שם (ה"ב) מפני מה אמרו אין עולין באילן כו' ויאכל או כו' וירעיד (פי' יתלוש מן האילן נשמעינה מהדא הי' רוכב ע"ג בהמה אומרים לו רד הדא אמרה כו' וירעיד (פי' דמסתמא שניהם מטעם א' וא"כ גבי בהמה לא שייך הא דשמא יאכלם. אבל לטעם שמא ירעיד שייך גבי בהמה נמי וכמו דאיתא בביצה (ד' ל"ו) לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין ע"ג בהמה כו' אלא גזירה שמא יחתוך זמורה וא"כ בשניהם הוא טעם א' (והא שהביא הברייתא הי' רוכב ע"ג בהמה אומרים לו רד ולא הביא ממתניתין דתנן ולא זו רוכבין ע"ג בהמה משום דמתניתין אים למימר שהוא משום שביתת בהמתו כמו דאמרינן לקמן ר' אחא בר פפא קומי ר' זעירא שני' היא שהוא מצווה על שביתת בהמתו. אך מפני הטעם הזה לא היו אומרים לו רד וכמו דאמרי' בעירובין (ד' ק') דלר' יהושע דאמר שב ואל תעשה עדיף. וא"כ אין לו לירד אבל אם הטעם שמא יתלוש זמורה א"כ אומרים לו רד שלא יתלוש את הזמורה. חברי' אמרין שמא תינוק הבהמה יסייע בהיניקתה ואף דהירושל' סובר דבשניהם הוא טעם אחד באילן ובבהמה אך אמרינן בירושלמי (פ"ג דשבת) החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר ואם כן סובר הירושלמי דחולב חייב משום קוצר ותולש הוא תולדה דקוצר ואם כן בשניהם הוא טעם אחד: