שם בירושלמי (ד' ט') מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן כו' א"ר יוסי ב"ר אבין מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתי'. ר"י בר"ח ראו אותו טובל אם לקרי' לא ידעינן אם להקר גופו שאין רחיצת צונן רחיצה לא ידעינן. הורי ר' בא כהדין תני. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קהות שמותר להרחיצן במים:
ונראה לי דהא דאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן היינו ברחיצת צונן דס"ל לרבנן שחולקים על ר' נתן דרחיצת צונן מותר באבל. וכמו דאמרינן בתענית (דף י"ג) אמר רבא אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוי אבשרא וחמרא. וכמו דאמרינן בירושלמי ר' אסי ב"ר אבין מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתי' אבל כל זה הוא דווקא ברחיצת צונן. אבל לא ברחיצת חמין. וכן בתענית ציבור דווקא ברחיצת חמין (ודלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (דף י"ג) דכל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענית כגון תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר. וע"ז מביא ראיה מר' יוסי ב"ר חנינא שראו אותו טובל אם כו' אם להקר גופו שאין רחיצת צונן רחיצה. הוא כמו דמייתי בש"ס דילן. ת"ש דאמר ר' אבא הכהן כו' מעשה ומתו בניו של ריב"ח ורחץ בצונן כל ז'. ומשני בש"ס דילן התם כשתכפוהו אבליו וכמו שפירש"י כדקתני שמתו בני'. אבל בירושלמי מייתי דטבל ולא מייתי הא דמתו בניו. וע"כ אמר אם לקרי' אם להקר גופו. שאין רחיצת צונן רחיצה:
וע"ז אמר הורי ר' בא כהדין תני. ועיקר מילתא דר' בא היא בפ"ק דתענית ובסוף יומא. ומייתי התם על ריב"ל דאמר בת"צ מרחיץ ידי' ופניו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו כו'. ופריך והא תני אין בין תשעה באב לת"צ אלא איסור מלאכה במקום שנהגו כו' [וא"כ מוכח שתשעה באב דומה לת"צ]. וע"ז אמר שם הורי ר' בא כהדין תני (פי' כהך ברייתא דאין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכ' בלבד]:
וע"כ מייתי הכא דמזה מוכח דאבל מותר ברחיצת צונן שאין רחיצת צונן רחיצה. דאל"ה הרי תשעה באב דומה לאבל ואסור ברחיצת צונן נמי. וא"כ איך קאמר אין בין ט' באב לת"צ אלא איסור מלאכה במקום שנהגו והנה הא דלא פריך בש"ס דילן על רב חסדא דאמר כל שהוא משום תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר. וכן פסק שם והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן. וכל שהוא משום כו' מהא דתני' אין בין ט' באב לת"צאלא איסור מלאכה במקום שנהגו הוא משום דאמרינן בפסחים (דף נ"ד) דאמר ר"א אסור להושיט אצבעו במים כו'. ופריך עלה מדתנן אין בין ט"ב לת"צ אלא שזה אסור בעשית מלאכה וזה מותר בעשית מלאכה ומשני אמר ר"פ קולי קולי קתני אבל הירושלמי לא מתרץ קולי קולי קתני ובאמת משמע מירושלמי דלא ס"ל הא דר"א דאסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בט"ב כדרך כו' וכן משמע דריב"ל דקאמר בט"ב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ואיפשר דע"ז אמר הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קהות שמותר להרחיצן במים ואיפשר שהפי' שמותר לרחוץ רגליו בט"ב. ופי' דזה מוכח ג"כ מברייתא דתני אין בין ט"ב לת"צ כו' אלא איסור מלאכה במקום שנהגו משמע דפניו וידיו ורגליו מותר כמו בתענית ציבור]:
והא דלא משני בירושלמי דקולי קולי קתני כמו דמשני בש"ס דילן לכאורה הטעם הוא דבש"ס דילן גרסינן בהאי ברייתא אין בין ט"ב לתעני' צבור אלא שזה אסור בעשית מלאכה וזה מותר בעשית מלאכה במקום שנהגו דהיינו באמצעיות ובאחרונות שאסורין בעשית מלאכה וט"ב מותר בעשית מלאכה במקום שנהגו וע"כ משני קולי קולי קתני. אבל בירושלמי גריס בברייתא אין בין ט"ב לת"צ אלא איסור מלאכה במקום שנהגו (פי' דקאי אתעניות הראשונות שמותר בעשית מלאכה ואלו ט"ב אסור בעשית מלאכה במקום שנהגו) א"כ נקט מה שט"ב חמור מת"צ וא"כ מ"ט לא קחשיב שט"ב אסור בצונן אלא ודאי דט"ב אינו חמור מת"צ. וא"כ מוכח דאבל נמי מותר ברחיצת צונן כל שבעה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמסיק דאבל אסור בצונן כל ז' וגם בט"ב אמר ר"א אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בט"ב כדרך שאסור להושיט אצבעו ביה"כ:
אך עכ"ז קשה דלפי מאי שביארתי שיטת הירושלמי והברייתא דתני אין בין ט"ב לת"צ אלא איסור מלאכה במקום שנהגו וקאי על תעניות הראשונות הא ט"ב ודאי חמור משלש תעניות הראשונות דהא מפסקינן בעוד יום ובג' תעניות הראשונות אוכלין ושותין משחשיכה ועוד דלענין חמין ט"ב חמור דהא אמרינן בתענית (דף י"ג) דאבל אסור להושיט אצבעו בחמין וא"כ צ"ל דיש ט"ס בירושלמי וצריך להגיה כמו דאיתא בש"ס דילן אין בין ט"ב לת"צ אלא היתר מלאכה במקום שנהגו וקאי על אמצעיות וא"כ פשיט מינה דצונן מותר כמו בת"צ וא"כ מוכח דאבל נמי מותר בצונן אך עכ"ז קשה לי דמשמע מהירושלמי דאפילו ת"צ בצונן אסור דאמרינן בירושלמי (פ"ק דתענית) בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור בת"המ לא כש"כ. ומשני תיפתר במקום שאין טובלין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין אמאי לא משני דהא בת"צ מותר ברחיצה בצונן וא"כ משמע שסובר דת"צ אסור בצונן נמי וא"כ לפי"ז משמע מהירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן בתענית (ד' י"ג) דאבילות חמור מת"צ. אלא דאבילות קיל מת"צ דת"צ אסור אפי' בצונן ובאבילות שקיל וטרי טובא אם מותר ברחיצה ואיפשר לומר דשיטת הירושלמי דרחיצה אינו אסור רק מצד תענית וכמו שאומר אמר ר' יוסי ב"ר אבין מי שהוא מתיר הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתי' וא"כ בת"צ דאסור באכילה ושתיה אסור ברחיצה ואפילו בצונן וכן בט"ב אסור מחמת ת"צ אבל באבל מותר וא"כ שיטת הירושלמי הוא בהיפך משיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן אבל חמור מת"צ. ודוק: