שם בירושלמי ב"ש אומרים כו' מה טעמיהון דב"ש שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. מה טעמא דב"ה לעולם אחורי הכוס טמאים. ד"א אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. ור' ביבי בשם ר' יוחנן אתי' דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ דתנינן תמן ר"מ אומר לידים טמאות וטהורות א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים טהורות בלבד:
ונראה לי לבאר דלשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בברכות (ד' נ"ב) דטעמא דב"ה שאומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים. שאם אתה אומר נוטלין לידים תחילה גזירה שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אלא דב"ה לא ס"ל טעמא דב"ש דגזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הידים והוא כמו דאמרינן בירושלמי ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי' דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ דתנינן תמן ר' מאיר אומר לידים טמאות וטהורות. והוא כמו דתנינן כל הכלים יש להם בית הצביטה כו' לענין זה אם אחוריו של כלי טמא והידים טהורות או איפכא לא גזרינן הא מפני הא שלא יטלנו בזה שמא יגע בזה. ואמר ר"מ לידים טהורות וטמאות נאמר דלעולם לא חיישינן ור' יוסי פליג דלא אמרו אלא לידים טהורות בלבד כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. הי' שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפי' באחורי הכוס וחזר וטימא הכוס. וא"כ כיון דס"ל לב"ה דמוזגין את הכוס תחילה ואח"כ נוטלין לידים דלעולם אחורי הכוס טמאים. ואין אנו חוששין שלא יטמא הכוס מחמת הידים הטמאות. וא"כ מכש"כ שאין צריך לחוש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים דבזה אפי' ר' יוסי מודה דלא אמרו אלא לידים טהורות בלבד. וע"כ אמר דב"ש כר' יוסי וחושש שמא יטמא הכוס מחמת הידים. וע"כ ס"ל דנוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס. וב"ה דסברי דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ואין אנו חוששין שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת הידים ויטמאו את הכוס. וא"כ מכש"כ דא"צ לחוש שמא יטמאו הידים מחמת הכוס דבידים טהורות אפי' ר' יוסי מודה שאין חוששין. וא"כ לטעם זה צריך להיות לדברי ב"ה שמותר אפי' למזוג את הכוס תחילה. ואח"כ ליטול ידים. וא"כ אמאי קאמר ב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים בדווקא. וע"ז אומר ד"א אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. וע"כ כיון דאין נ"מ ע"כ סברי ב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים בכדי שיהי' נטילת ידים תיכף לסעודה וא"כ לפי שיטת הירושלמי צריכה טעם השני לטעם הראשון. [ועיין תוס' ברכות (ד' נ"ב) בד"ה דבר]:
אבל לשיטת הש"ס דילן הא דפליגי ר' מאיר ור' יוסי דלר' יוסי בידים טהורות לא חיישינן שמא יטמאו הידים מחמת נצוצות שאחורי הכוס דזה לא חיישינן. זהו דווקא אם הידים לא יטמאו רק מחמת נצוצות בהא לא חיישינן. אע"ג דבידים טמאות חיישינן אבל בידים טהורות לא חיישינן לנצוצות. אבל בידים שאינן נגובות ודאי חיישינן לשניהם כיון דהם אינם נגובות ואיכא עליהם משקה וע"כ סברי ב"ה שמותר להשתמש בכלים שנטמאו אחוריהם במשקין דלנצוצות לא שכיחי. אבל לידים שאינם נגובות חיישינן דילמא יטמאו מחמת המשקין שע"ג ונמצא אוכל בידים מסואבות (ולא דמי להא דר"מ ור' יוסי דהתם מיירי משום נצוצות. ועל כן בידים טמאות חיישינן דילמא יטמאו את המשקה משום נצוצות. אבל בידים טהורות לא חיישינן דילמא יטמאו מחמת הנצוצות מאחורי הכוס וכמו דאמרינן ב"ה סברי שמותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין. דנצוצות לא שכיחי]. וע"כ סברי ב"ה שמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים. דאם יטלו לידים תחילה הוי ידים שאינן נגובות. וא"כ יטמאו מחמת הכוס שנטמאו אחוריו. ונמצא אוכל בידים מסואבות. ובאמת בתוך הסעוד' לא חיישינן להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין. כיון דבתוך הסעודה אדם מנגב ידיו יפה קודם אכילה. כמו דאמרינן האוכל בלא נגוב ידים. אבל בשתי' אין אדם מדקדק כל כך. כמו שכתבו התוס'. אבל לשיטת הירושלמי היינו פלוגתא דר"מ ור' יוסי אי חיישינן לנצוצות. וא"כ כיון דס"ל לב"ה שמוזגין את הכוס תחילה ואח"כ נוטלין לידים. וא"כ לא חששו לידים טמאות דילמא יטמאו את הכוס. כש"כ שמותר ליטול ידים תחילה ואין לחוש דילמא יטמאו הידים הטהורות מחמת הכוס דבזה כ"ע מודו ר"מ ור"י ואינו מחלק משום דבנטילת ידים אין הידים נגובות אם נוטל תחילה כמו שיטת הש"ס דילן. ואיפשר דמשום מיאוס הוא דילמא יתלכלכו האוכלים כמו שכתב הרשב"ם בב"ב (דף נ"ג) ע"ש] וא"כ לשיטת הירושלמי הא דסברי ב"ה שמוזגין תחילה ואח"כ נוטלין לידים דווקא צריך לטעמי' דד"א אין נ"י אלא סמוך לסעודה. ודוק:
ובמ"א ביארתי שהפלוגתא דר"מ ור' יוסי דהא דאמר ר"מ דכל הכלים יש להם בית הצביטה לענין ידים טמאות וטהורות הוא משום דס"ל דעיקר טומאת משקין לטמא אחרים הוא דרבנן אפי' באוכלין ג"כ. וע"כ סובר דנאמרה בית הצביטה אפי' בידים טמאות ג"כ. ור' יוסי סובר דמשקין חמירי טומאתן דמטמאין אחרים. וע"כ כיון דעלולין לקבל טומאה גזרו עליהם בידים טמאות. וכמו דאמרי' בפסחים (דף י"ז) א"ר ירמי' הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. דתני ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר"מ. וכן היה ר"א אומר כדבריו. ר' יהודא אומר לכל טמא ר' יוסי ור"ש לאוכלין טמאים לכלים טהורין. וע"כ סובר ר"מ דלענין בית הצביטה לא חמור מספק אוכלין דטהור. ור' יוסי כיון דס"ל דספק משקין ליטמא טמא באוכלין. ע"כ גזור אפי' בכלים נמי. (ואף שהוא מדרבנן גזירה משום משקה זב וזבה) ובזה יתיישב מה שפסק הרמב"ם דאין משקה הבאה מחמת ידים מטמא את הכלים והכי אמרינן בברכות (דף נ"ב) ב"ש אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחילה גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו את הכוס. אך לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דהרמב"ם סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמו שכתב (פ"ז מהל' אבות הטומאה ה' א') ע"כ לא גזרו אפי' בכלים.
ובזה יתבאר הירושלמי בפ"ק דפסחים (הלכ' ו') בר קפרא אומר אב הטומאה ד"ת ולד הטומאה מדבריהם. רבי יוחנן אמר בין זה ובין זה דבר תורה כו'. תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא. ופי' כגון פיגול ונותר כמו דאיתא בפסחים (ד' ט"ו) הפיגול והנותר והטמא ב"ש אומרים אין שורפין כאחת וב"ה אומרים נשרפין כאחת] וב"ה מתירין על דעתי' דבר קפרא ניחא. שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה. וצריכין משמע טומאת דבריהם עם טומאת תורה. על דעתי' דר' יוחנן אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין. כש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה. (פי' דלדברי ר' יוחנןשאומר דולד הטומאה מד"ת. א"כ מה הוצרך ר' חנינא סגן הכהנים להשמיענו ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו הא זה ידעינן מהא דב"ש וב"ה דהשתא פסול תורה עם טומאת תורה שורפין מכש"כ דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. ומשני ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ה וב"ש. [וכתב הק"ע פי' ששניהם מודים בזה אפי' ב"ש וב"ה ג"כ. וקשה וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן גם מה שפי' דלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה הוא ג"כ דחוק. דהא קאמר ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה]
ע"כ נראה לי כמו שביארתי דהא דאמר ר' יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה היינו בולד ולד הטומאה וכמו דאמרי' בפסחים (דף ט"ו) וכמו דאמרי' בירושלמי (שם) על דעתי' דר' יוחנן אב הטומאה עושה ראשון ולד הטומא' עושה שני שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני. ומשני שהשלישי שנגע בראשון כו' (פי' דמיירי בשלישי שהוא ולד ולד הטומאה וא"כ איך יטמא ד"ת הא אין טומאה עושה כיוצא בה מדאורייתא וא"כ צ"ל דמיירי שהכלי נטמא באב הטומאה ואח"כ נטמאו משקין ע"י הכלי ואח"כ נטמא האוכל. וא"כ הוי שלישי דאורייתא וא"כ מוכח דר' יוחנן סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרי' בפסחים (דף ט"ו) דלר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמי' ור"י לטעמי' ופירש"י שם ונרא' בעיני דר"י אולד ולד קא סמיך כו' ולעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ. וע"כ ניחא הא דאמר ר"ח סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה דב"ה אומרים ששורפין פסול תורה עם טומאת תורה. א"כ כש"כ ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז משני בירושלמי ר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה וכמו שביארתי דב"ש וב"ה דפליגי במוזגין את הכוס לפי שיטת הירושלמי בברכות (פ"ח) דאמר ר' יוחנן אתי' דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ. א"כ כיון דס"ל לב"ה כר"מ שטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן. וא"כ לפ"ז קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. דהא אי אמרינן ולד הטומאה ובולד ולד מיירי כמו דאיתא בפסחים א י"ד) ובירושלמי (שם) א"כ אי איפשר רק ע"י משקין. וע"כ ב"ה קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. ולב"ש דס"ל כר' יוסי דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ טובא קמ"ל דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. דהא ב"ש ס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה. וע"כ קאמר דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש ומשום ב"ה פי' ולשניהם ניחא:
ובזה יתבאר הירושלמי שם (ה"ז) הוסיף ר"ע מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת כו' על דעתי' דר"י תמן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. ובא להוסיף פסול תורה עם טומאת תורה. על דעתי' דבר קפרא תמן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות (פי' דכיון דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה מכש"כ דשורפין פסול תורה עם טומאת תורה. והכא שמן שנפסל בטבול יום הוי פסול תורה עם טומאת תורה ואם כן לא בא ר' עקיבא אלא לפחות. וע"ז משני תיפתר בטבול יום מבית הפרס שהוא מדבריהם.
ואמרינן שם ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. אמר ר' מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא ד"ת. והירושלמי הזה אינו מובן והק"ע נדחק בזה. ולפי מה שביארתי איפשר לומר דמקשה על הא דאמר דלר' יוחנן ניחא דאמר בולד הטומאה דאורייתא א"כ ניחא מה שבא להוסיף דאפילו פסול תורה שורפין עם טומאת תורה. וע"ז מקשה דהא כבר אמר בירושלמי דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. דאל"ה מה בא להעיד ר"ח סגן הכהנים דהשתא פסול תורה שורפין עם טומאת תורה כמו דאמרי ב"ה דהפיגול והנותר והטמא נשרפין כאחת. מכש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז אמר דשני' משום ב"ש וב"ה וכמו שביארתי דלב"ה דסבירי להו דטומאת משקין דרבנן. א"כ אם נטמא בולד הטומאה ע"י משקין א"כ נטמא בטומאה דרבנן ולב"ש דהוי טומאת תורה דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ס"ל דהפיגול והנותר והטמא אין שורפין כאחת וא"כ אפילו לר' יוחנן דאמר ד"ת מ"מ לב"ה הוי דרבנן ואם כן אפי' לר' יוחנן קשה דלא בא אלא לפחות:
וע"ז משני ר' עקיבא כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא ד"ת פי' דמשני דר"ע וודאי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דכיון דס"ל דטומאת משקין לטמא עצמן מן התורה וא"כ לא מוקי לה בהכשר. וא"כ בודאי מטמא אחרים דאורייתא דהוא ס"ל דיטמא יטמא. וכה"ג הקשו התוספות בפסחים (ד' ט"ז) בד"ה ר' יוסי כו' ועוד קשה דבמה הם חולקין כיון דר' יוסי אליבא דר' עקיבא אומר וכי אינו מודה ר"מ. דלר"ע טומאת משקין לטמא אחרים מדאורי' הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמא כו'] וע"ז משני דר"ע לטעמי' דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. א"כ לר' יוחנן דאמר בולד הטומאה ד"ת ניחא דבא להוסיף אפי' פסול תורה עם טומאת תורה. דאע"ג דאמרינן דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה ולב"ה הוי דרבנן דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן. אעפ"כ ר"ע לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. וא"כ הוי ולד הטומאה ד"ת וע"כ בא להוסיף אפילו פסול תורה עם טומאת תורה וא"כ מוכח מזה הירושלמי דב"ש וב"ה פליגי אם טומאת משקין לטמא אחרים הוי דאורייתא אי לא. דב"ש סברי טומאת משקין מטמא אחרים דאורייתא וב"ה סברי דהוא דרבנן. וכמו שביארתי. ודוק: