוברים דאין אדם מדיר את בנו בנזיר א"כ לא ס"ל דנזיר היה שמואל וא"כ איך אמר השיב רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש וחנה לא עלתה כי אמרה עד יגמל הנער והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה דילמא לא גזרו אז רבנן על מצות חינוך וכ"ת הא שמואל היה נזיר וא"כ אם הטעם משום דאב חייב לחנך את בנו וא"כ גזרו מצות חינוך והא לשיטת הירוש' ב"ש סוברים דאין אב מדיר את בנו בנזיר וא"כ לא היה שמואל נזיר וא"כ מאי אמר השיב רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש. אלא ודאי דפליגי ב"ש וב"ה מדאורייתא מאימתי הקטן חייב בקרבן וע"כ כיון דמדאורייתא הוי שפיר אמר רבי תחת ב"ה לדברי בית שמאי והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה]